השעיית הליך משמעתי עד להכרעה

התובעת הושעתה בנגוד לסעיף 7 לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות), תשל"ט-1979 (להלן - תקנות הרשויות המקומיות) המתיר להשעות עובד שהוגשה עליו קובלנה עד 45 ימים, ואם הוגשה תובענה, עד גמר הליכי הדיון בתובענה, שכן השעייתה של התובעת החלה לפני המועד בו ניפתח הליך כלשהוא נגדה.

משהודתה התובעת במיוחס לה בהליך בבית הדין למשמעת, נחסך מבית דין זה להדרש להכחשות התובעת את המעשים המיוחסים לה, או לטענה כי יוחסו לה האשמות שוא או לטענותיה בדבר פיטורים שלא כדין, משיקולים זרים ובחוסר תום לב. ההכרעה נקדים ונאמר כי קיבלנו את גזר הדין של בית הדין למשמעת מיום 6.8.15 כראיה בתיק.

...

ביחס לתקופה הראשונה, בהתחשב באקלים המשפטי ששרר עובר לתיקון 24 לחוק, אנו סבורים כי התובעת לא הוכיחה מתכונת אשר יש בה כדי להקים זכאות לתשלום בגין שעות נוספות, שכן למעט עדותה הכללית כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירה, לא הוצג פירוט הימים והשעות ולא הונחה כל ראיה לתמיכה בטענתה.

על כן אין לייחס להם אחריות אישית במקרה זה. סוף דבר 52.1.

תביעתה של התובעת נדחית ברובה, למעט חלק מתביעתה לתשלום שעות נוספות.

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר כץ ונציגי הציבור גב' חנה קפלניקוב ומר יעקב אורנשטיין; סע"ש 29111-01-19), שבה בוטלה החלטת נציב שירות המדינה (להלן: הנציב) להשעות את המשיב מעבודתו עד להכרעה בהליך המשמעתי בעיניינו, והמבקשת חויבה להשיב את המשיב לעבודה לאחד משני תפקידים שפורטו במכתבה מיום 27.1.2019.

...

אמנם נפל פגם ביחס לאחת מהנמקותיה, ואולם לא מצאנו באיזון הכולל כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב ההחלטה על השעייתו הינה בלתי סבירה באופן המצדיק ביטולה.

סוף דבר- הערעור מתקבל והחלטת בית הדין האזורי מתבטלת בזה.

לנוכח הפגם שנפל בהחלטה השניה, כמפורט לעיל, לא מצאנו לחייב את המשיב בהוצאות ההליך.

יוער בהקשר זה כי תקנון המשמעת קובע מיגבלת זמן לבירור החשד ולתקופת ההשעיה (סעיף 86 לתקנון) ולפיכך אין לכאורה בסיס לטענה כי היה על המעסיקה להמתין עד להכרעת הפרקליטות בשאלת הגשת כתבי אישום בטרם תיתקבל החלטה סופית בהליכים המשמעתיים.

...

עיתוי ההצעה (כחצי שנה לאחר שהחל ההליך המשמעתי שבירורו נעצר למשך מספר חודשים לדרישת הפרקליטות, לאחר שהוגשה תלונה במשטרה והתבצעו ככל הנראה פעולות חקירה ובשלב בו הפרקליטות שוקלת אם יש מקום להגיש כתב אישום, לאחר שוועדת המשמעת כבר מסרה את המלצתה המפורשת כי דאנה יפוטר ואף לאחר שהתקיים שימוע בפני מנכ"ל המעסיקה) תומך במסקנה לפיה ממילא לא ניתן היה בשלב זה לעצור את ההליך ולגלגל את הגלגל לאחור.

לא מצאנו כי יש בשאלה שהוצגה על-ידי בשן לעמר במסגרת השימוע בנוגע להשתתפותו בתחקיר עיתונאי כדי להכריע את הכף.

על יסוד כל האמור והמפורט לעיל – מצאנו כי יש לדחות את הבקשה למתן סעדים זמניים.

" לכך נוסיף כי בהיותו של ההליך ההשעיה הדחופה "מעין סעד ביניים דחוף" לטפול בבעיות המשמעת עד להכרעת הנציב בנוגע לאופן המשך ההליכים כנגד העובד, ובהיתחשב בכך שהשיקול המרכזי העומד בבסיס ההשעיה הוא מניעת פגיעה חמורה בשירות המדינה ושמירה על תדמיתו, המשקל של הנדבך השני של סעיף 48 לחוק המשמעת – שיקול דעתו של הגורם המשעה כי המשכת עבודתו של העובד תביא לידי פגיעה חמורה בשירות המדינה - משליך גם על משקלו של הנדבך הראשון, היינו עצם הקביעה של הגורם המחליט על ההשעיה הדחופה, בהתאם למכלול העובדות הנתונים העומדים לפניו במועד קבלת ההחלטה, כי המשך עבודתו של העובד תיגרום לפגיעה חמורה בשירות המדינה מלמד על חשד מבוסס לקיומם של עבירות משמעת חמורות מהסוג הנידרש בנדבך הראשון של הסעיף.

...

גם התביעה לפיצוי כספי בגין הליך המשמעת הפנימי ומכתב ההתראה נדחית.

בכל הנוגע לטענות התובע בעניינו של ד"ר רוג'ר, מקובלת עלינו עמדת המדינה כי גם ד"ר רוג'ר אמר לתובע שהוא חוצפן על רקע העימות בינהם במהלך הישיבה, ול אף שמן הראוי היה שגם ד"ר רוג'ר יתבטא בצורה עדינה יותר, המשקל של האמירה של ד"ר רוג'ר שונה ממשקל האמירה של התובע כלפי ד"ר רוג'ר בהתחשב במעמד השונה של השניים, בהיררכיה הארגונית ובהיותו של ד"ר רוג'ר המדריך המקצועי של התובע ושל מתמחים נוספים במערך האורתופדי.

] סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

תחילה, התקבלה בקשתו לעכב את ההליך המשמעתי עד להכרעת בית משפט השלום בירושלים בהליך אזרחי שננקט נגדו על ידי לקוחותיו באותו עניין (ת"א 2766/09) (להלן: ההליך האזרחי).

המערער הורשע בבצוע עבירות משמעת של אי מילוי חובת עורך דין כלפי לקוח, והושת עליו עונש השעיה לתקופה של שלוש שנים וקנס בסך של 7,000 ש"ח. ערעור שהגיש המערער לבית הדין הארצי של לישכת עורכי הדין (להלן: בית הדין הארצי) על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית הדין המחוזי – נדחה (בד"א 47/18).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובהחלטות הקודמות הנוגעות להליך זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה אפוא.