השפעת שינוי מקום המגורים של האם על מזונות הילדים

אין ספק שכאשר המעבר ישפיע לטובה על חוסנה של האם, ישפיע הדבר לטובה אף על הקטינים.

נבאר דברינו מבחינה עקרונית הלכתית, לפי ההלכה אי אפשר לחייב את האם לחיות חיי צער בגלל הילדים, ויתרה מזאת, לפי ההלכה באופן עיקרוני האם יכולה להיתנער מאחריות למזונות הילדים והטיפול בהם, ולפיכך קל וחומר שלא ניתן לאסור עליה לעבור דירה בשביל טובת ילדיה.

נבאר את הדברים: מצד אחד, הרי הסדרי השהות הנם חובה של האב כלפי ילדיו, על כן, מאחר שזכותה של האם לשנות את מקום מגוריה, יהיה על האב לשאת בעצמו בנטל הנסיעות ובטרחה הכרוכה בהן.

ואף שיש מקום לחלק בין הדברים, מכל מקום דוגמא יש כאן, שיש בה כדי להאיר על המקרה שלפנינו, שהאם מעצם שותפותה עם האב בהבאת הילדים לעולם (וכדברי חז"ל שלשה שותפים הם באדם וכו'), מחויבת היא כלפיו לאפשר לו שהות סדירה עם ילדיהם, וכאשר בזמן ההיתחייבות יכול היה האב לשהות עם ילדיו במקום מגוריו, ועתה מבקשת האם לפרוע היתחייבותה במקום מרוחק, אזי אף שאין האב יכול למנוע את הדבר ממנה, כפי שהתבאר, עדין יכול הוא לבוא ולומר כי על האם לסייע במידת האפשר כדי להקל מעליו את טורח הדרך.

...

וכבר כתבנו לאחרונה בפסק דין אחר שאין לעשות מחלוקת בין פסקי דין אלו ונצטט ממנו: "נראה לנו שאין לעשות מחלוקת, האם זכות האב לראיית הילדים היא זכות או חובה. שניהם נכונים אלא שיש שני מישורים לדבר. בין אדם למקום, צודק מי שאומר שזאת חובתו של האב כלפי בנו לראות את בנו לעתים קרובות לצורך התפתחותו התקינה. אולם במישור שבין אדם לחבירו כאשר ישנה התדיינות משפטית בין האב והאם הרי שיש לראות בבקורים זכות של האב והוא רשאי לתבוע את האם ולעמוד על זכותו לראות את בנו באופן סדיר ותקין". לכן נראה לנו שעל דרך של פשרה יש להטיל את עיקר הנטל על האב מכוח חובתו לקיום הסדרי הראיה.

ביה"ד מבהיר כי זימן לדיון את העו"ס לבקשת ב"כ האב, למרות שאין הכרח להיעתר לבקשה מסוג זה. בהקשר לכך נצטט מפס"ד של ביה"ד הגדול (ערעור 7894-62-1 בהרכבם של הגר"ש דיכובסקי הגר"א שרמן והגר"צ בוארון שליט"א): "בית הדין, כמו כל בית משפט, רשאי למנות מומחה מטעמו אף ללא הסכמת בעלי הדין. האובייקטיביות של מומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ממומחה הממונה על ידי בעל-דין, אשר מטבע הדברים מצפה לתוצאה מסויימת במשפט המתנהל בעניינו. בדרך כלל, יסמוך בית-הדין את ידיו על חוות-דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעמדו העדיף של מומחה מטעם בית הדין מביא גם לכך כי ככלל הוא אינו אמור להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית הדין, וככל שיש צורך בכך הוא יידרש רק ליתן תשובות בכתב לשאלות הבהרה שיוגשו על ידי בעל-דין. (ראו והשוו: תקנה 258יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וסעיף 8(ד) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995)." עם זאת, בשל הרגישות הרבה בתיק שלפנינו, ועל מנת למצות את הבירור באופן המיטבי, הורה ביה"ד על זימונה של העו"ס לסדרי דין.

לאור זאת היה מקום לשקול לנקוט בצעדים כלפי ב"כ האב, אך לאחר העיון, ולאור ההערכה שביה"ד רוחש לב"כ האב, שהינו עו"ד ותיק ומנוסה, ומתוך ציפייה שהתנהלות מעין זו לא תישנה, ביה"ד מסתפק לעת עתה בהבהרה זו. מסקנה המורם מדברינו הוא שעל פי שורת הדין לא ניתן למנוע מהאם להעתיק את מקום מגוריה, כל עוד אין בדבר פגיעה משמעותית ביכולתו של האב להמשיך לשהות עם ילדיו.

לגישת הנתבע אין מקום למגוריה של הנתבעת בדירת יוקרה, כשהיא אף לא תרמה לרכישתה, והכסף לרכישת הדירה הגיעה מצדדי ג'.

סוגיית מזונות הילדים, ואינו מתייחס לתשלום מזונות ילדים בגילאי - 0 , חובה שעודנה מוטלת במלואה על כתפי האב, תהיינה נסיבות העניין אשר תהיינה".

לצורך קביעת שיעור המזונות על בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לשלושה פרמטרים: הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים).

זאת על אף שמתגובתו לבקשה למזונות זמניים טען אז כי לכל היותר יש להעמיד את דמי המזונות על סך של 1,000 ₪ לכל קטינה – (ראו סעיף 34 לתגובה מיום 21.1.2019 , סעיף 64 לתצהיר הנתבע מיום 8.7.2021 שם נטען כי בהתאם לפסיקת בג"ץ מן הראוי לאפשר לו קיום בכבוד ולאור קריסת עסקיו אין הוא יכול לשלם יותר מ – 1,000 ₪ לחודש) 12 אמנם, תביעה למזונות היא תביעה כספית שיש להוכיחה ככל תביעה אחרת (ע"א 130/85 כהן נ' כהן, פ"ד מ 1979 )), אלא שגם מקום שלא כל הצרכים מוכחים, פוסקים 13 ) 71 ,69 (1) בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם ואומדן הצרכים הסביר והראוי.

בנסיבות אלו מצאתי להעמיד את פוטנציאל הישתכרותה של האם על סך של כ – 13,500 ₪33 נטו לחודש.

זמני השהות אין מחלוקת כי הקטינות אינן שוהות עם האב כלל, זאת באשר האב שוהה בחו"ל מאז אוגוסט 2018 , לפיכך נטל הטיפול בקטינות נופל באופן בלעדי על התובעת, ללא שהמשיב חולק עימה כלל בנטל זה. הנתבע אמנם טען כי התובעת מונעת ממנו קשר עם בנותיו אולם בשים לב לטענת הנתבע כי מרכז חייו במרוקו, לא התרשמתי כי גם לו היה לנתבע קשר עם בנותיו, היה בכך כדי לשנות את זמני השהות באופן אשר יש לו השפעה על שיעור המזונות.

...

החלטתי ועל כך אף העיד בפני בעת חקירתו בהליך ההוכחות שהתקיים ביום 19.7.21 ההליכים בתיק זה נמשכו זמן רב מהרצוי וזאת הן לנוכח מגיפת הקורונה והן לנוכח התנהלותו של הנתבע.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את זמני השהות, הכנסות הצדדים לרבות רכוש בבעלותם ופוטנציאל השתכרותם מצאתי לקבוע כדלקמן: האב ישלם לידי האם סך של 1,800 ₪ עבור מזונות כל אחת מבנותיו הקטינות; האב יישא גם ב - 50% מהוצאות הרפואה החריגות של הקטינות וכן ב - 50% מהוצאות החינוך של הקטינות.

עד למתן פסק הדין תעמוד החלטתי מיום 25.4.2019 בתוקפה.

לפני בית הדין מונח ערעורה של האם על החלטות בית הדין האיזורי, החלטות שקבעו שאין סמכות לבית הדין לידון בתביעתה לאחר שבחרה להגיש את התביעה לבית המשפט ולא לבית הדין.

בית הדין הוסיף שאף אם תביעה זו (של המשמורת, הסדרי השהות וענייני החינוך) התגלגלה בהמשך לצוו מניעה שהוציא האב, צו שאסר עליה לשנות את מקום מגוריה, התביעה התפתחה לדיון כולל על הסדרי השהות והמשמורת, כשהאם שתפה פעולה עם הליך זה. במעשיה אלו האם היא שנתנה סמכות לבית המשפט ולכן בית הדין הרבני מנוע מלדון בעינייני הילדים.

בית המשפט דחה את בקשתה משני טעמים: א. עניין מעבר הדירה אינו כלול בהסכם ולכן אין זו מחלוקת בעיניין פרשנות ההסכם וביצועו; ב. ההליך בבית המשפט נמצא בעיצומו ולקראת סיומו, ואין מקום להעבירו לבוררות בשלב זה. בית המשפט אף חייב את האם בהוצאות בגין בקשה זו. בסופו של דבר אסר בית המשפט על האם לעבור לירושלים.

עם זאת יש לומר שבקביעת בית המשפט בהחלטתו הנזכרת מיום כ"ח בשבט תשע"ה (17.2.15), שעניין העתקת מקום המגורים לא נכלל בהסכם, יש להסביר את היתנהלותה באי־הגשת בקשה זו, מפני שבית המשפט כבר חיווה דעתו בנושא זה. אומנם לאור הנסיבות שיצרה האם במעבר על דעת עצמה לירושלים (– מעבר שייתכן שלא היה מקום לכתחילה למנוע ממנה לעשותו אחרי הגירושין, מפני שלדעתנו אין להגביל זכות האם להמשיך את חייה לעבור להיכן שתחפוץ ובעיקר אחרי שנישאה – אף שכמובן מעבר זה משפיע בהכרח על המשמורת – בפרט אם המעבר נובע מצרכיה ולא נועד לפגוע בזכות האב להסדרי שהות, ומכל מקום בעקבותיו) התעורר עניין המשמורת שגרר בעקבותיו אף עניין החינוך של הילדים.

סמכות בית הדין לידון בתביעות המוגשות בפניו נקבעה בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953 הקובע: הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג [.

...

הוגש ערעור על החלטה זו והערעור נדחה.

לפיכך גם לאחר הסכמה שכזו אם בסופו של דבר אחד הצדדים יגיש תביעתו לבית הדין הרבני, בית הדין הוא שקנה סמכות לדון וההסכמה הקודמת לסמכות בית המשפט אין לה משמעות חוקית – עיין מה שנפסק בזה בע"א 1981/90 אהרן נגד אהרן.

מסקנות המסקנות העולות מכל האמור לעיל הן כדלהלן: בית הדין דוחה הערעור.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1239725/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז, הרב מימון נהרי המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד שי בן־דוד) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד מאיר יצחק וינד) הנידון: בטלות החלטה שניתנה בדן יחיד – שלא כדין; דרכי הדיון בתביעה לשינוי הסכם ובענייני ילדים

פסק דין העירעור לפני בית הדין מונח ערעורה של האם על החלטת בית הדין האיזורי להפחית מזונות הילדים ולקבוע שדמי המזונות יופחתו באלף ש"ח והאב ישלם למזונות שני ילדיו סך אלף שמונה מאות ושמונים ש"ח. בטלות ההחלטה – מושא העירעור – שניתנה בדן יחיד מהעיון בהחלטת בית הדין האיזורי, וכמותב בכל ההחלטות בתיק זה, עולה כי ההחלטות נחתמו בדיין יחיד.

עם זאת ברור שהחלטות האם על המשך ניהול חייה יכולות להשפיע על המשמורת ועל אופן קיום הסדרי השהות (– דבר שיכול להשפיע על התשלומים שישלם האב לאם למזונות ילדיו, אם יקבע שעל האם להישתתף בהוצאותיו לקיום הסדרי השהות).

מן הכלל אל הפרט: למרות אמירות האב בבית הדין בעת אישור הסכם הגירושין, שיעבור לאיזור [א'] בתוך שישים יום, לא עבר האב עד היום (שש שנים אחרי הגירושין) לאיזור זה. האב גר בבית הוריו ב[ג'], מקיים הסדרי שהות מצומצמים, אך רוצה לקשור את מקום מגוריה של האם לאיזור [א'].

...

הסיבות לתיקונים פורטו והובהרו בפרוטוקול, האב היה מודע להם, לכתחילה לא היה מעוניין בתיקונים אלו, אך בסופו של דבר תנאים אלו היו בסיס ההסכם המחייב את הצדדים.

מסקנות לאור האמור בית הדין פוסק: הערעור מתקבל ללא התייחסות לטענות הצדדים, מפני שההחלטה ניתנה שלא בסמכות.

הרב שלמה שפירא הרב מימון נהרי מצטרף לקביעה שהחלטת בית הדין קמא שניתנה בדיין יחיד ניתנה שלא בסמכות, ומשכך לקביעה כי אנו מקבלים את הערעור וכי החלטת בית הדין קמא מבוטלת בזאת.

התביעה איננה מתייחסת כלל ועיקר לבן א', לא התבקש כל סעד לגביו, יש להותיר את מזונותיו על כנם.

גם בטענת האם כי וויתרה על כתובתה נוכח ההסכמה שישלם 3,000 ₪ למזונות הילדים (עמ' 23, ש' 3 – 9), לא נמצא כל ממש.

האם מעברה של הבת ש' למגורים אצל האב הנו בבחינת שינוי נסיבות? אין חולק, אף לשיטתה של האם, כי הבת ש' עברה להתגורר עם האב ביום 1.1.21 (עמ' 20, ש' 5 – 8, עמ' 26, ש' 1 – 3).

"הסדרי השהות של ש' עם אמה לא השתנו" (ס' 42) בתצהיר עדות ראשית נטען: "ש' שוהה עמה מחצית מן השבוע וכל סופ"ש שני וכל החגים". (ס' 3) וכן : "זמני השהות של האב עם הילדים הוא ביחס למה שנקבע בהסכם" (ס' 18).

סוגיה זו נתונה לשיקול דעת בימ"ש. השיקול המרכזי אותו יש להביא בחשבון הוא השפעת הקזוז על רווחת האם והבת, כיוון שכספי המזונות נאכלו ואם יקוזזו כעת עלול להווצר מחסור אשר יכביד על מצבה הכלכלי המורכב של האם גם כך ואין מקום לדידי בנסיבות שלפניי להורות כן. נוכח תוצאות פסק הדין, שעה שהתביעה התקבלה ביחס לבת ש' ונדחתה ביחס לבן א', לא מצאתי לחייב בהוצאות.

...

מסקנה זו נכונה אף אם אביא בחשבון כי האב ביצע המעבר לדירה גדולה יותר על מנת להעניק לבתו חדר משלה, דבר שלא היה בידי האם להעניק לה. ברם אין בכך לבד כדי לבסס הרעה במצב הכלכלי כפי שטוען לה האב.

נמצא איפוא כי טענתו של האב בדבר שינוי נסיבות מהותי הנובע ממצבו הכלכלי לא הוכחה כנדרש ודינה להידחות.

סוף דבר מכל המקובץ אני מורה כדלקמן: א. חיובו של האב במזונות הבן א' יעמוד בתוקפו עד הגיע הבת ש' לגיל 21 .