כמו כן, ייחס כתב האישום למשיב 1 ביצוע מספר "עבירות מקור", כהגדרתן בסעיף 2(א) לחוק הלבנת ההון, הכוללות קשירת קשר לבצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2)לחוק העונשין, התשל"ז -1977(להלן:החוק); קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; הישתתפות בעריכת הגרלות והימורים, לפי סעיף 227 לחוק; וסיוע לאיסור החזקה וניהול, לפי סעיפים 228 ו-31 לחוקץ
עניינו של כתב האישום הנו, קשירת קשר בין הנאשם 1 והנאשם הנוסף, לפיו הנאשם 1 יחזיק וינהל מקום לעריכת משחקים אסורים, החל משנת 2009, וזאת במבנה המצוי בבעלות הנאשם הנוסף (להלן: הבינגו).
עוד יש לציין, כי סעיף 36 ג (א) לפקודה, החל גם לעניין עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון מכוח סעיף 23 לחוק, קובע כי בית משפט לא יצווה על חילוט רכוש, בסופו של ההליך הפלילי, אם הטוען לזכות בו יוכיח "כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה". הזכות להשיג על החלטה לחלט את רכושו של הטוען לזכות, נתונה, מקל וחומר, גם לטוען לזכות ברכוש, כאשר עסקינן במתן צו זמני ברכוש, לצרכי חילוט עתידי (ע"פ 1428/08 חורש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.03.2009)).
...
סבורני, כי גם אם מסקנה זו נכונה, עדיין אין מדובר בהוכחה להלבנת הכסף המזומן בידי המשיב 1, בהיקף הנטען בכתב האישום.
ואולם, סבורני, כי בשלב בו נדרשת הצגת הראיות לכאורה , הקושרות את המשיב 1 לעבירות המיוחסות לו, לא היה כל טעם בעימותו עם כל המחאה והמחאה שהופקדה בחשבונו, בעיקר כשזה חזר וטען בחקירתו, כי אינו מכיר את בעלי ההמחאות, אשר הוצגו בפניו, וכי, ככלל, מדובר בהמחאות שהועברו לו מהנאשם 1, אותן, ככל הנראה, קיבל מהמהמרים בבינגו.
יחד עם זאת, לאור חומר הראיות האמור, ומשום שבית משפט קמא כלל את סכום ההמחאה, במסגרת סכום הכסף התפוס שהותיר בידי המערערת, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו, גם לעניין זה.
סוף דבר
הערעור נדחה.