השתלמות עובד ערב פרישה

תביעה זו עניינה בזכאותה של עובדת הוראה במשרד החינוך לתשלום הפרישי שכר וגמלת פנסיה בשל אי תשלום גמולי הישתלמות מכוח רפורמת "עוז לתמורה" שהונהגה בבתי הספר העל יסודיים ערב פרישתה לגימלאות.

...

כמו כן צוין בהודעות התובעת, כי בניגוד לנטען על ידי המדינה, התשלומים להם היא זכאית באופן קבוע מחודש ינואר 2018 אינם משולמים לה. מהדברים האמורים יוצא אפוא, כי המחלוקות הדרושות הכרעה בפסק דין זה הינן: האם כדין פועלת המדינה כשהיא משלמת לתובעת מקדמות (חלף גמלה) בסך 188 ₪ לחודש? או שמא התובעת זכאית לגמלה עבור גמולי השתלמות בסך 287.06 ₪ לחודש כפי שטענה בתביעתה? מה מועד תחולתו של הסכם עוז לתמורה על התובעת, וכפועל יוצא – האם התובעת זכאית להפרשי שכר בגין גמולי השתלמות 17 ו- 18 גם עבור חודשים ספטמבר אוקטובר 2011? עדויות - מטעם התובעת העידו התובעת עצמה ומר רן ארז, יו"ר הנהלת ארגון המורים (להלן – ארז).

המסקנה הנובעת מהאמור היא כי הסכם עוז לתמורה חל על התובעת מחודש ספטמבר 2011, ולפיכך התובעת זכאית להפרשי שכר בגין גמולים 17 ו- 18, אשר לא שולמה לה בחודשים ספטמבר אוקטובר 2011.

לסיכום - לאור כל האמור, הננו קובעים כדלקמן: ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו התובעת זכאית לתשלום גמלת פנסיה בגין גמולים 17 ו- 18, בהתאם למשכורת לה היא הייתה זכאית ערב פרישתה לגמלאות, בחודש 8/2013.

התביעה הכספית בנוגע לתשלום הפרשי גמלה בגין אי הכללת גמולים 17 ו- 18 – נדחית וזאת בהעדר הוכחה מספקת לגובה הסכום.

לטענת המבקש, אין בכלל השיקולים שעל האוניברסיטה (ולעניננו- המשיבה), רשאית לשקול כל שיקולים כלכליים באשר ליכולתה התקציבית,ואולם: "למרות החלטת ועדת העמותה ונהלי השבתון של האוניברסיטה העברית, נהגה הנתבעת בתובעים באופן שפגע בזכויותיהם משתי בחינות: א. היא סרבה להעניק להם את השבתון משיקולים תקציביים שלה. ב. היא העניקה לנשיא או לרקטור זכות להיתעלם מהחלטת ועדת ההשתלמויות ולפגוע בזכויותיהם. בנוסף היא מעכבת לעתים את הטיפול בעיניינם כדי להביא למצב שיגיע מועד פרישתם ואז יאבדו את זכויותיהם לשבתון" (סעיף 7 לכתב התביעה).

במיוחד לא לעובד מפוטר צעיר שעוד שנות עבודה רבות לפניו (בשונה מעובד היוצא לשבתון ערב פרישתו לקיצבה)" (הדגשים אינם במקור).

...

מעבר לדרוש נאמר, כי אנו סבורים כי לכאורה אף המבקש עצמו לא סבר בכנות כי יש מקום להמתין עד לתאריך הפגישה האמורה בטרם יפעל בעניינו, באשר לו כך סבר, מדוע פנה בא כוחו במכתב נספח ג' האמור, כבר 3 ימים קודם לכן? מן המכלול עולה כי קיימים טעמים כבדי משקל הנעוצים בהתנהלותו של המבקש, אשר מעמידים בספק רב את ההצדקה ליתן דווקא לו סעד שמקורו בדיני היושר, כפי שמבקש לקבל לעת הזאת.

גם נוכח דברי ב"כ המשיבה, נותר המבקש עם האפשרות לעתור לסעד כספי במסגרת התביעה העיקרית, ולטעון לגבי כל נזקיו, אותם יוכל לנסות להוכיח כדבעי במסגרת זו. אין אם כן, הצדקה להעתר לסעד הזמני המבוקש.

סוף דבר, מטעמים מהותיים כאמור מעלה, ובהצטרף טעמי השיהוי והפגמים בהתנהלותו של המבקש , איננו מוצאים לנכון להעתר לבקשה , והיא נדחית בזאת.

עד למועד פרישתו של העובד מהרשות המקומית, המשכורת הקובעת כאמור לעיל תעודכן על פי אחת החלופות הבאות לפי החלופה הטובה ביותר לעובד: 2.1 על פי הוראות חוק הגמלאות; או 2.2 על פי דרגת השיא בתקן כפי שהיה בתפקידו של העובד ערב פרישתו מהרשות המקומית; או 2.3 לפי דרגת פרישה או תוספת שהייה, אם העובד יהיה זכאי להן במועד פרישתו על פי הנוהלים שיהיו באותה עת..

אולם, מאחר והחישוב של השכר הקובע לפנסיה לא בוצע בהתאם לאמור לעיל (דרגה +44 ותק 24 שנים, גמול הישתלמות ב' ושאר רכיבי השכר המוסכם), הרי שנוצר הפרש לרעתי בסכום של 26,643 ₪ .

...

א להנחיות אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות בעניין חוזה אישי לעובדים שאינם סטטוטוריים (נ/15) הקובעת כך: "ביטוח פנסיוני עובדים בכירים – עובד חדש ייקלט בפנסיה צוברת או בביטוח מנהלים. רק עובד ותיק שמועסק 10 שנים לפחות באותה רשות מקומית עפ"י ההסכמים הקיבוציים (דרוג דרגה) ובגין תקופה זו זכאי לפנסיה תקציבית – יהיה זכאי להמשיך להיות מבוטח בפנסיה תקציבית, כאשר השכר הקובע לפנסיה יחושב לפי 2 תקופות: תקופה א' עבודה השכר הקובע יקבע בכפוף לאחוז הצבירה שצבר העבודה ושכרו לפי דרוג דרגה ותקופה ב' במסגרת השכר הקובע ייחשב לפי אחוש השכר שיאושר לו כאחוז משכר מנכ"ל בכפוף לשנות הצבירה העתידיות שיצבור עד למועד סיום עבודתו ברשות". פיצוי על עוגמת נפש התובע כלל בתביעתו רכיב נפרד שעניינו פיצוי על כך שהנתבעת דחתה את "דרישותיו הצודקות בנושא הדרגות, בנושא הוותק, וכן בנושא פדיון ימי המחלה (סעיף 53 לסיכומיו). משדחינו את טענותיו אלה, הרי שגם דין דרישתו לפיצוי בגין עוגמת נפש להידחות. נבהיר בהקשר זה, שלא מצאנו גם כל מקום לטענות התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב התנהלות גזבר העירייה, שפעל על פי התרשמותנו על פי דין ובתום לב.

לסיכום התביעה נדחית על כל רכיביה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

דרגה ערב פרישתה, בחודש מאי 2012, ביקשה התובעת לדחות את פרישתה (עקב הגעתה לגיל הפרישה המקסימלי) לשנה, שבה תוכל להשלים פיתוח והטמעת תכנית "חלונות לזכרון". בקשה זו נדחתה.

התובעת פנתה למנכ"ל הנתבעת בבקשה לאשר לה העלאה בדרגה לדרגה המאקסימאלית לאור שעות ההשתלמות שצברה, הותק שלה, פעילותה והצטיינותה.

...

לכן, אנו סבורים שמתקיימות הדרישות המצדיקות להעניק לתובעת קידום של דרגה אחת מעל דרגתה (דרגה 4 במקום דרגה 3) במועד הפרישה.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת זכאית להעלאה מדרגה 3 לדרגה 4 ממועד פרישתה.

התביעה להשלמת משרה ממועד מוקדם לזה שבו נעשתה – נדחית.

ערב פרישת התובע טרם נחתם הסכם המפקחים ולכן תוכנו לא בא לידי ביטוי בתלוש השכר של התובע במועד זה. לפיכך יושמו השינויים במבנה שכר התובע בתלושי שכר נוספים שהפיק משרד החינוך עבורו בחודשים יולי 2010 ונובמבר 2010 (באחרון עבור החודשים ינואר עד יוני 2010 רטרואקטיבית) (נספחים 2 ו -3 לכתב ההגנה המתוקן).

עיון במפרטי התפקיד (וגם של התובע) כמפמ"ר ומנהל תחום דעת במטה (נספחים לתצהיר הגברת שחר כהן), מלמד שהם זהים וכוללים אחריות על עניינים דוגמאת פיתוח תכניות למידה וחומרי למידה; פקוח על תכניות וחומרי למידה; פיתוח ועדכון של תכניות והטמעתן במערכת; רכוז צוותי חשיבה ותכנון של מומחים במסגרת ועדות מיקצוע; ייזום פעולות וכוונים חדשים בתחום הפדגוגיה; אחריות על הקצאת משאבים למגמות שונות; ניהול ומעקב אחרי הפעלת מערכי הדרכה והשתלמויות; אחריות על בחינות הבגרות במקצוע עליו הוא מופקד; שותפות בפורומים מקצועיים ובועדות משרדיות ובין משרדיות שבתחום אחריותו.

...

מבלי לקבוע מסמרות בעניין ובנסיבות העניין מקובל עלינו הסבר זה. כמו כן אנו מקבלים את טענת המדינה כי פעלה מכוח סמכותה שבסעיף 59 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, המתיר לקזז גמלאות כנגד חוב הנובע ממפרעות שקיבל הזכאי מאוצר המדינה על חשבון גמלאות.

[ג] פיצוי בגובה 20,000 ₪ בשל עגמת נפש – משבאנו לכלל מסקנה כי התובע איננו זכאי לתוספת 7% לשכרו ולגמלתו, ברור הוא שאין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין כך. אף אם לא נעלמה מענינו תחושתו הקשה "שנפל בין הכיסאות", במובן זה שלא נמצא זכאי לתוספת 7% מכח הסכם המפקחים ולאחר מכן גם לא מכוח החלטת ועדת המעקב מספטמבר, 2015.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.