השלכת פסולת מסוכנת לרשות הרבים

כתב האישום מייחס לקצא"א ולנאשמים 4 ו-5 גם עבירת השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך רשות הרבים, בהתאם לסעיפים 2 ו-13(ג)(1) ל-חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק הניקיון) ו-לנאשמים 2–5 הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות, בהתאם לסעיף 15 ל-חוק הנקיון, מכח אחריותם כנושאי משרה.

...

מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה כי סעיף 28 מתאר נזקים שנגרמו לשמורה ולמערכת האקולוגית.

מקובלת עלי גם טענת ב"כ המאשימה כי סעיפים 39ב ו-39ג הם סעיפים מסכמים ואין מקום להורות על פירוט נוסף מעבר לאמור בהם.

סוף דבר עולה מן המקובץ, כי יש לדחות טענות הנאשמים בנוגע לאכיפה בררנית, שיקולים זרים, שיהוי והגנה מן הצדק, שכן על ההגנה להביא ראיות לקיומן של אלו.

בנוסף, מבקשים 2 ו-4 השליכו פסולת המכילה חומר מסוכן ברשות הרבים ולכלכוה, בעוד שכלל המבקשים יחדיו הפרו את חובתם לפקח ולעשות כל הניתן כדי למנוע ביצוע העבירות האמורות בידי תאגיד (קצא"א – אשר מואשמת בעבירות אף כן).

...

אך לאחרונה ניתנה בבית המשפט העליון החלטה [ר' בש"פ 4543/22 יוסף טקטה ואח' נגד מדינת ישראל (17.07.22)] אשר חוזרת על ההלכות שלעיל, ודומה כי יפה גם למצב הדברים דנן ביחס לחומרי החקירה שאינם בידי המשיבה: "כלל גדול הוא כי בגדרי סעיף 74 לחסד"פ ניתן לחייב את המדינה להעביר לעיון הנאשם רק את מה שיש לה, כל אימת שמדובר בחומרי חקירה, ולא את מה שאין לה. זאת ועוד: הצהרת המדינה בכגון דא חוסה בצילה של חזקת התקינות, ובאין אינדקציה להסתרת חומרי חקירה, הצהרת האמור היא בגדר סוף פסוק שאחריו אין ולא כלום". כן נקבע בהחלטה זאת (ובהחלטות רבות קודמות) כי: "באשר לחומרים ספציפיים שב"כ העוררים מבקש לקבל לידיו, ושלטענת המדינה אינם כלולים בחומרי החקירה, וחלקם אף אינם קיימים – סבורני כי ביחס לכל אלו על העוררים להגיש בקשה מתאימה לפי סעיף 108 לחסד"פ במסגרת הדיון בהליך העיקרי" הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו.

הדברים נכתבו וסוכמו במסגרת בש"פ 163/17 מדינת ישראל נ' חיים חג'ג' (פורסם בנבו) באופן הבא: "המבחן לבחינת עמידת הרשימה בדרישות החוק הוא איפוא מבחן מהותי, האם אכן מגשימה הרשימה את התכלית המונחת ביסוד החוק לענין זה, כמפורט לעיל, ולא על פי מבחן צורני טכני. כן ראוי להדגיש כהערה כללית, כי כשאנו מצויים בהליך מעין זה בשלב שלאחר מעשה, היינו כשהרשימה כבר הוכנה ונמסרה להגנה, הרי שהשאלה שבפנינו אינה אם הרשימה שנערכה על ידי התביעה היא הרשימה הטובה ביותר האפשרית והאם לא ניתן היה לערוך אותה בצורה טובה ונוחה יותר, אלא האם הרשימה עונה על דרישות החוק (בש"פ 3553/13 מור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) פסקה טז (16,6,2013)). בחינה זו יש לערוך כאמור בהתאם לתכלית המהותית של הדרישה להכנת רשימה ומסירתה להגנה ולא אל מול מודל כזה או אחר שאינו מעוגן בהוראות החוק". לאחר עיון ברשימת חומר החקירה אשר נמסרה למבקשים סבורני כי לא נפל בה פגם, זולת העדר סימון מסמכי החקירה אשר הוצגו לנחקרים ואשר סומנו במפתח מחודש לאחר הדיון בהתאם להערות בית המשפט.

סבורני כי הרשימה שנמסרה להגנה אשר לתכולת כל קלסר בתיק מאפשרת מבט רחב והוגן וכן התמצאות סבירה בחומרי החקירה.

הנאשמת 12 הורשעה בשתי עבירות של זהום מים בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 20ב בצרוף סעיף כא(א) וסעיף כא(ג) בחוק המים – עבירה אחת מיום ועבירה שנייה מיום 29.6.2011 והשנייה מיום 4.9.2011; שתי עבירות של השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך ברשות הרבים לפי סעיף 2 + סעיף 13(ג)(1) בחוק שמירת הניקיון עבירה אחת מיום ועבירה שנייה מיום 29.6.2011 והשנייה מיום 4.9.2011; עבירה של גרימת ריח בלתי סביר – לפי סעיף 3 + סעיף 11(א)(1) בחוק למניעת מפגעים – עבירה מיום 29.6.2011.

...

אבהיר בקצרה כי אני מקבלת הבחנה זו, והיא לגיטימית ורלוונטית.

הנאשמים 2, 3, 4, מורשעים בשתי עבירות של זיהום מים בנסיבות מחמירות מכוח אחריות נושא משרה לפי סעיף 20ב + סעיף כא(א) וסעיף כא(ג) וסעיף 20כב בחוק המים, עבירה אחת על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011 ואחת על פי האישום השני מיום 4.9.2011; שתי עבירות של הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק שמירת הניקיון לפי סעיף 15 בחוק שמירת הניקיון, עבירה אחת על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011 ואחת על פי האישום השני מיום 4.9.2011; עבירה אחת של הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק למניעת מפגעים לפי סעיף 11(ג) + 14 בחוק למניעת מפגעים, על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011.

כאן נזכיר כי הנאשם 2 אחראי בעבירות אלה בגין מחדלים שנוגעים לטיפול בפריצות שאירעו ולא בגין מחדלים הנוגעים לגרימת הפריצות בקו בעוד שהנאשמים 3, 4 אחראים בשני המישורים הנ"ל. הנאשמת 1 מורשעת בשתי עבירות של זיהום מים בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 20ב בצירוף סעיף כא(א) וסעיף כא(ג) בחוק המים, עבירה אחת על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011 ואחת על פי האישום השני מיום 4.9.2011; שתי עבירות של השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך ברשות הרבים לפי סעיף 2 + סעיף 13(ג)(1) בחוק שמירת הניקיון, עבירה אחת על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011 ואחת על פי האישום השני מיום 4.9.2011; עבירה אחת של גרימת ריח חזק או בלתי סביר לפי סעיף 3 + סעיף 11(א)(1) בחוק למניעת מפגעים, על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011.

על פי תאור העובדות האמורות, סעיפי החיקוק אשר בכתב האישום המתוקן היו הבאים: לגבי חברת דור: עבירת זהום מים לפי סעיף 20כא יחד עם סעיפים 20ב(א) ו-20ב(ב) לחוק המים, התשי"ט-1959 (להלן: "חוק המים"); עבירת השלכת פסולת וחומר מסוכן ברשות הרבים ולכלוך רשות הרבים לפי סעיפים 2 ו-13(ג)(1) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הנקיון"); ועבירת הזרמת פסולת לים לפי סעיפים 2 ו-6 לחוק מניעת זהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק מניעת זהום הים").

...

על רקע האמור – נטען בכתב האישום המתוקן, כי נושאי המשרה הפרו את חובתם לפקח ולעשות כל שניתן למניעת דליפות לאורך תוואי הצינור - בכלל, ובמקום אירוע הדליפה - בפרט, חרף קיומם של נהלים והנחיות של חברת דור בנושא.

בסיכומו של דבר אני מצטרף לתוצאה אליה הגיעה חברתי.

בהתאם אנו מורים כדלקמן: (א) לגבי נושאי המשרה – אנו מורים להרשיעם בדין בעבירות הבאות: עבירת זיהום מים - לפי סעיף 20כב' יחד עם סעיפים 20כא', 20ב(א) ו-20ב(ב) לחוק המים, התשי"ט-1959; עבירת הפרת חובת פיקוח של נושא משרה בתאגיד - לפי סעיף 15 יחד עם סעיפים 2 ו-13(ג)(1) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984 ולפי סעיף 6א' יחד עם סעיפים 2 ו-6 לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988.

(ב) לגבי החברה – אנו מורים להותיר את גובה הקנס על כנו.