השלכת פסולת בניין ברשות הרבים בניגוד לחוק שמירת הניקיון

השלכת פסולת ביניין ולכלוך רשות הרבים, עבירה לפי סעיפים 2 ו-13(ג)(1א)(א) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון") ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

המאשימה סוברת שבמעשיו הללו עסק הנאשם בעסק הטעון רשוי ללא רישיון עסק כדין, הפעיל את האתר בנגוד לתקנות למניעת מפגעים, השליך פסולת ביניין ברשות הרבים ולכלך את רשות הרבים, ופינה פסולת ביניין לאתר שאינו מורשה לפינוי פסולת.

...

לאור כל האמור סובר הנאשם שיש לבטל או לכל הפחות לתקן את כתב האישום שהוגש כנגדו.

לאור כל האמור סוברת המאשימה שיש לדחות את טענתיו המקדמיות של הנאשם ולהותיר את כתב האישום על כנו.

מיום 21.5.2007 תיקון מס' 51 ס"ח תשס"ז מס' 2095 מיום 21.5.2007 עמ' 308 (ה"ח 143) הוספת פסקה 149(10) באשר לטענת זו, במקרה דנן, מקובלת עלי תגובת המאשימה לפיה טענת הנאשם בעניין זה היא כללית בלבד.

לאור האמור לעיל, והיות והמאשימה לא הוכיחה כי פסולת הבנין הושלכה על ידי הנאשמים ברשות הרבים, אני מזכה את הנאשמים מעבירה של איסור ליכלוך והשלכת פסולת, בנגוד לסעיפים 2 ו-13(ג)(1א) לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984 יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

...

ואולם, טענה דומה נטענה ברע"פ 8478/10, אליאס נ' המשרד להגנת הסביבה, ונדחתה: "לטענת המבקש, משנעשה שימוש בפסולת שהשליך, שכן זו נגרסה על מנת לשמש חומר להגבהת פני המקרקעין, כפי שגם מצהיר בעל השטח, אין לראות בה 'פסולת בנין'. חוששני כי אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, כעולה מפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, המבקש הודה בחקירתו, כי הוביל לשטחו של מר זבידי פסולת בנין (עמוד 1, שורות 29-28). פסולת בנין מוגדרת בחוק כ'חמרים ושיירי חמרים המשמשים לבניה, או שמשתמשים בהם בקשר לעבודות בניה, לרבות ערימות אדמה וחלקי הריסות של מבנים' בכגון דא עסקינן. שנית, המבחן שקבע המחוקק לקיומה של 'פסולת בנין' אינו אינסטרומנטלִי, קרי, לא נקבע כי חומרים שלא ניתן לעשות בהם שימוש או שאין מניעה לעשות בהם שימוש יוגדרו כפסולת ואילו כאלה שניתן למחזרם בצורה זו או אחרת לא יוגדרו כפסולת. המבחן הוא מהותי, כלומר חומרי בנין מסוגים שונים המושלכים בו ומהוים מפגע סביבתי ואסתטי, יראו בהם פסולת בנין על פי החוק. נראה, כי זהו המקרה בענייננו - נטעים כי מעבר להודאת המבקש, תיאורי החומר שהושלך בתצהיריהם של המבקש ושל זבידי מעידים אף הם, שמבחינה מהותית מדובר בפסולת בנין כהגדרתה בחוק". אשר על כן, משהודו נאשמים 2 ו-3 בהשלכת פסולת בנין באתר שאינו מורשה – תהא מטרת ההשלכה אשר תהא – יש להרשיעם בעבירה זו. נאשם 2, כנושא משרה בנאשמת 1, לא פיקח ולא עשה כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 13 לחוק, על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו (ראה סעיף 15(א) לחוק).

לסיכום הוכח בפני כי על פי תיאום מראש סיכמו נאשמים 4-2 כי נאשם 3 יפנה 2 מכולות פסולת בנין, עבור נאשם 4, מאתר בניה ברח' איינשטיין בכפר-סבא לחצר מפעל נאשם 4 באלפי מנשה.

לאור האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: אני מרשיע את הנאשמים בעבירה של פינוי פסולת לאתר שאינו מורשה, בניגוד לסעיפים 7(ד) ו-13(ב)(4א) לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984 יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין.

אני מרשיע את נאשם 2 בעבירה של הפרת אחריות נושא משרה (פינוי פסולת לאתר שאינו מורשה), בניגוד לסעיף 15 לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של השלכת פסולת ביניין ברשות הרבים, בנגוד לסעיף 13(ג)(1א)(א) לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד-1984, ביום 9.4.18, בשעה 20:10, ברחוב החצב סמוך לבית מספר 23 ביבנה.

...

העבירה שיוחסה לו בסופו של דבר, השלכת פסולת בניין, נמסרה לנאשם ככתב אישום מתוקן.

אין בידי לקבל גרסה זו לנוכח הדברים שנרשמו על ידי הנאשם ב- ת/8, כפי שיפורט להלן.

ת/8 הינו בקשת הנאשם להישפט ובה נרשם "הוצאתי את הגזם ב 8.4.18 בשעה 7:00 בבוקר לפי תאריך איסוף הגזם ברחוב שלי. הנהג לא אסף את הגזם והתקשרתי למוקד 106 לדווח באותו יום". אין בידי לקבל את הסברי הנאשם בעדותו בפניי בקשר לרשום על ידו ב- ת/8, מאחר שהמסמך נרשם ביום 10.4.18, יומיים לאחר שיחת הטלפון למוקד 106 ומצופה ממנו לדייק בדברים, שכן, הדברים נמסרו בסמוך, להבדיל מעדותו בפניי שנמסרה בחלוף כשנה.

נוכח כל המפורט לעיל, הוכיחה המאשימה את יסודות העבירה מעבר לכל ספק סביר ולא עלה בידי הנאשם לסתור ראיות אלה או להקים ספק באשמתו ועל כן אני מרשיעה אותו במיוחס לו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 45 יום מהיום.

הנאשם, הרצל, הורשע לפי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הפרת אחריות של נושא משרה בשל השלכת פסולת לרבות פסולת ביניין ולכלוך ברשות הרבים, ופינוי פסולת לאתר שאינו מורשה, לפי סעיף 15(א) לחוק שמירת הניקיון, ונגזרו עליו קנס בסך של 10,000 ₪, והתחייבות בסך של 20,000 ₪ להמנע מבצוע העבירות שבהן הורשע בהליך זה למשך 3 שנים.

הוצג בפניי מכתב של מהנדס העיר, מיום 8.8.2012, לפיו "... ניתנה הנחייה, לשמר את עודפי העפר לשימוש עתידי, בפרויקט של הרשות המקומית, בגבול המיגרש הנ"ל, ובלי להוציאו מגבול העיר". עוד צוין שמכיוון שנימצא שהעפר אינו נקי מפסולת יש לפנותה לאתר מורשה לפינוי פסולת, "אין ולא הייתה בהנחייתי בעיניין שימוש בעודפי העפר כדי להתיר ביצוע עבודות בנגוד להוראות החוזה". יוצא איפוא שניתן לנאשמת אישור ממהנדס העיר לפנות את עודפי העפר, מהעבודות שיבוצעו במיתחם בית הספר, לאיזור הפריקה, אך הכוונה הייתה לעודפי עפר בלבד.

...

בעניין שנדון ב-ע"פ (מחוזי ב"ש) 9068-09-15 מ.ס. פינוי אשפה בע"מ נ' המשרד לאיכות הסביבה/שלומציון (24.12.2015), נגזרו על הנאשמים, שהורשעו בהשלכת פסולת, קנסות בסך של 65,000 ₪ (על החברה) ובסך של 45,000 ₪ (על נאשם נוסף), ונקבע- "מתחם העונש ההולם לעבירה יחידה הוא בעשרות אלפי שקלים. בעניין זה אפנה, למשל, לעפ"ג (חיפה) 41577-08-14, מדינת ישראל נ' מנאעה ואח', פסק דין מיום 13.11.2014; ע"פ (מרכז) 8316-10-13, תקלה נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 08.05.2014, זהו פסק דין אליו גם הפנה בא-כוח המשיבה, שם נגזרו קנסות בסכומים של 75,000 ₪ ו-50,000 ₪ וכן נפסל רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי; ת"פ (שלום נצרת) 23724-10-09, גם שם היה מדובר בעבירה אחת והושתו קנסות של 80,000 ₪ ו-35,000 ₪. סיכומו של דבר, מתחם הענישה ההולם אשר נקבע על ידי בית המשפט, בדין נקבע". מהמקובץ לעיל עולה כי סכומי הקנס שהוטלו בפסיקות של בית המשפט, נעו בין 12,500 ש"ח ל- 75,000 ₪, בשל השלכה אחת של פסולת ברשות הרבים, בשים לב לכלל נסיבות המקרה הנדון, ויש לשים לב לקביעתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי מתחם העונש ההולם בגין השלכת פסולת יחידה עומד על עשרות אלפי שקלים.

הוצג בפניי מכתב של מהנדס העיר, מיום 8.8.2012, לפיו "... ניתנה הנחייה, לשמר את עודפי העפר לשימוש עתידי, בפרויקט של הרשות המקומית, בגבול המגרש הנ"ל, ובלי להוציאו מגבול העיר". עוד צוין שמכיוון שנמצא שהעפר אינו נקי מפסולת יש לפנותה לאתר מורשה לפינוי פסולת, "אין ולא הייתה בהנחייתי בעניין שימוש בעודפי העפר כדי להתיר ביצוע עבודות בניגוד להוראות החוזה". יוצא אפוא שניתן לנאשמת אישור ממהנדס העיר לפנות את עודפי העפר, מהעבודות שיבוצעו במתחם בית הספר, לאזור הפריקה, אך הכוונה הייתה לעודפי עפר בלבד.

בנסיבות אלה, סבורני שפריקת הפסולת לא הייתה בבחינת מקרה חד פעמי, ואין המדובר בחוסר תשומת לב לגבי תחולת המטען, וניתן לייחס לנאשמת, שפעלה באמצעות נציגה הרצל, ידיעה מוקדמת ותכנון בעניין זה. הנזק שנגרם מביצוע העבירה הינו השלכת פסולת ברשות הרבים ופגיעה באיכות הסביבה, על החומרה הטמונה בכך, ועם זאת יש לתת את המשקל הראוי לכך שהנאשמת פעלה לפנות את כל העפר והפסולת מאזור הפריקה למטמנה מאושרת בסמוך לאחר תחילת החקירה על ידי נציגי המאשימה (דו"ח מאתר "דודאים" מיום 12.8.2012).

ב"כ הנאשמת הפנה לדו"ח סקר של הקרקע שנערך בינואר 2003 בשטח בית הספר (נ/1), שבו צוין שלא נמצאה פסולת בקרקע, אך סבורני שאין בממצאי הדו"ח כדי לסייע לנאשמת.

נטען כי בהשלכת פסולת ביניין ופסולת גושית ברשות הרבים, פעל המערער בנגוד להוראות חוק שמירת הניקיון.

...

לגבי האישום השני טוען המערער כי בהכרעת הדין קבע בית המשפט שלא הובאו ראיות לגבי האירוע מיום 5.4.2009, אך בסופו של דבר הרשיע את המערער בעבירות שבכתב האישום, הכוללות גם אירוע זה. טענה דומה נשמעה לגבי האישום הראשון, מאחר שבית המשפט קבע כי לא הוכחו האירועים של שפיכת הפסולת ביום 1.8.2009 בשעות הבוקר, אך בהכרעת הדין הרשיע בית המשפט בכל העבירות שבכתב האישום ללא סייג.

אשר לטענה כי בסופו של דבר הרשיע בית המשפט את המערער גם באירועים לגביהם קבע כי לא הוכחו – בית המשפט קבע כי הוא מרשיע בעבירות המיוחסות למערער בכתב האישום, דהיינו בעבירה של השלכת פסולת בניין פסולת גושית ולכלוך ברשות הרבים ועיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון.

מכח חזקה זו הורשע המערער, ולפיכך גם לעניין זה דין הערעור להדחות.

לפיכך, דין הערעור על הכרעת הדין להדחות.