השעיית עובד עד כתב אישום: הגנה על המעסיק וזכויות העובד

מכוח הוראת המעבר חלים על עבודת התובעת הסכם קבוצי מיום 6.12.70 המסדיר את הליכי הבירור המשמעתי (סעיף 6 ז' להסכם; נספח ג' לבקשת הצד) וכן הסכם קבוצי מיום 24.4.02 הכולל את תקנון המשמעת (להלן: הסכם 2002; נספח ד' לבקשה) סעיף 12 להסכם 2002 קובע את סמכות ההשעיה כדלקמן: "א. עובד שנחשד או הואשם (לאו דוקא על ידי משטרת ישראל) בהתנהגות הכלולה באחד המקרים הרשומים להן תוכל הנהלת הנמל לאחר ששמעה את טענותיו של העובד להשעותו מעבודתו עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי, והבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ-48 שעות לאחר תחילת ההשעיה. הוגש נגד העובד כתב אישום לבית המשפט בגין המעשה נשוא העבירה המשמעתית, יוכל להשעותו עד לגמר ההליכים המשפטיים כאמור.

(ד) (1) הודיע עובד גוף צבורי, בכתב, באמצעות ארגון העובדים היציג במקום עבודתו, אם ישנו, כי הוא מעדיף שהמעסיק יימנע מלבקש את הארכת ההשעיה מבית דין איזורי לעבודה כאמור בסעיף קטן (א), תוארך ההשעיה בלא פנייה לבית הדין כאמור; (2) העובד רשאי בכל עת להודיע כי הוא מעוניין להביא לאישור בית דין איזורי לעבודה את החלטת המעסיק בדבר המשך השעייתו כאמור; מסר העובד הודעה לפי פסקה זו למעסיק, יפנה המעסיק לקבלת אישור בית הדין להארכת ההשעיה בהקדם האפשרי".

קביעת מועד סופי להשעיה נועדה לאזן בין זכויות הצדדים כך שמחד יוכל המעסיק לנקוט בסנקציה במטרה לשמור על היתנהלות תקינה במקום העבודה ואמון הציבור והעובדים במערכת, ומאידך, זכות העובד לשמירה על מקומו, פרנסתו וזכות הטיעון נשמרת לו (ראו גם עמדת כב' השופט אזולאי בהליך הקודם; סעיף 15 להחלטתו).

בבוא בית הדין לשקול בקשה להארכת תוקפה של השעיה, עליו לאזן בין אינטרסים שונים אשר בבסיסם מהוים אותם אינטרסים העומדים בבסיס ההשעיה, היינו, הגנה על סביבת העבודה של העובד ושמירה על שמו הטוב של האירגון ואמון הציבור במערכת מחד, ופגיעה מידתית בעובד בטרם הוכרע עניינו, מאידך.

...

המשיבה הגישה תגובתה לבקשה ביום 6.9.20 במסגרתה היא טוענת כי דין הבקשה להידחות על סף משהוגשה בשיהוי וכן בשל העובדה כי המבקשת וויתרה על קיומו של בירור משמעתי, עניין המרוקן מתוכן את סמכות ההשעיה בכלל.

שקלנו את טענות הצדדים והתנהלותם ומצאנו כי המבקשת לא הרימה נטל זה. בפרשת פרץ נקבע על ידי בית הדין האיזורי כי המבקש שם סירב לשתף פעולה עת נמנע מלמסור גרסה עובדתית ועת מנע במעשיו (בין היתר כאשר סירב לפרט את סטטוס ההליך הפלילי) את הליכי הבירור ואף לא ביקש לקיימם.

צירוף עובדה זו לאיזון המתבקש ובו יש לשקול גם את נסיבותיה האישיות של המשיבה ואת הפגיעה החמורה של השעיה בלתי מוגבלת, מביאים למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת ההשעיה.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

בפני בית הדין בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני ודחוף המורה למועצה המקומית אבו גוש (להלן: המשיבה) לבטל את החלטתה מיום 22/10/20 להשעות את המבקשת מיום 25/10/20 עד לסיום ההליך בתובענה המשמעתית אשר הוגשה נגדה ביום 13/09/20 (תיק משמעת מספר 38/20 בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות).

השעיית עובד מעבודתו עוד לפני שעניינו נתברר בבית הדין והוא עדיין בבחינת זכאי, הנה צעד חמור' לפיכך אין לנקוט באמצעי זה כדבר שבשיגרה בכל מקרה של פתיחה בהליכים משמעתיים כנגד עובד, אלא רק כאשר טובת הציבור והשירות מחייבים זאת "(דגש ש.ש.).

לא זו אף זו, אף נקבע כי תכלית ההשעיה הנה הגנה על שמו הטוב של השרות הצבורי ועל אמון הציבור בו. תכלית זו, היא "תכלית חיצונית להאשמות האמורות להתברר במסגרת ההליך המשמעתי. עוד נועדה ההשעיה להגן על מקום העבודה בו הועסק העובד המושעה, נגדו תלויה ועומדת תובענה משמעתית, באמצעות נתוק זמני בין העובד וסביבת עבודתו" (ע"ע (ארצי) 1487/04 נציב שירות המדינה – אהרון, [פורסם בנבו] ניתן ביום 21.11.2004 בפיסקה 8; ראו גם ע"ע (ארצי) 1584/04 מדינת ישראל – עזאם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 11.9.2005)".(דגש ש.ש.).

כפי שנאמר בעיניין חיים טולדנו [footnoteRef:6]: "ההשעיה מכתימה את שמו של העובד ופוגעת בכבודו בקרב החברה הסובבת אותו. ההשעיה מבטאת הנחה של קיום אשמה בעובד ומטילה עליו סטיגמה חברתית". במסגרת השלכותיה של ההשעיה על העובד ייתן המעביד דעתו, בין היתר, גם לשיקולים אלה: מניעת אפשרות לבצוע עבירות נוספות אם ימשיך העובד במילוי תפקידו; היתחשבות בהתנהגות קודמת של העובד; היתחשבות בנסיבותיו האישיות המיוחדות של העובד[footnoteRef:7]; התוצאות הכלכליות והאישיות כלפי העובד המושעה[footnoteRef:8] וחלופה להשעיה[footnoteRef:9].

אף הביאה מיסמך בכתב המאשר בעיניין כי אינה עובדת שם. לא צוין במכתבו אם בפני ראש המועצה עמד המכתב מטעם בית הספר הקהילתי למצוינות בית ברל מיום 27.7.20 לפיו המבקשת לא עבדה ולא עובדת בבית הספר כלל! מובן שאין באמור כדי לקבוע מסמרות אם המעשים בוצעו אם לאו, ואלו יתבררו במסגרת ההליך המשמעתי, אולם יש לקחת בחשבון בעת מתן ההחלטה כי המעשים טרם הוכחו, וכי המבקשת המציאה מיסמך בכתב מטעם בית הספר בעיניין.

עוד, צוות השימוע קבע כי נכון וראוי להשעות את המבקשת, וזאת מהשיקולים הבאים: האישומים המשמעתיים העומדים כלפי העובדת הם אישומים לא פשוטים ובעלי משמעות מרחיקת לכך, וכן בפרט בכל הנוגע לאישום בדבר דיווחי כזב של מצבת התלמידים בבית הספר והעברתם של רשומי תלמידים לבית ספר אחר, שלעובדת קשר עמו, וככל הנראה עבדה בו, ולדידה התנדבה בו. הגם שהנושא יידון ויתברר בבית הדין למשמעת שאליו הוגשה התובענה המשמעתית, על פניו טיעוני העובדת בעיניין זה קלושים.

...

יודגש כי חרף כל האמור לעיל, בית הדין לא בדק את טענות התובענה המשמעתית , את הראיות בגינה ואין באמור כדי לקבוע דבר וחצי דבר בעניין עצם ביצוע המעשים המיוחסים למבקשת, אם לאו.

סוף דבר כאמור לעיל, נוכח טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו, הראיות שהוצגו לכאורה, העדויות שנשמעו ולאחר ששקלנו מצאנו כי המבקשת הוכיחה לכאורה טענותיה בדבר פגמים מנהליים בהתנהגות המועצה ובטלות מכתב ההשעיה שהוציא ראש המועצה ויש לקבל את הבקשה.

לאחר ששקלנו בכובד ראש את עניין ההוצאות, ומששקלנו מה שהוכח לכאורה בפנינו, יש לחייב את המשיבה בשכ"ט ב"כ המבקשת בסך 5,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום.

במסגרת טופס הבקשה התחייב מר גולן "להודיע בכתב לאגף לשכות פרטיות ותאגידים ברשות האוכלוסין וההגירה, על כל שינוי שיחול בפרטים האמורים בתצהירי זה, ובפרט על הרשעה, לרבות כתב אישום...". כמו כן, במסגרת מילוי טפסי הבקשה לרישיון החברה ציין מר גולן כי כתובת משרד החברה היא אבא אבן 5 בהרצליה וכן חתם על "תצהיר בדבר העדר תאגידים קשורים", בו התחייב כי "התאגיד יפעל באופן עצמאי ובלתי תלוי וברור לי כי לא יינתנו היתרים לפי נוהל זה לתאגידים קשורים או לתאגידים הפועלים בתיאום ביניהם באופן ישיר או עקיף" החברה קיבלה רישיון כקבלן כוח אדם, וביום 5.2.18 קיבלה היתר לפעול כקבלן כוח אדם המעסיק עובדים זרים בענף הבניין, כשתוקף ההיתר היה עד ליום 31.12.19.

בבג"ץ 4007/11 ‏שרמילה ליאנגי נ' הכנסת (6.10.11) עמד בית המשפט העליון על תכליתו הכללית של חוק עובדים זרים בראי ההיסטוריה החקיקתית, באומרו (פיסקאות יא-יב): "יא. חוק זה נחקק בתחילת שנות ה- 90 למאה הקודמת, משהתרבה מספר העובדים הזרים ושוק העבודה הישראלי שינה פניו. בתחילה עסק לוז החוק בהעסקה של עובדים זרים באופן בלתי חוקי, כפי שמעיד שמו בראשונה (חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין)), ומעידים דברי ההסבר הקצרים שקדמו לו (הצעות חוק תשנ"א, 130). לפני מעט יותר מעשור, משנתחוורה התמונה ונלמדו לקחים, נערך תיקון מקיף לחוק, התרחבה יריעתו ועימה גם הקף הנושאים והקף ההגנה על העובדים הזרים: "התיקון המוצע מציע שורה של הגנות לעובדים הזרים כמו חובה על המעביד לעגן את ההיתקשרות עם העובד הזר בחוזה עבודה מפורט בכתב, חובתו לדאוג לו למגורים הולמים תוך שמירה על תנאי תברואה ובטיחות, בפקוח המדינה, החובה להסדיר לו ביטוח בריאות הולם, וחובת הפקדת כספים בקרן שתוקם .." (הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000) תש"ס- 1999, הצעות חוק תש"ס, 99).

בנוסף ובזיקה לה, נקבעו, בין היתר, הסדרים בדבר חיוב המעסיק בהפקדת ערובה להבטחת זכויות העובדים (סעיף 1ח לחוק עובדים זרים וסעיף 3(א)(2) לחוק קבלני כוח אדם); חובת דיווח (סעיף 1ט לחוק עובדים זרים וסעיף 9 לחוק קבלני כוח אדם); הקמת ממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה (סעיפים 1כב-לב); אכיפה פלילית לרבות הטלת אחריות על נושא משרה (סעיף 5 לחוק עובדים זרים וסעיפים 20 ו – 21 לחוק קבלני כוח אדם); הגנה למתלונן מפני היתנכלות (סעיף 5א לחוק עובדים זרים); פקוח באמצעות מפקחים שהוסמכו לכך (סעיפים 5א1 ו 5ב לחוק קבלני כוח אדם וסעיף 19 לחוק קבלני כוח אדם).

בעע"מ 2882/08‏ עו"ד אביבה קין נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז תל אביב (11.3.13) נאמר בקשר לביטול תוכנית מתאר כי "לאחר העיון החלטנו להעתר לעמדת המדינה, לקבל את העירעור, לבטל את התכנית ולהשיב את הנושא לועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית. אכן, לפנינו כתב אישום ולא פסק-דין, אך ברמת ראיות מינהליות די בכך בעינינו לקבלת העירעור...". ברוח זו גם ציין חברי השופט פוליאק בבר"ע (ארצי) 399-04-18‏ **** כרסנטי נ' נציב שרות המדינה (15.5.18) בקשר לסמכות ההשעיה של נציב שירות המדינה כי "ספק רב אם יש מקום לעריכת בחינה עצמאית על ידי הנציב של חומר הראיות, כמבוקש על ידי המבקש, להבדיל מהבחינה של חומרת העבירות, על פי המתואר בכתב האישום, והשלכתן על התכליות העומדות בבסיס סמכות ההשעיה". (ד) מן הכלל אל הפרט (ד)(1) תשתית להתקיימות עילה לאי חידוש הרישיון כיוון שהרישיונות וההיתרים מכוח חוק עובדים זרים וחוק קבלני כוח אדם ניתנים לתקופה קצובה הרי שעם פקיעתם בידי בעל הרישיון או ההיתר לפנות לרשות המוסמכת ולבקש חידושם.

...

בנסיבות אלה, נוכח מועד פקיעתו של ההיתר, שאלת סמכות ההתלייה מכוח סעיף 6(ב) לחוק קבלני כוח אדם חוק הפכה בעיקרה לשאלה תיאורטית, שלא נמצא מקום להידרש לה. וכך נאמר בפסק הדין הקודם (סעיף 8): "ערים אנו לכך כי משמעות החלטתנו היא כי ביחס להחלטת ההתלייה הפך הערעור לתיאורטי שאינו משרת צורך מעשי  ואילו ביחס לשאלת חידוש היתר עתידי, הערעור מוקדם וטרם הגיעה העת להידרש לשאלה זו. אין אנו רואים בכך קושי שעה שמדובר בהחלטה קצובה בזמן והביקורת השיפוטית נדרשת סמוך למועד פקיעתה של ההחלטה הקודמת, ההחלטה החדשה טרם נתקבלה, וממילא מערך השיקולים לקבלת ההחלטה החדשה אינו זהה לקודמתה, ומשלא שוכנענו כי המקרה דנן בא בגדר החריגים לקיום בקורת שיפוטית על אף שהסוגיה הפכה לתיאורטית". ביום 18.11.20 הגישה החברה בקשה לחידוש ההיתר לשנים 2021-2022.

לטענת המדינה, דין הערעור להידחות, שכן לא נפל כל פגם בהחלטה וכי הלכה היא שבית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת.

לענין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי הנשיאה (כתוארה אז) נאור בענין ראשי הרשויות: ".. עינינו הרואות כי לפי פסיקת בית משפט זה מימים ימימה אין כל סתירה בין חזקת החפות במשפט הפלילי לבין קביעה מינהלית, על בסיס ראיות מינהליות, לפיה אדם היה מעורב בפלילים. ראיה מינהלית אינה בגדר הרשעה. היא אינה הופכת אדם שהינו בחזקת חף מפשע למי שהורשע בדין. אולם, מראיה כזו עשויה להתחייב, בנסיבות המתאימות, מסקנה במישור המינהלי כנגד המשך כהונתו של נבחר ציבור". השופט הנדל הוסיף וציין בענין ראשי הרשויות כי: "חברתי הדגישה כי אין כל סתירה בין חזקת החפות של ראש עיר שהואשם בפלילים לבין קביעה מנהלית כי יש להעבירו מכהונה על בסיס ראיות מנהליות, כגון הגשת כתב אישום. חזקת החפות היא זכות במשפט הפלילי הנגזרת מכלל היסוד של הספק הסביר. כל נאשם זכאי שיראוהו כחף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר. בין הגשת כתב אישום ובין הרשעה מרחק רב. מטרתו של המשפט הפלילי היא לבחון מרחק זה.... טרם יוכתם נאשם באשמה פלילית וייענש על כך, מוטל על המדינה הנטל להוכיח את אשמתו מעל לכל ספק סביר. אולם, ידוע כי ניתן יהא להטיל סנקציות שפוגעות בחירותו של הפרט לפני ההרשעה – כגון הפקדת מזומן, איסור תנועה, מעצר וגם מגבלה על עיסוק בתחומים שונים, לרבות מילוי משרות ציבוריות. הנה כי כן, הגם שהעברה מכהונה עקב הגשת כתב אישום כרוכה בפגיעה בראש הרשות המכהן, בשמו ובפרנסתו, פגיעה זו אינה נוגסת בחזקת חפותו". ראו גם דברי השופטת ברק ארז בבג"ץ 5893/12 הורוביץ נ' מדינת ישראל - שרת החקלאות ופיתוח הכפר‏ (10.12.13).

אנו סבורים כי החלטה בדבר ביטול רישיון צריכה להיות מבעוד מועד ובאופן המאפשר היערכות לה. כך גם לגבי אי חידושו, כשסמיכות זמנים בין מתן ההחלטה בדבר אי חידוש הרישיון ובין מועד פקיעתו עשויה במקרים מתאימים, ובכפוף לנסיבות הענין הפרטניות, לחייב מתן רישיון זמני לצורך היערכות.

סוף דבר – הערעור נדחה, בכפוף להערה בסעיף 52.

זאת, לאחר שהתובע השתמש במסמכים מזוייפים מהם נחזה כי הוא זכאי לתואר שני, הגישם למעסיקו - המשרד - ולאור מסמכים אלו שולמו לו הפרישי שכר שלא הגיעו לו (פ (שלום חי') 3257/05 מדינת ישראל נ' שאמי (31.5.2007) – מוצג נ/1).

כתב האישום הוגש בחודש 8/2005, ובחודש 12/2005 הושעה התובע מעבודתו במשרד עד לבירור אותן חשדות בבית המשפט.

גם מטעם זה יש לדחות את טענת התובע בענין זכאותו לעמלה (סעיף 6 לכתב ההגנה; סעיפים 8-11 לתצהיר ממו; סעיף 2.15.18 לחוזר מנכ"ל מס' 4/2019 של מנכ"ל משרד החינוך ומנכ"ל משרד הפנים – נספח 1 לתצהיר ממו; עדות ממו בעמוד 42 לפרוטוקול).

...

גם מטעם זה יש לדחות את תביעתו בענין זה. יש לדחות את תביעת התובע הנוגעת לעמלה המגיעה לו בשל פעילותו שכתוצאה ממנה שולמו לנתבעת כספים בשל דיווח בלתי תקין של בתי ספר בהנהלתה (סעיף 67(ה) לכתב התביעה).

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לאור כל אלה אנו קובעים כי התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה בסך כולל של 3,000 ש"ח וכן בשכ"ט באי כח הנתבעת בסך כולל של 27,000 ש"ח. סכומים אלו ישולמו לידי הנתבעת תוך 60 ימים מעת שיומצא פסק הדין לתובע.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה פ"ה 24478-11-20 18 אוקטובר 2022 בפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין נציג ציבור (עובדים): מר גד שניצר נציגת ציבור (מעסיקים): גב' רחל שטרן התובע חיים קטרי ע"י ב"כ: עו"ד רחל קטרי הנתבעות 1. מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה ע"י עו"ד למא שקור 2. המועצה הדתית חיפה ע"י עו"ד ח' כהן פסק דין

ב-11/2016 הוגש כתב אישום נגד התובע בבית המשפט השלום בחיפה.

הנאשם אמנם הוחזר לעבודתו על ידי המועצה המקומית, אולם ההחזרה לא נעשתה על פי קביעה פוזיטיבית של הנציב או מי מטעמו, אלא בשל העובדה, כך על פי טענת ההגנה, שלא התקבלה תשובה מאגף המשמעת מהנציבות לבקשות המועצה הדתית להשיב הנאשם לעבודתו בתום ההליך הפלילי.

כפי שפורט לעיל, בהחלטת נציב שירות המדינה מיום 26.12.2016 נקבע, כי: "לנוכח הנימוקים שפורטו לעיל, להורות על הארכת תקופת השעייתך עד תום ההליכים הפליליים והמשמעתיים נגדך... החלטה זו תמשך עד תום ההליך הפלילי והמשמעתי. החלטה זו תיבחן מעת לעת בהתאם להתפתחויות התיק הפלילי והמשמעתי נגדך". לשון אחר, נציב שירות המדינה הבהיר עוד בדצמבר 2016, כי כנגד התובע יהיו הליכים פלילים ומשמעתיים, וכי תקופת ההשעיה שלו תהיה עד סוף ההליכים הללו.

לאחר שקבענו כי התובע חזר לעבודה מבלי שקבל את הסכמת הנציבות, על אף שהסכמה זו נדרשה, עלינו להכריע האם התובע זכאי כי התקופה שבה הוא עבד לאחר ההליך הפלילי תיכלל במסגרת הפנסיה התקציבית שלו ואם כן, האם הוא זכאי שגם פרק הזמן שבו הוא היה מושעה ייכלל בפנסיה התקציבית.

...

לסיום, ובהערת אגב נציין, כי הן בשל התנהלות המדינה כפי שפורטה לעיל והן בשל פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ביגייסקי, אנו סבורים שלאור המורכבות של תיק זה, היו הצדדים פועלים נכון אילו היו מגיעים לפשרה.

מכל המפורט לעיל – דין תביעת התובע להידחות.

באשר למועצה - אנו סבורים שהתנהלות המועצה היא אשר גרמה לתובע לחזור לעבודה מבלי לקבל את הסכמת הנציבות ואף בהמשך להגיש תביעה זו. על כן, על אף תוצאות פסק דין זה אשר דוחה את תביעת התובע, אנו סבורים שעל המועצה לשלם את הוצאות התובע בסך 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.