השעיית יו"ר ועד עובדים: סמכויות מעסיק, זכויות עובדים והליך הוגן

על הצדדים למצות את ההליך ברשות השיפוט על כל שלביו, בהתאם להוראות תקנון ועדי העובדים ובכלל זה עומדת לתובעים הזכות לפרוש את טענותיהם שהובאו בפני בית דין זה גם בפני רשות השיפוט בהתאם למוסכם בתקנון.

בע"ע (ארצי) 1504/04, ד"ר ללה אבין-מכבי שירותי בריאות (מיום 8.3.2005) נקבע מפי הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר בדבר החשיבות של מנגנונים פנימיים מוסכמים שנקבעו לצורך יישוב סכסוכים, כדלקמן: "חשיבות רבה נודעת לאוטונומיה של השותפים ליחסי עבודה. על פי השיטה במשפט העבודה הישראלי, הותיר המחוקק לצדדים ליחסי העבודה הקבוציים, במסגרת האוטונומיה שלהם, את הכוח והסמכות לקבוע את תוכנו של הסכם קבוצי. מקום בו במסגרת הסכם קבוצי מוקם מנגנון מיוחד להכרעה בסכסוכים בין המעסיק לבין עובדיו, תחת בירור הסיכסוך בבית הדין, יש להיתחשב, ככל האפשר, ברצון הצדדים. עקרון זה תקף גם לגבי הסכמות של השותפים ליחסי עבודה בעיניין ועדות פריטטיות והעברת סכסוכים להליך בוררות או לגישור. כך, במקום עבודה מאורגן, כאשר ארגון העובדים מהוה כוח מאזן לכוחו של המעסיק, יש לכבד את רצונם של הצדדים, שהנו פרי של משא ומתן ביניהם, ליישב סכסוכים בדרכים אלטרנאטיביות. משהוקם במקום עבודה מאורגן מנגנון ליישוב סכסוכים, לרבות הליך בוררות, חזקה כי שני הצדדים דאגו לתקינות ולהגינות של המנגנון, שכן הדעת נותנת ששני הצדדים חפצים במנגנון ניטראלי אשר יכריע בסכסוכים באופן עינייני, נכון, יעיל והוגן". כך גם בעניינינו, לא מוצו ההליכים בפני הרשות המוסמכת – רשות השיפוט.

כב' השופטת שבח הבהירה כי טרונייתם המרכזית והאמיתית של התובעים נסובה על עצם הקמת הועד הנפרד וההכרה בו, באופן שבעלת הדין המהותית בהליך היא למעשה ההסתדרות הכללית, וכי הנתבעים 1-3 טפלים להליך ולסעד המתבקש בו, שהרי, בהנתן סעד האוסר על הנתבעת 4 (ההסתדרות) להכיר בועד נפרד, למינוי נתבעים 1-3 כחבריו לא יהיה עוד תוקף בבחינת "הלך החבל אחרי הדלי". חרף האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כאמור, המשיכו לטעון התובעים כאילו הם אינם עותרים נגד ההסתדרות (שמינתה את הנתבעים 1-3 לחברי ועד); וכאילו הם אינם כופרים בסמכותו ואינם משיגים על החלטתו של עו"ד אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, להקים את הועד החדש בו מכהנים הנתבעים 1-3.

באופן דומה לענייננו, טען העובד כי תקנון ועד העובדים אינו חל עליו שעה שהוא חבר באירגון עובדים אחר, בית הדין דחה את הבקשה ואת הטענה, וכך נקבע: "לא מצאנו בשלב זה, בעובדה כי המבקש אינו חבר עוד במשיבה כי אם באירגון עובדים אחר, כדי לפטור את המבקש מתחולת הוראות תקנון ועד העובדים, בכל הקשור לבחירות לועד העובדים עליו הוא מבסס את תביעתו, וכן בנוגע לסכסוך שנוצר עוד בהיותו חבר ועד אשר בגינם התקבלה ההחלטה להשעותו מהאפשרות להבחר ואשר את החלטה זו הוא תוקף.

...

מכל הטעמים המפורטים לעיל, על התובעים למצות את ההליכים בפני רשות השיפוט על כל השלבים המצויים בה. כמו כן, מורים אנו על עיכוב הליכים מכוח הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות.

באשר לשאלת ההוצאות – מצאנו כי יש ממש בטענות הנתבעים בדבר העלאת טענות משפטיות מופרכות על ידי התובעים , כמו גם בהטרחת הנתבעים בערכאות שונות (בית משפט מחוזי תל-אביב, בית דין אזורי תל-אביב ובית דין אזורי באר-שבע).

נוכח כל המפורט לעיל, מצאנו לחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

אלו העדים אשר העידו לפנינו: התובע עצמו, מר מאיר אסור – שימש יו"ר וועד עובדי אגד (להלן: מר אסור), מר פיליפ מורגנשטיין – מזכיר ועד צפון של עובדי אגד (להלן: מר מורגנשטיין), מר שלומי מדר – שימש כנציג העובדים בקרית שמונה (להלן: מר מדר), מר עופר בושארי – נהג בנתבעת (להלן: מר בושארי), מר רפי מסט – שימש כיו"ר מרחב חיפה בהסתדרות (להלן: מר מסט), גב' מרגלית כהן – אחראית לפי חוק למניעת הטרדה מינית בנתבעת (להלן : גב' כהן), מר מקסים זורובסקי, עו"ד - מזכיר איגוד התחבורה - הסתדרות מרחב צפון (להלן: עו"ד זורובסקי) , מר אבי אדרי, עו"ד – יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, (להלן: עו"ד אדרי), גב' הלפרין אורית – רואת חשבון ומי שערכה את חווה"ד מטעם התובע (להלן: גב' הלפרין), מר צביקה דגן – שימש מנהל משאבי אנוש ושכר בנתבעת (להלן" מר דגן) , מר אבי דבדה – שימש כמנהל אגף תפעול איזור צפון וחבר מזכירות בנתבעת (להלן: מר דבדה).

ועדה פריטטית, אשר הנה כלי ידוע ומוכר במשפט העבודה הקבוצי, מהוה חלק בלתי נפרד מהתפיסה לעיל, ובית הדין, אשר לו הפיקוח השפוטי על פעולתה, יתן להחלטותיה נפקות מלאה כל עוד מילאה אחר כללי הצדק הטבעי ולא חרגה מן הסמכות שהוקנתה לה. בית הדין הארצי לעבודה, הביע את דעתו בסוגיות אלו לא אחת, תוך שהוא קובע בין היתר את הדברים הבאים היפים לענייננו: "חשיבות רבה נודעת לאוטונומיה של השותפים ליחסי עבודה. על פי השיטה במשפט העבודה הישראלי, הותיר המחוקק לצדדים ליחסי העבודה הקבוציים, במסגרת האוטונומיה שלהם, את הכוח והסמכות לקבוע את תוכנו של הסכם קבוצי. מקום בו במסגרת הסכם קבוצי מוקם מנגנון מיוחד להכרעה בסכסוכים בין המעסיק לבין עובדיו, תחת בירור הסיכסוך בבית הדין, יש להיתחשב, ככל האפשר, ברצון הצדדים. עקרון זה תקף גם לגבי הסכמות של השותפים ליחסי עבודה בעיניין ועדות פריטטיות והעברת סכסוכים להליך בוררות או לגישור. כך, במקום עבודה מאורגן, כאשר ארגון העובדים מהוה כוח מאזן לכוחו של המעסיק, יש לכבד את רצונם של הצדדים, שהנו פרי של משא ומתן ביניהם, ליישב סכסוכים בדרכים אלטרנאטיביות. משהוקם במקום עבודה מאורגן מנגנון ליישוב סכסוכים, לרבות הליך בוררות, חזקה כי שני הצדדים דאגו לתקינות ולהגינות של המנגנון, שכן הדעת נותנת ששני הצדדים חפצים במנגנון נטראלי אשר יכריע בסכסוכים באופן עינייני, נכון, יעיל והוגן". (ע"ע 1504/04 ד"ר ללה אבין – מכבי שירותי בריאות,  [פורסם בנבו] פד"ע מ' 505, 526).

  כלומר, ההסכם הקבוצי התוה הוראות שעניינן נקיטה בהליך משמעת ובכלל זה השעיית עובד, וזאת בשיתוף ועד עובדים.

  אל מול הזכות העומדת לנתבעת מכוח הפררוגטיבה הניהולית המוקנית לה, לנקוט בהליך פיטורים כפי שמוסדר בהסכם הקבוצי, עומדת חובתה להפעיל זכות זו בתום לב. הלכה היא כי "כל עוד החלטתו של המעסיק נתקבלה בתום לב ומשיקולים עינייניים, הרי שגם אם באותן נסיבות ניתן היה לקבל החלטה אחרת בעיניינו של העובד, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעסיק, שלו הפררוגטיבה לנהל את מקום העבודה". עניין פשחור - ע"ע (ארצי) 36614-02-19‏ ‏ רועי פשחור - מועצה אזורית עמק המעיינות [פורסם בנבו] מיום 24.5.2021.

...

סוף דבר התביעה נדחית, למעט ברכיב תשלום חוזר של השכר ששולם והוחזר על ידי התובע בסך של 25,208.74 ₪ אשר ישולם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 25.8.16 ועד ליום התשלום בפועל.

יחד עם זאת, וחרף נסיבות העניין, ובשים לב להוצאות בהן כבר חוייב התובע, החלטנו להשית על התובע הוצאות על הצד הנמוך.

לפיכך, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת סך של 5,000 ₪, אשר יקוזזו מן הסכום אותו נדרשת הנתבעת לשלם לתובע על פי פסק דין זה. לכל אחד מן הצדדים הזכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלתו.

לאחר שהוגש כתב האישום בספטמבר 2013 הושעה התובע מעבודתו ולא חזר עוד בפועל לעבודה בנתבעת.

בראשית שיחת השימוע טען מר לנקרי כי לעמדתה של מועצת העובדים אין לחברה סמכות לזמן אותך לשימוע בנסיבות העניין, ועל החברה לקיים בעניינך הליך חלופי של בירור משמעתי.

התובע בחר שלא להביא עדים מטעם ההסתדרות או מטעם מועצת העובדים כדי ללמוד על אומד דעתם, למרות שבדיון ביום 22.2.16 הודיע בא כוחו שאם יהיה צורך הם יביאו את נציגות העובדים ואת יו"ר ועד העובדים.

בע"ע 663/06 מאיר אזולאי נ' קרלין (פארמאגיס) בע"מ (סעיף 5 לפסה"ד מיום 5.2.2007) קבע בית הדין הארצי: "גניבת עובד ממעביד עלולה לכרות את בסיס מערכת היחסים בין עובד ומעביד המבוססות על יחסי נאמנות ולהביא לתוצאות בהן תשללנה זכויות העובד כולן או מקצתן...". ובע"ע 272/06 משה אוחנון נגד קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ (סעיף 10 לפסק הדין מיום 23.7.07) קבע בית הדין הארצי : "לא יכול להיות ספק בדבר חומרת מעשה של גניבת עובד ממעבידו. יחסי עבודה הם יחסים קרובים בהם קיים משקע עמוק וחיוני של יחסי אמון בין עובד למעסיקו. עבודתו של עובד כרוכה, כימעט תמיד, בטיפול ברכוש של המעסיק וחובת הנאמנות הבסיסית שלו מחייבת לטפל ברכוש זה בזהירות ובהגינות ולא לשלוח בו יד. פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעבידו או גניבת רכוש זה מהוים הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר ושלילת פצויי פיטורים. תימוכין לדבר ניתן למצוא ב"תקנון העבודה הסכם קבוצי כללי" משנת 1962 בו נקבע כי עובד אשר גנב ממעסיקו צפוי לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פצויי פיטורים (ראו סעיף 53 לתקנון העבודה).

...

לאחר שקבענו שלא נפל פגם בהליך הפיטורים, אנו דוחים את תביעתו של התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

לאור האמור, התביעה על כל רכיביה נדחית.

למרות התוצאה אליה הגענו החלטנו לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט בסך כולל של 3,500 ₪ בלבד שעליו לשלם בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

לטענתו, ההסתדרות נהגה בחוסר תום לב כלפיו ובייצוג בלתי הוגן, תוך שהחליטה להסיר מעליה כל מחוייבות להתנהלות תקינה, וכל האמצעים קשרים בעיניה למען המטרה של השארתו של יו"ר ועד העובדים – מר בוטבול על כסאו, לרבות השעייתו של המבקש מתפקידו על מנת לבטל את האופוזיציה בועד בתקווה למנוע אפשרות ריאלית להחלפתו של מר בוטבול.

טענתו העיקרית של המבקש היא שההסתדרות מבצעת בפועל מהלכים לא דמוקרטיים ומדובר בשאלות קונסטיטוציוניות מהותיות הנוגעות לזכויות יסוד ושאלות דמוקרטיות ובעניינים שכאלה הסמכות אינה נתונה לטריבונל פנימי שכפוף לרשות שמינתה אותו, ולא מסוגל מבחינה מבנית לתת החלטות נגד ההסתדרות.

בע"ע (ארצי) 1504/04 ד"ר ללה אבין – מכבי שירותי בריאות (מיום 8/3/2005) נקבע מפי הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר בדבר החשיבות של מנגנונים פנימיים מוסכמים שנקבעו לצורך יישוב סכסוכים, כדלקמן: "חשיבות רבה נודעת לאוטונומיה של השותפים ליחסי עבודה. על פי השיטה במשפט העבודה הישראלי, הותיר המחוקק לצדדים ליחסי העבודה הקבוציים, במסגרת האוטונומיה שלהם, את הכוח והסמכות לקבוע את תוכנו של הסכם קבוצי. מקום בו במסגרת הסכם קבוצי מוקם מנגנון מיוחד להכרעה בסכסוכים בין המעסיק לבין עובדיו, תחת בירור הסיכסוך בבית הדין, יש להיתחשב, ככל האפשר, ברצון הצדדים. עקרון זה תקף גם לגבי הסכמות של השותפים ליחסי עבודה בעיניין ועדות פריטטיות והעברת סכסוכים להליך בוררות או לגישור. כך, במקום עבודה מאורגן, כאשר ארגון העובדים מהוה כוח מאזן לכוחו של המעסיק, יש לכבד את רצונם של הצדדים, שהנו פרי של משא ומתן ביניהם, ליישב סכסוכים בדרכים אלטרנאטיביות. משהוקם במקום עבודה מאורגן מנגנון ליישוב סכסוכים, לרבות הליך בוררות, חזקה כי שני הצדדים דאגו לתקינות ולהגינות של המנגנון, שכן הדעת נותנת ששני הצדדים חפצים במנגנון ניטראלי אשר יכריע בסכסוכים באופן עינייני, נכון, יעיל והוגן." לא מצאנו בטענות המבקש כדי לחרוג מהכללים המפורטים לעיל.

...

נוכח כל האמור, על המבקש למצות את ההליכים בפני רשות השיפוט על כל השלבים המצויים בה. ככול שיהיה צורך, יכול המבקש לפנות בעתיד לבית הדין לעבודה, בהתאם ובכפוף לסמכותו.

כללו של דבר, יש לדחות את בקשת המבקש לצו מניעה כמפורט ברישא להחלטה.

על כן, הבקשה נדחית.

לאחר היתייעצות של התובע עם יושב ראש ועד העובדים, הסכים התובע כי ישיבת השימוע תתקיים בו ביום בשעה 16:30 כאשר לישיבה התייצב מטעמו גם עו"ד איציק מויאל.

ביום 11.2.14 הגיש התובע לבית הדין בקשה להורות על ביטול החלטת ההשעיה, להורות כי היתנהלות הנתבעת בכל הנוגע להשעיית התובע נעשתה בנגוד לדין, ללא סמכות ובנגוד לחובת תום הלב החלה על הנתבעת; להורות לנתבעת להמנע מאיוש משרתו לרבות מינוי מחליף זמני; וכן להורות לה להמנע מפגיעה בתפקידו, בתנאי העסקתו, בזכויותיו, במעמדו ובשכרו וזאת עד להכרעה בתביעה לסעד העקרי.

בעוד הנתבעת טוענת כי תקנה 7 לתקנות המשמעת מחילה על הערייה את הוראות סעיף 47(ג) לחוק שירות המדינה (משמעת) בנוסחו המקורי המסמיכות את הערייה להשעות עובד לתקופה שממועד פתיחת חקירה פלילית כנגדו ועד לתום החקירה ובהתאם לתוצאותיה, טוען התובע כי הוראות חוק הרשויות המקומיות (משמעת) תוקנו ובנוסחן המתוקן אין הן מחילות את הוראות תקנה 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) אלא מקימות הוראות נפרדות לעובדי הרשויות.

עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעיניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה.

כאמור, במסגרת קבלת החלטת השעיה יש לקחת בחשבון את אינטרס העובד לשמירה על זכויותיו ואת העובדה כי להשעיה יש תוצאות אישיות וכלכליות קשות כלפי העובד המושעה (ראה בעיניין זה - בהקשר של השעיית עובד בשל הליכים פליליים - מאמרה של ד"ר רינת קיטאי "פגיעה במשרתו של אדם בשירות הצבורי בשל חשד לביצועה של עבירה פלילית", עלי משפט ב תשס"ב (להלן: קיטאי); פרשת שבח).

הטיבה להביע את הדברים ד"ר רינת קיטאי במאמרה: "החלת חזקת החפות נחוצה לשם מניעת תחושת עוול, רדיפה וחוסר אונים מאדם חף מפשע. גם לגביו של אשם (שאשמתו טרם הוכחה), מוטלת על המדינה חובה של הגינות האוסרת עליה לבטא אשמה ודחייה כלפיו ולהטיל בו דופי כעבריין בטרם הרשעתו. טעמים אלה, כמו גם השלכותיה של פגיעה במשרה, ובכללן כאמור הסטיגמה הדבקה באדם במצב של פגיעה במשרתו בשל חשד לבצוע עבירה פלילית, מצדיקים את פריסתה של חזקת החפות כהגנה גם על נושא משרה ציבורית בהליך המנהלי" (קיטאי, בעמ' 118-119).

...

בפרשת שוקי משעול קבע בית הדין: "אין ספק שהגשת כתב אישום נגד עובד מדינה בקשר למילוי תפקידו - הינה עובדה החייבת להשפיע על המשך השירות. עובדי המדינה הם משרתי הציבור. תדמית שירות המדינה בעיני הציבור ואמון הציבור בשירות הציבורי הינם ערכים חשובים ביותר, עליהם יש לשמור. שמירת ערכים אלה מחייבת את ניתוק עובד המדינה שהוגש נגדו כתב אישום מן השירות. דבר זה יכול להיעשות על ידי השעיית העובד מהשירות. דבר זה יכול להיעשות על ידי העברת העובד מתפקידו ודבר זה יכול להיעשות - במקרה של עובד בחוזה מיוחד - בדרך של אי חידוש החוזה. ההחלטה בעניין מסורה לשיקול דעת הגורם המינהלי המופקד על כך - הוא נציב השירות - ובית הדין לא ימהר להתערב בהחלטה מסוג זה המתקבלת כדין. מן העבר השני חייב הנציב לשקול את עניינו האישי של העובד, את תפקידו, מעמדו ובכירותו במערכת ואת העובדה שעצם הגשת כתב אישום אינה כרוכה בסופו של דבר בהכרח בהרשעה" (ע"ע 21623-10-10 נציבות שירות המדינה - שוקי משעול, 12.9.2011; הדגשה שלי - י.א.ש.).

התמונה העולה ממכלול הראיות שהובאו בפני מעלה כי בפני ראש העירייה לא הונחה תשתית עובדתית מספקת שהצדיקה את השעיית התובע מעבודתו בעירייה.

לא מצאתי מקום לחיוב נפרד של מר הלוי משלא הוכח כי פעל בחריגה מתפקידו כראש העירייה ודין טענות התובע בעניין זה - להידחות.