השלמת פרטים בחוזה על פי מנהג

להשלמת התמונה, ראויים לציון הפרטים הבאים: ביום 6.8.15 פרסמה הנתבעת מיכרז פומבי לקווי החינוך (703 ו- 719) שמספרו 18/2015.

לטענת התובעת, לא ניתן להאריך את החוזה על פי מנהג, וודאי לא במקרה של רשות מקומית המחויבת לפעול בדווקנות על פי החוק.

עלאא, מנהל התובעת, הצהיר כי חתם על גבי העמוד השני בטופס הארכת החוזה שנחתם לשנת הלימודים 2014-2015 עד לתאריך 30.6.15 (נספח ד' לתצהיר הנתבעת, שהיה נספח ו' להסכם הראשון על פי תנאי המיכרז), אך לטענתו, רק לאחר מכן מילאו את הפרטים בעמוד הראשון של ההודעה על הארכת התוקף.

...

אף אם נכונה טענת התובעת לפיה בכל חודש היתה מגישה חשבוניות בהתאם למחירי המכרז, אין בכך כדי לסייע לה בתביעתה זו, שכן אם בכל חודש היתה נדחית שוב, פעם אחר פעם, קיבלה התובעת, בשתיקתה, ובחוסר המעש מצדה, את עמדת הנתבעת, בשעה שהיה עליה להגיש עתירה מנהלית.

משקבעתי כי הליך קבלת ההצעות כולו היה שלא כדין, ולא נוצרה בעקבותיו כל התחייבות מצד הנתבעת לשלם את מחירי ההסעות על פי ההצעה, המסקנה זהה גם ביחס לשירותי הליווי.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בשלב זה הצדדים בהליך הנ"ל ממתינים להכרעה בתיק זה. הנתבעת טענה כי לאחר ששילמה את התמורה במלואה, ולאחר שקבלה חזקה בדירה החל משנת 2008, היא מחזיקה בנכס כחזקת בעלים ונוהגת בה מנהג בעלים על פי זכיותיה לפי ההסכם.

סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) מעניק לבית המשפט הסמכות להשלים חסרים בחוזה באמצעות קיומו של נוהג בין הצדדים וזו לשונו: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". במסגרת ע"א 154/80 בורכרד ליינס לימיטד נ' הידרובטון בע"מ, פ"ד לח(2), 213, עמ' 225 (1984) נקבע כי: "לעתים אין תשובה (חיובית או שלילית) לשאלה, הדורשת הכרעה, בטקסט עצמו על-פי פרושו (במובן הצר). במצב דברים זה ניתן במקרים מתאימים להוסיף על האמור בחוזה הוראות, שאינן מצויות בו. לעניין זה יש להיתחשב, בין השאר, בנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה, בנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, תהליך זה נשלט על-ידי סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי)" (ראו גם: ע"א 627/78 אברהם וייצמן נ' משה מאוריציו אברמזון ואח', פ"ד לג(3), 295, עמ' 297 (1979)).

...

אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי העבירה בפועל את התשלום המלא לפני 31.12.08, וכי היתרה אשר עמדה על 35,000 ₪ נותרה בידי עו"ד עליאן, והיא עוכבה בהסכמת התובעים ולאור מחדלם בגרירת המשכנתא, וכי אלה אישרו כי קיבלו אותה מאת עו"ד עליאן מייד עם העברת המשכנתא מהנכס.

" (ראו: עמ' 7 לפרוטקול, שורות 10-16) אין בידי לקבל את טיעוני התובעים שכן העסקה הושלמה ביום 31.12.08 זאת לכל המאוחר, מן הנימוקים עליהם הרחבתי לעיל.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

העובדה כי המועצה חרגה ממנהגה וחתמה עם הקבוץ על הסכם במסגרתו הוענקו לו תמורות, מלמדת כי המועצה היתנהלה בצורה שונה לעומת יתר המקרים.

בע"א 5587/93 נחמני נ' נחמני, פ"ד מט(1) 485, 515, נקבע: "תום הלב לא נועד לשנות מההסדר החוזי והוא לא בא לכרות חוזה חדש בין הצדדים. הוא ממשיך את קוי הפעולה שהצדדים קבעו על פי הגיונם הפנימי". העמדה הרווחת בפסיקה היא כי ניתן להשלים בחוזה כל פרט חסר, לרבות פרטים חיוניים ומשמעותיים (ע"א 158/77 רבינאי נ' מן שקד בע"מ, פ"ד לג(2) 283).

...

שילוב האמור עם מסקנתנו לגבי היות המונח "דין" במובנו "הרחב ביותר", כמאמר עוה"ד קדם, אינו מאפשר לדידי מסקנה אחרת.

משבאנו לכאן, אוסיף כי מקובלת עליי טענת הקיבוץ, לפיה האפשרות להעריך את הפגיעה כתוצאה מהפקעת המקרקעין, היא באמצעות חוות דעת הקובעת את שווי המקרקעין שהופקעו, בהתאם לכללי השמאות המקובלים.

על כן, 8,578 מ"ר המופקעים מחלקה 34, במכפלת 260 ₪, מניב מסקנה כי שווי השטח שהופקע ביום 25.1.12, עומד על 2,230,280 ₪ (לצורך אופן החישוב לא מצאתי לקבל עמדת הקיבוץ בסעיף 66 לסיכומיו, כי אם להיצמד להבהרות המומחה שפיצר מיום 30.10.19 בהלימה לטענות החלופיות של הקיבוץ בס' 67 לסיכומיו, בשינויים המחויבים בהתאם לגודל השטח שקבעתי לעיל).

ממילא המבקשים לא טענו כי דרשו מנהגיה שלא להפעיל את המונה במצב "נסיעה לפי הסכם", מה שהיה מאפשר לבטל את הנסיעה העסקית ולסווגה בתור נסיעה פרטית.

ניתן להשלים פרטים חסרים בהסכם באמצעות שלושה כלים: לפי החוזה; הנוהג הקיים בין הצדדים או הנוהג הכללי; על פי הדין (**** פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 310–319 (מהדורה שנייה, 2018) (להלן: "פרידמן וכהן")).

...

לכן איני מקבל את הטענה כי העדר פניה מוקדמת מבססת חוסר תום לב במקרה זה. אשר לסעדים, המבקשים עתרו לסעדים כספיים בגובה הכספים שנגבו ביתר.

מאחר שהמשיבה נוקטת לרוב בשיטת תמחור חדשה, אני סבור שאין צורך בצווים הללו.

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נגד המשיבה מתקבלת בחלקה, ביחס לסוגיה של טעויות שיטתיות בחיוב בלבד, וזאת בתנאים הללו: חברי הקבוצה: כל מי שהתקשר עם המשיבה בהסכם של לקוח עסקי ושבשנים 2009–2016 נגבו ממנו בעד נסיעות ליעדים שבמחירון המוסכם תשלומים הגבוהים מאלה שבמחירון המוסכם.

התובעים טוענים, כי על פי כללי מנהג הבנקאות המקובלים בבנקים למשכנתאות לא מעמידים הלוואות לברי ביטוח בטרם הלווים מסדירים את ביטוח החיים או באמצעות הבנק או באמצעות גוף חיצוני – למעט חריגים אשר מצריכים אישור על דרג בכיר, תמיכה לטיעון זה בנמצא לשיטת התובעים במכתב הבנק מיום 3.12.03 שנשלח אל המבטחת בו ציון: "הלווים עומדים לקבל הלוואה בסך 816,000 ₪..

נטען כי, במסגרת חתימת המנוחה על הסכם ההלוואה בבנק, חתמה המנוחה גם על נספח א' הנלווה להסכם ההלוואה ולפיו צוין במפורש: "כל עוד לא קיבלת/ם אישור בכתב מהבנק כי אושר לך/ם להצטרף לביטוח חיים ריזיקו, בסכום העולה על 600,000 ₪ ועד 1,500,000 ₪ אינך/ם מבוטח/ים בביטוח חיים ריזיקו (גם לא באופן חלקי)". מכאן, אין ולא היה כל מקום לצרף המבטחת כנתבעת בתובענה זו, שעה שהיא כלל לא ביטחה את המנוחה וממילא היא אינה חבה בתגמולי ביטוח כלפי התובעים.

כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, במאמרה: "תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה", עיוני משפט ה (תשל"ז) 608 קובעת:"נראה לנו, כי התשובה תהיה דומה לזו אותה נתנו בהקשר לחבויות המוכר בדיני המכר. גם כאן כמו שם אין מלוא חבויות המבטח קבועות בחוק הביטוח; ולכן הדרך הנכונה תהיה גם כאן פניה לעקרונות הכלליים של דיני החוזים, ובעקבות הפניה זו הטלת חובות של הבהרה, יעוץ וגילוי פרטים על מבטחים. מן הראוי גם לציין כי בדיני ביטוח, רבים מאוד הנוהגים שהשתרשו במשך השנים...

דיון בטענה כי, הבנק לא היה רשאי לשחרר את ההלוואה בטרם השלמת הביטוח: מקובלת עלי טענת ב"כ התובעים לפיה, הבנק לא היה רשאי להעמיד ללווים את סכום המשכנתא, בטרם מתן תשובתה הסופית של המבטחת לעניין הקבלה לביטוח.

...

לצורך תיחום גדר המחלוקת בין הצדדים, אסקור להלן את העובדות שלמעשה אין מחלוקת לגביהן ומכל מקום אלה העובדות אותן אני קובע: הלווים לוו מהבנק הלוואה ע"ס 816,000 ₪ לצורך רכישת דירה לבתם.

אני קובע עוד כי, אם התובעים שילמו סכום כלשהו מעבר לתשלומי המשכנתא המגיעים מהתובעים עד ליום הפטירה, ודמי הביטוח בגין ואתה תקופה כאמור בסעיף 48,כי אז על הבנק להחזיר את הסכום העודף לידי התובעים בצירוף ריבית והצמדה.

לא שוכנעתי כי יש לחייב את התובעים, בסכום פיגורי התשלומים של המנוחה לבנק,בגין התקופה שלאחר מועד הפטירה.

בנוסף לסכום שהינו סילוק סכום המשכנתא, אני מחייב את הנתבעים שווה בשווה לשלם לתובעים הוצאות משפט בתוספת שכ"ט עו"ד ע"ס 70,000 ₪.