השעיית עובד נמל אשדוד בעקבות כתב אישום

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 24506-04-18 03 מאי 2018 לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל נציג ציבור עובדים מר אפרים ויגדר נציג ציבור מעסיקים מר אלברט שטרית המבקש: אלון חסן ע"י ב"כ: עוה"ד פז מוזר ותהילה קייסרמן וכן עוה"ד בטי מצר לוי ורן קונפינו המשיבה: חברת נמל אשדוד בע"מ ע"י ב"כ: עוה"ד יעקב מלישקביץ' ועדית אייגס החלטה

סעיף 8 (א) קובע: "עובד שנחשד או הואשם (לא דוקא על ידי משטרת ישראל) בהתנהגות הכלולה באחד המקרים הרשומים להלן יוכל מנהל נמל או סמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש ברשות, לאחר ששמע את טענותיו של העובד להשעותו מעבודתו עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי, והבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ – 48 שעות לאחר תחילת ההשעיה. הוגש נגד העובד כתב אישום לבית המשפט בגין המעשה נושא העבירה המשמעתית, יוכל להשעותו עד לגמר ההליכים המשפטיים כאמור". סעיף 8 (ג) קובע: "נמצא בהליך המשמעתי ו/או המשפטי כי לא היה יסוד להאשמה כנגד העובד וההליך הסתיים בזיכויו, תשלים הרשות את יתרת 50% ממשכורות המשולבת החודשית של העובד" סעיף 8(ג) להסכם משנת 2001, עוסק בנושא תשלום השכר לעובד מושעה.

...

המבקש לא שכנע אותנו שייגרם נזק בלתי הפיך לדחיית הבקשה לסעד הזמני, אין אנו מקבלים את טענתו בדיון בפנינו, לפיה נפגעה זכותו החוקתית לחופש העיסוק.

לפחות לשלב זה של ההליך אנו מקבלים את טענת המשיבה לפיה סעיף 8 (ד) להסכם הקיבוצי משנת 2001 מאפשר לה להמשיך להשעות את המבקש עד גמר הליכי הערעור.

בעניין זה אין לנו אלא להביא את שקבע בית המשפט המחוזי בירושלים בעמש"מ 29933-08-14 סירוטה נ' נציבות שירות המדינה (סעיף 23 להחלטה מיום 26.2.15) מפי סגן הנשיא השופט משה דרורי: "כל עוד קיימת אפשרות הערעור, הרי שההליכים בעניין טרם הסתיימו, והפרשנות ההגיונית שיש ליתן לסעיף 47(ה) הנ"ל, היא כי ההשעיה תמשיך להיות תלויה ועומדת, עד לסיומם של ההליכים כולם, דהיינו: כולל ההליך האחרון, אשר יהפוך את פסק הדין לחלוט." שם אמנם דובר בסעיף 47 (ה) לחוק שירות המדינה העוסק בהשעיית עובד, אך לא ניתן להתעלם מהפרשנות שנתן השופט דרורי למונח "פסק דין סופי". הבקשה לסעד זמני נדחית.

להלן לשון סעיף 8 להסכם הקבוצי (ההדגשה שלנו): "עובד שנחשד או הואשם (לא דוקא על ידי משטרת ישראל) בהתנהגות הכלולה באחד המקרים הרשומים להלן יוכל מנהל נמל או סמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש ברשות, לאחר ששמע את טענותיו של העובד להשעותו מעבודתו עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי, והבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ – 48 שעות לאחר תחילת ההשעיה. הוגש נגד העובד כתב אישום לבית המשפט בגין המעשה נושא העבירה המשמעתית, יוכל להשעותו עד לגמר ההליכים המשפטיים כאמור. ואלו הם המקרים:

לטעמנו, גם ההסכמה הקיבוצית בנמל אשדוד מבטאת הסכמה להשעיית עובד עד לתום ההליכים.

...

לטעמנו, בנקודת זמן זו, בשים לב לחומרתן של העבירות עליהן סב הערעור (מרמה והפרת אמונים) וזיקתן לעבודת המערער בנמל (ולא נעלם מעינינו כי לא הוגש ערעור על הזיכוי מעבירת השוחד), וכן תוך לקיחה בחשבון של מעמד המערער בהיררכיה של מקום העבודה בהתחשב במעמדו הארגוני בעבר, ובשים לב לכך שמועד הדיון בערעור הפלילי סמוך יחסית (ראשית פברואר 2019) – לא מצאנו כי החלטת המשיבה להותיר את ההשעיה על כנה עד גמר ההליכים בערעור הפלילי מתעלמת משיקולים הכרחיים או מאזנת ביניהם באופן בלתי סביר המצדיק, או מאפשר, התערבות ערכאה שיפוטית בה, כאשר נזכיר כי ההחלטה היא של המעסיק ובית הדין אינו אמור להמיר את שיקול דעתו בשיקול דעת המשיבה.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, החלטנו שלא ליתן צו להוצאות.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 46523-08-20 27 ספטמבר 2020 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם נציגת ציבור (עובדים) – גב' בת שבע זיידמן נציג ציבור (מעסיקים) – מר משה חסון המבקשת: חברת נמל אשדוד בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יעקב מלישקביץ' ועו"ד טל מדר המשיבה: רונית חיה אדרי ביטון ע"י ב"כ עו"ד ג'ורג'י עמיר החלטה

מכוח הוראת המעבר חלים על עבודת התובעת הסכם קבוצי מיום 6.12.70 המסדיר את הליכי הבירור המשמעתי (סעיף 6 ז' להסכם; נספח ג' לבקשת הצד) וכן הסכם קבוצי מיום 24.4.02 הכולל את תקנון המשמעת (להלן: הסכם 2002; נספח ד' לבקשה) סעיף 12 להסכם 2002 קובע את סמכות ההשעיה כדלקמן: "א. עובד שנחשד או הואשם (לאו דוקא על ידי משטרת ישראל) בהתנהגות הכלולה באחד המקרים הרשומים להן תוכל הנהלת הנמל לאחר ששמעה את טענותיו של העובד להשעותו מעבודתו עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי, והבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ-48 שעות לאחר תחילת ההשעיה. הוגש נגד העובד כתב אישום לבית המשפט בגין המעשה נשוא העבירה המשמעתית, יוכל להשעותו עד לגמר ההליכים המשפטיים כאמור.

...

המשיבה הגישה תגובתה לבקשה ביום 6.9.20 במסגרתה היא טוענת כי דין הבקשה להידחות על סף משהוגשה בשיהוי וכן בשל העובדה כי המבקשת וויתרה על קיומו של בירור משמעתי, עניין המרוקן מתוכן את סמכות ההשעיה בכלל.

שקלנו את טענות הצדדים והתנהלותם ומצאנו כי המבקשת לא הרימה נטל זה. בפרשת פרץ נקבע על ידי בית הדין האיזורי כי המבקש שם סירב לשתף פעולה עת נמנע מלמסור גרסה עובדתית ועת מנע במעשיו (בין היתר כאשר סירב לפרט את סטטוס ההליך הפלילי) את הליכי הבירור ואף לא ביקש לקיימם.

צירוף עובדה זו לאיזון המתבקש ובו יש לשקול גם את נסיבותיה האישיות של המשיבה ואת הפגיעה החמורה של השעיה בלתי מוגבלת, מביאים למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת ההשעיה.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

פרק ב' באישום השני - פרשת יצואני גרוטאות המתכת על פי פרק זה בכתב האישום המתוקן - החברות "גרין לנד מחזור בע"מ", "נבארי מתכות בע"מ", "משה שלי מתכות בע"מ", ו"שאול גוטאה בע"מ" הינן חברות, אשר בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, עסקו ביצוא ימי של גרוטאות מתכת מישראל בהקף של מאות מיליוני שקלים בשנה, כאשר העמסת אניות המשא בגרוטאות הברזל נעשתה בנמל אשדוד, ותוך הסתייעות בעובדי נמל אשדוד.

על פי עדותו של נאשם 1: "סיפור הגרוטאות נולד בגלל כתבי אישום הניסיון להגיש כתבי אישום נגד עובדי ציוד מכאני שאני הועד שלהם. מהרגע שהייתה כוונה להגיש כתבי אישום אני הוריתי להפסיק את העבודה כדי להגן על העובדים בשום פנים ואופן אנחנו לא נחשוף עובדים שבאים לעבודה לחטוף כתבי אשום. שמה זה התחיל כשפקחי איכות הסביבה רצו לאכוף את נושא איכות הסביבה זהום ים זהום אויר הם את שלהם זה לגיטימי שיעשו את העבודה שלהם, אבל אני זה לגיטימי שאני אגן על העובדים אבל אני לא הייתי מוכן בשום פנים ואופן לחשוף את העובדים לתביעות אישיות ולתביעות לכתבי אישום. בהתחלה באתי בדין ודברים עם הנמל הם אמרו שהם יכולים לכסות את העובדים רק בכל מה שקשור לכסף. אבל כתב אישום אין מצב הם לא יכולים להגן, מאותו רגע הנמל נעצר בכל מה שקשור לגרוטאות.

בחודש יוני 2013, כשהחל הליך הבדיקה החצוני בחברת נמל אשדוד, באשר לזיקתו של נאשם 1 לעסקים פרטיים ובעליהם בתחום הנמל – הליך בעקבותיו הודיע נאשם 1 ביום 16.6.13 על השעיית עצמו מוועד העובדים בנמל – פעל יניב בלטר למכור, כביכול, ביום 17.7.13, לנאשם 1 את מלוא מניותיו בחברת "שיפודי גן העיר", באופן המנתק, כביכול, את שותפותם העסקית של נאשם 1 ויניב בלטר, בעוד שבפועל ההמחאות בסך 750,000 ₪ שמסר נאשם 1 ליניב בלטר עבור המניות לעיל כלל לא ניפרעו, ובהמשך סיכמו השניים לראות בהמחאות שלא ניפרעו משום הלוואה נושאת ריבית.

...

תוכן הענינים עמוד תמצית הכרעת הדין - 3 הכרעת הדין בהרחבה - 16 עבירת מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין ועקרון החוקיות - 16 ראיות נסיבתיות - 21 על פרשנות ופרשנות יתר - 24 החלק הכללי לכתב האישום המתוקן - 25 אישום ראשון – פרשת הופס וקליר - 35 אישום שני – הקמת חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ - 72 פרק א' באישום השני – קשירת קשר לפשע בהפעלת חברת דנה וניסיון לקבלת דבר במרמה - 73 חברת דנה – הקמתה, בעלי התפקידים במסגרתה ותחומי עיסוקה - 77 טיב פעילות חברת דנה - 85 פרק ב' באישום השני - פרשת יצואני גרוטאות המתכת - 88 פרק ג' באישום השני– פרשת נשר - 132 פרק ד' באישום השני – פרשת כי"ל דשנים - 150 פרק ה' באישום השני – פרשת שמן - 169 פרק ו' באישום השני – העברת כספי שוחד, הלבנת ההון, תצהירי שקר וקבלת דבר במרמה - 199 אישום שלישי – פרשת צ'יף אסיה - 216 אישום רביעי – הוצאת דו"ח ביקורת פנימי ופרוטוקולים חסויים ומסירתם לחברת דנה - 237 החקירה, התנהלותה, והתייחסות לטענות המקדמיות - 246 סוף דבר - 258 החלטתי להורות על זיכוי שלושת הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

לסיכום עניין זה, לא נחה הדעת מההתנהלות האמורה, ואין בתשובות ב"כ המאשימה כדי מתן הסבר של ממש לכך שהמשטרה חוקרת את עצמה.

המסקנה בהכרעת הדין, על זיכוי הנאשמים, אינה נובעת מהשתלשלות העניינים ביחידה החוקרת כאמור לעיל, אלא מהראיות עצמן, ומההכרעה לגופו של עניין, כמפורט לעיל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לאחר בחינת הראיות וטענות הצדדים, אני מחליט לזכות את שלושת הנאשמים, מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 24506-04-18 27 יוני 2018 לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל נציג ציבור מעסיקים מר אלברט שיטרית נציגת ציבור עובדים גב' מרים יעיש התובע: אלון חסן ע"י ב"כ: עוה"ד פז מוזר תהילה קייסרמן וכן עוה"ד בטי מצר לוי ורן קונפינו הנתבעת: חברת נמל אשדוד בע"מ, (ח.פ.-513569772) ע"י ב"כ: עוה"ד יעקב מלישקביץ' ועדית אייגס פסק דין

סעיף 8 א קובע: "עובד שנחשד או הואשם (לאו דוקא על ידי משטרת ישראל) בהתנהגות הכלולה באחד המקרים הרשומים להלן יוכל מנהל נמל או סמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש ברשות, לאחר ששמע את טענותיו של העובד להשעותו מעבודתו עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי, והבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ - 48 שעות לאחר תחילת ההשעיה. הוגש נגד העובד כתב אישום לבית המשפט בגין המעשה נשוא העבירה המשמעתית, יוכל להשעותו עד לגמר ההליכים המשפטיים כאמור.

...

לפחות לשלב זה של ההליך אנו מקבלים את טענת המשיבה לפיה סעיף 8 (ד) להסכם הקיבוצי משנת 2001 מאפשר לה להמשיך להשעות את המבקש עד גמר הליכי הערעור.

אנו מקבלים את הטענה שתכלית ההשעיה היא הגנה ולא עונש, כפי שנקבע בבג"ץ 2899/91 מדינת ישראל – בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה (5) 335, 338 ובדב"ע לג/3-32 דוד יכין – מדינת ישראל, פד"ע ד' 428, 434: "ההשעיה נועדה לנתק זמנית את העובד מתפקידו השוטף ובכך להגן על סביבת העבודה שלו. ההשעיה נועדה גם לשמור על שמו הטוב של השרות ועל אמון הציבור במערכת בה הועסק העובד ובמערכת השרות הציבורי בכללותה". לאור ההסכם הקיבוצי, אין מקום שבית הדין יתערב בהחלטת הנתבעת להמשיך את ההשעיה שכאמור בוצעה בהתאם להסכם הקיבוצי לא מצאנו שיש בו פגיעה בתקנת הציבור.

סופו של דבר, אנו דוחים את תביעת התובע לבטל את ההשעיה.

למרות התוצאה אליה הגענו, החלטנו שלא לחייב את התובע בהוצאות מאחר שמדובר בתביעה הנוגעת לפרשנות של הסכם קיבוצי.