השפעת חוקי היסוד על מתן סעדים זמניים

בהקשר זה המשיב טוען כי סך העיקול המבוקש מהוה רק 3% מהכנסותיה, מה שלא אמור להשפיע על יכולתה להתנהל מבחינה עסקית.

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת שלושה שיקולים שיש לשקול בהחלטה על מתן סעד זמני: הראשון הוא קיומה של עילת תביעה, והשני הוא מאזן הנוחות שבין הצדדים.

לפי המלומד אורי גורן לאחר חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו החליט בית המשפט העליון להעמיד את העיקול הזמני על בסיס משותף יחד עם שאר הסעדים הזמניים.

...

לעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה כי לצורך מתן הסעד הזמני יש לשקול את יחסי הגומלין בין סיכויי הצלחת התביעה, על פני הדברים, אל מול מאזן הנוחות, וככל שבית המשפט מתרשם לגבי סיכויי הצלחת התביעה כך ניתן להקל בדרישות לגבי מאזן הנוחות: "תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1)529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (פ''ד נט(4) 700)." בענייננו מקבילית הכוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיב.

התוצאה היא שיש להותיר את העיקול על מכונו ולא לבטלו.

המבקשת תשלם לצד שכנגד סך של 8,500 ₪ בגין הוצאות ההליך תוך 20 יום.

ביחס לסעדים זמניים, חובת המסירה של מיסמכי העיקול במסירה אישית בתוך שלושה ימים נקבעה בתקנה 367(ב) לתקנות סד"א. לפי תקנה 370(3) לתקנות, סעד זמני שניתן במעמד צד אחד יפקע, אם "לא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם קבע בית המשפט אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו". התכלית העומדת ביסוד החובה לבצע המצאה אישית של מיסמכי העיקול בתוך תקופה קצרה של שלושה ימים, היא כפולה: "האחת - לאזן בין זכותו של מי שניתן, לטובתו, צו עיקול במעמד צד אחד ובין הפגיעה בזכויותיו הקניניות של מי שעוקלו נכסיו, ללא שנשמעו טיעוניו והשניה - לאפשר למי שעוקלו נכסיו, שלא בנוכחותו, לא רק לדעת על מתן הצוו, אלא אף לדעת אם מולאו תנאיו ומכח אילו טענות ניתן הצוו, על מנת שיוכל לפעול, במהירות (אם וככל שיחפוץ), לביטולו של הצוו" (להרחבה ראו ת"א (פ"ת) 40645-07-18 ר.מ. מלונות החורש בע"מ נ' אוויה איירפורט פוד בע"מ (28.08.2018) והאסמכתאות המצוטטות שם).

הדברים הנ"ל מקבלים משנה תוקף מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו מאחר והעיקול הזמני פוגע בזכות הקניין של הנתבע, שנקבעה כזכות חוקתית בחוק היסוד.

על כן, יש לבחון בקפדנות את התנאים לא רק בעיניין הטלת הצוו אלא בכל העניינים הקשורים בצו, בכדי שלא לפגוע יתר על המידה בזכות זו. בכל מקרה, ובהתאם לתקנה 370(3) לתקנות, לבית המשפט שיקול דעת שלא להורות על ביטול הצוו שניתן ולא הומצא למשיב כדין "מטעמים מיוחדים שיירשמו". השיקולים הרלבאנטיים כפי שהותוו בפסיקה הם הנסיבות שבעטיין לא בוצעה ההמצאה; מידת האיחור, השפעתו בנסיבות המקרה הנידון והאם נפגעה זכותו של המשיב כנגדו מופנה הצוו להיתגונן.

...

מסקנתי היא, כי בנסיבות המקרה שבפניי יש הצדקה לקבוע כי צו העיקול פקע, וכי אין טעם מיוחד אשר מצדיק קביעה אחרת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול צו העיקול מתקבלת במובן זה שצו העיקול שניתן ביום 17.02.2020 פקע מחמת שלא הומצא כדין ובמועדים הקבועים לידי הנתבעים.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים.

תמצית טענות הצדדים המבקש טוען כי המשיבה ניתקה את ביתו מזרם החשמל ביום 5.5.19 ועותר לחייבה לשוב ולספק את זרם החשמל על בסיס עקרון של העידר אפלייה, חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, פקודת הנזיקין וכל חוק אחר הדן ביחסי ספק ולקוח.

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 דורשת התקיימותם של מספר תנאים מצטברים עת מתבקש בית המשפט להורות על מתן סעד זמני: קיומן של ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת התובענה כשתנאי זה מגלם בחובו גם את סכויי ההליך; מאזן הנוחות המתבטא בשקילת הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להגרם לצדדים שלישיים ככל שישנם כאלה; שקולי יושר וצדק - בית המשפט נידרש לבחון האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק, ראוי ומידתי בנסיבות העניין.

לא הובהר מדוע המבקש פנה לבית המשפט בבקשה לסעד הזמני המתואר בסמוך למועד הנתוק הנטען שהוא לפני כששה חודשים ויש בנתון זה כדי להשפיע על בחינת דחיפות הסעד המבוקש.

...

ישנם מקרים בהם ימצא בית המשפט כי מבקש הגיע לפתחו בבקשה למתן סעד זמני כאשר הוא אינו נקי כפיים ו/או מבלי שפרש בפני בית המשפט את מלוא התשתית המתאימה - בין שזו נוחה לעמדתו ובין שלא - הרי שהדבר עשוי להוות שיקול לדחיית הבקשה או לאישורה בתנאים מתאימים.

בחינת מכלול הפרמטרים מעלים כי לא עלה בידי המבקש לעמוד ברף הנדרש באף אחד מהפרמטרים הקבועים בדין ובפסיקה ודין הבקשה להדחות הן לגופה והן בהיבט של סוג הסעד המבוקש ותום הלב.

אשר על כן הבקשה לסעד זמני – נדחית.

על יסוד תקנה זו ביטל בית המשפט העליון החלטה לדחות בקשה לסעד זמני שניתנה על יסוד הכתובים, בלא לקיים דיון, לנוכח הפגיעה בזכות הטיעון בדרך שהקנה המחוקק: דיון במעמד הצדדים (רע"א 8921/20SKS Holding LLC נ' אורן (13.5.2021)).

דהיינו, אם ייקבעו בסופו של דבר קביעות משפטיות ועובדתיות עקרוניות על יסוד הנתונים של התיק הפרטני, אפשר שהן ישפיעו, כהחלטות שאפשר להסתמך עליהן, על תיקים אחרים.

...

דהיינו, אם ייקבעו בסופו של דבר קביעות משפטיות ועובדתיות עקרוניות על יסוד הנתונים של התיק הפרטני, אפשר שהן ישפיעו, כהחלטות שאפשר להסתמך עליהן, על תיקים אחרים.

מסקנה זו נכונה שבעתיים שעה שהרשם דן בנוסחים שונים של הסכמי הלוואה שלא הופיעו בתיק הפרטני של המשיב, בלא לאפשר למערערת להתייחס אליהם.

סוף דבר משהופרה זכות הטיעון הקבועה בסעיף 10 לחוק אשראי הוגן לגבי התיקים האחרים, אין מנוס מלהורות על ביטול ההחלטה ככל שהיא נוגעת להם.

באשר לעילת התביעה הלכאורית, קבע בית משפט השלום כי מדובר בתביעה פוססורית (להשבת המצב לקדמותו ביחס להחזקה במחסן), על יסוד סעיף 19 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין).

יצוין כי בית משפט השלום הוסיף ובחן שני סוגי שיקולים נוספים בהחלטתו – שקולי יושר ושיקולי שהוי – אך מצא כי אין בהם כדי להשפיע על התוצאה.

לא מצאתי כי בקשת רשות העירעור עומדת באמות המידה המחמירות שנקבעו לצורך מתן רשות ערעור ב-"גילגול שלישי" על החלטה שעניינה בקשה למתן סעד זמני (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; וכן ראו: 1561/22 עמרם נ' האגודה במושב עובדים דלתון, בפיסקה 13 (3.4.2022); רע"א 3166/18 פלונית נ' דיור ב.פ בע"מ, בפיסקה 11 (23.4.2018)).

...

בהינתן מסקנה זו, ולצד ההוראה בדבר ערבות צד ג' על מנת להבטיח את נזקי המבקש ככל שתביעתו תצליח – לא נראה כי נפלה שגגה במסקנת בית המשפט המחוזי במישור מאזן הנוחות.

זאת, לאור ההלכה המושרשת כי מקום בו מדובר בנזק כספי בר-פיצוי, הנטייה תהיה שלא להיעתר לבקשה ליתן סעד זמני (רע"א 3751/22 בנילוז נ' לוי, פסקה 16 (28.6.2022)).

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.