השעיית עורך דין בשל הפרות אתיות

סעיף 61 לחוק קובע כי אלה הן עבירות משמעת: (1) הפרת הוראה מהוראות הסעיפים 53 עד 60 או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו; (2) הפרת כללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי סעיף 109 או לפי סעיף 98יג(3); (3) כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מיקצוע עריכת הדין.

בין נימוקיו קבע כי מלכתחילה ניתן היה להעמיד לדין משמעתי את עורך הדין בגין מעשיו בנגוד לסעיף 97 לחוק, ולפיכך קבלת טענת המשיב לפיה לא ניתן להפעיל את סעיף 75 לחוק הייתה מובילה לתוצאה שונה שקשה ליישבהּ עם תוצאה זו. וכך נאמר: "מעשהו של עורך-דין מושעה, שנעשה בנגוד לאיסור החל לפי סעיף 97, מהוה אפוא עבירת משמעת במובן הסיפא של סעיף 61(1) לחוק, ונימצא, לפיכך, בגדר סמכותו של בית-דין משמעתי" (שם, בעמ' 173).

...

בית המשפט המחוזי השיב בחיוב לשאלה, ואולם סבורני כי תשובה זו מעוררת קושי.

מבחינת לשון הטקסט קיים אפוא קושי במסקנה לפיה סעיף 97 בכללותו הוא "דין אחר" כאמור בסעיף 61(1) סיפא לחוק.

בקשת רשות הערעור נדחית.

(1) הפרת הוראה מהוראות הסעיפים 53 עד 60 או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו; (2) הפרת כללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי סעיף 109 או לפי סעיף 98יג(3); (3) כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מיקצוע עריכת הדין".

יחד עם זאת, כאשר מוגשת קובלנה נגד עורך דין בגין מעשים שביצע לפני קבלתו כחבר בלישכה, הן בתקופת התמחותו והן בתקופה שקדמה לכך, ברור כי ניתן להטיל עליו את העונשים הקבועים בחוק לישכת עורכי הדין ביחס לעורכי דין, לרבות עונש ההשעיה.

...

גם אני סבור כי יש להרשיע את המערער בעבירת ההתחזות מכח סעיף 97 לחוק.

סוף דבר.

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בית הדין הורה להשית עליו השעיה על תנאי למשך שישה חודשים ובתנאי שלא יעבור במשך שנתיים עבירה בנגוד לסעיף 14 בכללי האתיקה; כן קנס בית הדין את עורך-הדין כספית, חייב אותו בתשלום פיצוי לנתבעים ובתשלום הוצאות הלישכה.

12) הנתבעים עותרים להורות על הפסקת הייצוג של עורך-הדין נוכח ההחלטות דלעיל, תוך שהם מפנים גם לסעיף 13(א) בכללי האתיקה, לפיו: "קיבל עורך דין ענין לטיפולו, אינו רשאי להפסיק את הטיפול בו אלא..., או שנוצרה מניעה מבחינה חוקית או מבחינת האתיקה המקצועית, ...". 13) מנגד, טוען עורך-הדין, בין השאר, כי הנתבעים מנסים להתנקם בו ולהשחירו בכל היזדמנות על כך שבחר לייצג את שכניהם.

22) אם כן, בהנתן הסיטואציה שנוצרה ולפיה היתקיימו פגישות בין עורך-הדין לבין הנתבעים בנושא הנידון בהליך, ומשכבר נמצא על-ידי המוסד האמון על אכיפת כללי האתיקה המקצועית כי עורך-הדין נמצא בנגוד אינטרסים - אין לי בנסיבות אלו אלא לסמוך על קביעות הטריבונל השפוטי האמור שנוגעות לליבת ההליך ולהורות על הפסקת הייצוג שמא לא תפגע חלילה הגינות ההליך המשפטי או זכויות בעלי הדין נוכח הפרת כללי האתיקה.

...

19) משהתברר אם כן, כי עורך-הדין נפגש עם הנתבעים בישיבות מקדימות לעניין הליך זה כלקוחות פוטנציאליים - ישיבות שמטבע הדברים מתנהלות בשיח חופשי והצגת מידע, בעיקר, מצד הלקוח הפוטנציאלי לעורך-הדין - וזמן קצר לאחר מכן החל עורך-הדין לייצג את יריביהם במשפט, כנגדם במסגרת אותו הליך, סבורני כי בנסיבות אלו מדובר בייצוג באותו עניין, שעלול לפגוע, באופן מהותי וגם מבחינת נראות, הן בהגינות ההליך המשפטי הן בזכויות הצדדים.

בית הדין הארצי (אב"ד עו"ד אביבה רענני עפרי, חב"ד עו"ד אורי אשר וחב"ד עו"ד יעל פנקס) קיבל בפסק דינו (מיום 5.7.15) את העירעור שהגישה המערערת באופן חלקי, בכך שביטל את הרשעתה של המערערת בעבירה של שליחת יד בכספי לקוח לפי סעיף 61(3) לחוק, ובמקום זאת, הרשיעה בעבירות הבאות: (א) היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק; (ב) עבירה לפי סעיף 61(2) לחוק (הפרת כללי האתיקה) וסעיף 61(3) לחוק (מעשה או מחדל שאינו הולם את מיקצוע עריכת הדין), בגין אי העברה תוך זמן סביר של כספים שקבלה המערערת עבור לקוח, בנגוד לסעיף 40(א) לכללי האתיקה ובנגוד לסעיף 88 לחוק; (ג) עיכוב כספים של לקוח והמנעות מהגשת תביעה נגדו לקבלת שכר הטירחה, בתוך שלושה חודשים מיום שהלקוח דרש בכתב את הסכום שעוכב, זאת בנגוד לסעיף 88 לחוק.

סמכותו של בית הדין הארצי לתקן את פסק דינו כאמור, בפסק דינו מיום 5.7.15 החליט בית הדין הארצי "לבטל את העונש אשר נגזר על המערערת ובמקום זאת, לגזור עליה עונש של 6 חודשי השעיה על תנאי". כן דחה את ערעורה של ועדת האתיקה על גזר הדין.

ברם, בשים לב לעובדה שנושא ההוצאות זכה להתייחסות מפורשת במסגרת פסק הדין המקורי, באופן שחב"ד אשר קבע, כי עונש ההוצאות יוותר על כנו (בסעיף 18 לפסק הדין) – הרי ששוכנעתי, כי אכן מדובר בהשמטה מקרית מפסקת הסיכום של פסק הדין – ותו לא. ואפנה גם להסברו של ב"כ ועדת האתיקה, כי היה קושי טכני להזין את קביעת ההוצאות "ולכן הגשנו בקשה לתיקון פסק דין משום שהדבר היה צריך להיכתב גם בסיכום הדברים" (בע' 5 ש' 14-15).

...

ברם, מקובלת עליי עמדתה של אב"ד רענני, כי התלונה שהגיש המתלונן ללשכת עורכי הדין ביום 24.10.10 (ר' במוצג ק/2), כמוה כדרישה בכתב, ומכאן, שלכל הפחות, חלפו שנתיים וחצי מיום שקיבלה המערערת דרישה בכתב מהמתלונן, מבלי שהגישה תביעה נגדו.

כך נכתב, כי המערערת מורשעת "בעיכוב הכספים של המתלונן ובהימנעות מהגשת תביעה נגדו לבירור טענותיה בקשר לכספים שקיבלה עבורו, במועד הקבוע, בניגוד לסעיף 88 לחוק". מן הראוי לציין, כי בדיון שהתקיים בפניי לא השיב ב"כ ועדת האתיקה לטענותיה אלה של המערערת בדבר חוסר ההתאמה בין הכרעת הרוב לפיסקת הסיכום.

לפיכך, אני מוצא, כי נפלה שגגה בפסקת הסיכום בפסק דינו של בית הדין הארצי ואני קובע, כי הרשעתה של המערערת היא אך בעבירות המפורטות בפסקה 16 לפסק דינו של חב"ד אשר, כדלקמן: התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק.

בעמל"ע (י-ם) 51081-07-11 לישכת עורכי הדין נ' חיימוב (19.6.2012), בשים לב לעברו המשמעתי של המשיב, ומכיוון שהתבטא בצורה פוגענית באופן חוזר ונשנה כלפי מספר גורמים שונים, נגזרו עליו חודשיים השעיה על תנאי, קנס ותשלום הוצאות.

מטרת קביעת סנטדרט לאמצעי המשמעת היא הגשמת תכליות הדין המשמעתי, אשר אינן בהכרח אך השתת עונש על עורך דין המפר את כללי האתיקה, אלא - ואולי אף בעיקר - בחינת כשרות והתאמת עורך הדין, שהתנהגותו לקתה בפגם משמעתי, להמשיך ולעסוק במקצוע.

...

כך שמעידה חוזרת, או דפוס התנהגות, עשויים להוביל במקרים חריגים למסקנה, כי המורשע אינו כשיר לשמש עורך דין.

תוך יישום השיקולים שהנחו את הערכאות המשמעתיות, לרבות בתי המשפט, כעולה מהסקירה דלעיל, סבורני, כי יש לקבוע מתחם אמצעי משמעת בגין הרשעה בעבירות שעניין התבטאות בלתי הולמת, כדלקמן: מקום בו עסקינן בהרשעה ראשונה בגין התבטאות חד פעמית, או מספר קטן של התבטאויות, מתחם אמצעיי המשמעת ההולם הוא בין אזהרה לבין השעיה בפועל לתקופה של עד שלושה חודשים.

אשר על כן, בכפוף להערותיי דלעיל, הערעור נדחה.