השתלת ריאה למחלת ריאות כרונית

כעולה מפרוטוקול הועדה הרפואית מיום 18.8.2017 (איבחון רפואי אחרון, צורף לסיכומי המשיב), למערער נקבעו נכויות בגין הליקויים הבאים: 10% נכות בגין דיברטיקולום וושט 10% נכות בגין אין אונות 20% נכות בגין סוכרת מטופלת באינסולין 0% נכות בגין שומני דם 10% נכות בגין פולציטמיה משנית 40% נכות בגין מחלת ריאות כרונית מיום 1.2.2010 עד 30.6.2017 60% נכות בגין החמרה בריאות מיום 1.7.2017 100% נכות בגין צינתור כללי + סטנד מיום 5.3.2017 עד 31.3.2017 0% נכות בין מצב לאחר צינתור מיום 1.4.2017 הועדה היתכנסה ביום 11.6.19, ולפניה הופיעו המערער ובאת כוחו.

הועדה פירטה את ליקוייו הרפואיים של המערער, אשר אובחן כסובל מסוכרת, מחלת ריאה, מצב לאחר צינתור, ליקוי ראייה, מצב לאחר השתלת ריאות.

...

לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומים, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ולאחר שקילת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

בעניין זה מקובלת עלי טענת המשיב שלפיה הוועדה אימצה את דברי המערער ובאת כוחו, אשר ציינו בוועדה שאשתו של המערער מכינה לו את התרופות מראש לכל השבוע ונותנת לו אותן.

הוועדה קבעה שהמערער זקוק לסיוע מועט מאחר שהוא נוטל את התרופות לבד, ולא שוכנעתי שנפלה טעות משפטית בקביעה זו. לעניין קניות וסידורים מוסדיים: המערער טען כי בהיותו עיוור הוא אינו מסוגל להבחין בין מוצרים שונים, ולכן היה מקום לקבוע שהוא תלוי לחלוטין.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 11.6.2019, על מנת שתשוב ותבחן את מידת התלות לה נזקק המערער בפעולות משק הבית קניות וסידורים מוסדיים וכספיים, תוך התייחסות מפורשת להשלכות של ליקוי הראייה ממנו הוא סובל.

ראשית דבר, המנוח סבל ממחלות מספר ובהן מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD – Chronic Obstructive Pulmonary Disease), והיה מועמד להשתלת ריאות כשנתיים.

...

לא הוכח בפני בית-המשפט כי החלפת ניידת טיפול נמרץ באמצעים הנוהגים בבית-החולים של הנתבעת 1, של רכב מוסב, רופאה שזהותה לא נודעה וגם הכשרתה לא ניתנת לבדיקה, אח וציוד נייד שהביא בסופו של דבר להנשמה ידנית ארוכת-זמן היה בגדר הסבירות.

התוצאה היא כי תביעת העזבון – יורשים – מתקבלת חלקית, ובית המשפט יאמוד את הפיצוי המתבקש בגין כאב וסבל והרעת מצב שהיו כרוכים בביצוע העברת המנוח מבית החולים "שיבא" לבית החולים "בילינסון", וכן את הפיצוי אשר יש לפסוק בגין הפרת האוטונומיה של החולה הנובעת מפערי המידע, החל מבוקר השבת 26/07/08 ועד לתחילת העברתו.

בנסיבות העניין, תשלם הנתבעת 1 הוצאות התובעים, שכר טרחת עורך-דין ומע"מ והחזר אגרה, כולם בסך של 68,707 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים.

[ ראה ע"א 124/89 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף כהן , פ"ד מו(2) 372(1992) ] בע"א 11081/02 ( שם בפיסקה 38) הנ"ל נקבע כי התכלית האובייקטיבית של חוזה ביטוח נמדדת , כענין נורמאטיבי : "על פי הערכים, המטרות, והציפיות החברתיות הכלליות מהסדר חוזי מסוג זה....פרושו של חוזה הביטוח ייעשה בזיקה למטרתו בעיני הצדדים, לסבירות ולהגיון העיסקי שבו , מתוך היתחשבות בנוהג המקובל ,ומתוך חתירה להגשמה יעילה וצודקת של המטרות שההסדר נועד להשיג." ראינו שהגדרת המחלה כוללת שתי תיבות האחת בעברית "מחלת ריאות חסימתית כרונית" והשנייה באנגלית " copd " .

נציג הנתבעת מסר פירוט מלא על כל אחת מהמחלות קשות שהפוליסה מכסה ובכלל זה אי ספיקת כבד, שחמת כבד, השתלת איברים ,.

...

בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעת שהגדרת המחלה כמפורט בפרק 7 – "קבוצת המחלות הקשות ו/או האירועים הרפואיים המבוטחים בפוליסה "- אינה בגדר סייג או החרגה הטעונים הבלטה או הדגשה מיוחדים.

עם זאת לא שוכנעתי כי התקיימו יסודות העילה ולטעמי לא הוכח פגם בכריתת החוזה המבוסס על טענה זו .

מתוך החוזר הנ"ל נראה כי ההגדרה כוללת את המחלה בדרגת קושי גבוהה יותר מבעבר ת/2 והולמת בדיוק את שהובהר לתובעת במהלך המו"מ ,ולכן מתחזקת המסקנה שמחלת התובעת לא באה בכלל זאת.

סוף דבר לאור כל האמור התביעה נדחית.

מימצאי הבדיקה הרפואית הנוכחית: מחלת ריאות כרונית קשה מאוד מועמדת להשתלה.

...

לאור כל האמור לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ובהחלט ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ברכיב זה. באשר לתחום טיפול תרופתי, הוועדה קבעה כי המערערת "זקוקה לעזרה יומית בנטילת תרופות." ועל כן זקוקה לסיוע במידה רבה.

מכל מקום אף אם הדבר היה נלקח בחשבון, שעה שהמערערת בולעת את התרופות בעצמה היא אינה תלויה לחלוטין ועל כן ניתן להבין את החלטת הוועדה גם ברכיב זה. סיכומו של דבר, הנמקת הוועדה חסרה בתחום הניידות בתוך הבית ויש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה לצורך בחינת רכיב זה מחדש.

סוף דבר הערעור מתקבל כך שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה בהרכבה הנוכחי, אשר תשקול את החלטתה בתחום ניידות בתוך הבית ותנמק את החלטתה באופן שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה.

לשאלה השלישית - האם אי ביצוע צלום חזה ואיבחון ברונכיאקטזיות בשלב מוקדם יותר (נובמבר 2006 במקום אפריל 2007, חרצו את גורל התובעת "ממצב רפואי הפיך ובר טפול לכדי מחלה כרונית קשה פרוגרסיבית ומגבילה סכנת חיים, תוחלת חיים ירודה והצורך העתידי לעמוד בהליכי השתלת ריאה", השיב בשלילה וקבע כי איבחון מספר חודשים מוקדם יותר של המחלה לא היה משנה את מהלכה, שכן מחלתה של התובעת התאפיינה בהפוגות והחמרות ואף לאחר האיבחון הייתה הפוגה של כשנתיים (2008-2010) בפעילות המחלה.

...

סוף דבר "אכן "החוש הנזיקי" אינו אדיש למקרים כמו זה שלפנינו, שבהם הנתבע המתרשל יוצא פטור, ואילו התובע החף יוצא ללא פיצוי".

מטעם זה ראוי ונכון היה, לדידי, לייתר הכרעה שיפוטית בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט, אך משהצדדים לא השכילו להגיע לידי הבנה והגיעה עת ההכרעה דין התביעה להידחות.

אני מורה על דחיית התביעה.