השלכת פגרי בעלי חיים ברשות הרבים

רקע וטענות הצדדים: נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לפנות פגר בעל חיים, שלא באחת הדרכים המנויות בדין [עבירה לפי תקנה 14(א) לתקנות מחלות בעלי חיים (פסדים), ביחד עם סעיף 28 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש] וסעיף 25 לחוק העונשין].

המאשימה מגישה מדי שנה כתבי אישום רבים בעבירות לפי פקודת מחלות בעלי חיים ותקנותיה, ופקודת מחלות בעלי חיים נאכפת כדבר שבשיגרה.

אדרבא, ת.פ. (שלום – קרית גת) 2310/00 מדינת ישראל נ' משק פיליפ בע"מ ואח' (14.4.05) – עניינו בהשלכת 5 פגרי פרות ברשות הרבים.

...

סבורני, כי בהיעדר אינדיקציה גלויה במאגרי המידע 'הקונבנציונליים' כי הוגשו כתבי אישום כלשהם בגין עבירה על תקנות מחלות בעלי חיים (פסדים), נראה כי 'קבוצת השוויון' הרלבנטית – אינה רק נאשמים פרטיים (במובחן מתאגידים), ואינה רק נאשמים נגדם הוגש כתב אישום בגין עבירה זו כעבירה יחידה.

מקובלת עלי טענת המאשימה, כי היענות לבקשה מסוג זה תטיל על המאשימה נטל מכביד ובלתי סביר.

סוף דבר, אני נעתר לבקשה באופן חלקי, ומורה למאשימה למסור להגנה, בתוך 45 יום מהיום, רשימה ובה פרטים אודות כתבי אישום שהוגשו נגד נאשמים, במהלך חמש השנים האחרונות, אשר בהם יוחסו לנאשמים עבירות על תקנות מחלות בעלי חיים (פסדים).

כמו כן נראו צינורות נוספים סלולים על פני השטח לכיוון מערב, ונסלל צינור לכיוון השכונה החדשה במעלות, וכן ניראו פגרי חזירים מושלכים על הקרקע מחוץ למכולת הפגרים.

במעשיהם ו/או במחדליהם של הנאשמים, השליכו הנאשמים פסולת ברשות הרבים ולכלכו את רשות הרבים, לא פיקחו ולא עשו כל שניתן למניעת עבירות על חוק שמירת הניקיון ולהבטחת הניקיון ברשות הרבים.

לחובת הנאשמים יש לציין את חומרת העבירות בגינן הורשעו, תוך הדגשת ההשלכה החמורה הצפויה לסביבה בה אנו חיים, כתוצאה מביצוע עבירות אלה, שעניינן זהום מים ולכלוך רשות הרבים, זאת לאורך זמן, במהלך השנים 2002 עד 2004.

סעיף 3.2 לתוספת לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רישיון) התשנ”ה-1995, קובע, כי גידול בעלי חיים, לרבות החזקתם, טפול בהם, מכירתם מחייב רישיון, כשמטרת הרישיון הנה, כאמור בסעיף 2 לתוספת לצוו הנ"ל, לצורך הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים ולצורך מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זהום מקורות מים.

...

הנני מורה לנאשם מס' 1 לחתום היום על התחייבות כספית בסך 350,000 ₪ או 30 חודשי מאסר תמורת הסכום הנ"ל, להמנע למשך 3 שנים מהיום מלעבור עבירה של זיהום מים, לפי סעיף 20 כא' לחוק המים, התשי"ט – 1959.

הנני דנה את נאשם מס' 2, כדלקמן: לתשלום קנס בסך 100,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורת הסכום הנ"ל. הקנס ישולם ב – 25 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 4,000 ₪ כל אחד, החל מיום 01.04.09 ואילך.

הנני מורה לנאשם מס' 2 לחתום היום על התחייבות כספית בסך 100,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורת הסכום הנ"ל, להימנע למשך 3 שנים מהיום מלעבור עבירה של זיהום מים, לפי סעיף 20 כא' לחוק המים, התשי"ט – 1959.

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים בניגוד לסעיפים 2, 13, 15 לחוק שמירת הניקיון התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון"), עבירה של גרימת ריח וזיהום אויר בנגוד לסעיפים 3, 4, 11 ו-11ג' לחוק למניעת מפגעים התשכ"א – 1961 (להלן: "חוק למניעת מפגעים"), ועבירות של אי מניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתר פסולת, בנגוד לתקנות 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8(ב), 9, 10 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זהום אוויר וריח מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן – 1990 (להלן: "התקנות למניעת מפגעים").

"פסולת" – מוגדרת בסעיף 1 לחוק שמירת הנקיון כ: " "רשות הרבים" – מוגדר בסעיף 1 לחוק שמירת הנקיון כ: " ניתן לומר כי אין חולק כי בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום היתה באתר הנדון פסולת רבה בלתי מטופלת, בין השאר פסולת ביתית, גזם ופגרי בעלי חיים, למרות היותו מיועד לפסולת ביניין בלבד. העיד על כך מר אורן היימנס (עמ' 43 לפרוטוקול) אשר שימש כמפקח הממונה על השטח, במהלך שנת 1998. כמו גם מר ראובן בן סימון, פקח מטעם המאשימה, אשר החליף את היימנס, ומנהל מחוז הדרום של המשרד לאיכות הסביבה, מר אריק בר שדה, אשר שיגר מכתבים לראש העירייה בהם התריאה על המפגע האמור.

...

הגנה מן הצדק: טענת הנאשמים כי יש לזכותם מחמת קיומה של הגנה מן הצדק – דינה להידחות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, הנני מזכה את הנאשם 2 מכל אשמה המיוחסת לו בכתב האישום.

הנני מרשיעה את הנאשמים 1 ו-4 בעבירות לפי חוק שמירת הניקיון, כמיוחס להם בכתב האישום, ומזכה אותם מן העבירות המיוחסות להם על פי חוק למניעת מפגעים והתקנות למניעת מפגעים.

העבירות הנאשמים שהם חברה בע"מ ובעליה, הורשעו על פי הודאתם בעבירות של ניהול עסק ללא רישיון, זהום מים, יצירת מפגעים והשלכת פסולת.

בשטח המשק, דרומית לרפת, נמצא כלוב לאחזקת פגרי עגלים ובתוכו 7 פגרים בשלבי ריקבון שונים (ניצפו שלדים של בעלי חיים).

בגין מכלול המעשים הללו הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות: ניהול עסק ללא רישיון לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968, פעולה מזהמת או עלולה לגרום זהום מים לפי סעיף 20ב(א) לחוק המים, התשי"ט-1959 (ריבוי עבירות), הזרמת חומרים נוזלים לקירבת מקור מים, לפי סעיף 20ב(ב) לחוק המים (ריבוי עבירות), יצירת ריח חזק לפי סעיפים 3 ו-11 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (ריבוי עבירות), איסור ליכלוך רשות הרבים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 13 לחוק שמירת הניקיון התשמ"ד-1984 (ריבוי עבירות).

...

לאחר כל הדברים הללו, נוכח מדיניות הענישה הנוהגת, ובשים לב לכך שלמעשה לא הובאו ראיות להוכחת הטענה להסרת המחדלים מבעוד מועד, אני קובעת כי המתחם ההולם לקנס הכולל נע בין 100,000 ₪ ל-500,000 ₪.

בנסיבות הללו, אין מנוס מלגזור את הדין על פי עקרון ההלימה.

לאחר כל האמור, אני גוזרת את העונשים הבאים: על הנאשמת 1- קנס כספי בסך 150,000 ₪.

כמו כן, ייחסו לו עבירה לפי סעיף בתוספת המתייחס לפסולת נייר או פגרים של חיות, ואין לזה קשר.

" המאשימה ביקשה לאפשר לה להביא בפני בית המשפט את ראיותיה במסגרת ההליך, על מנת שתוכל להוכיח מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם השליך פסלות ברשות הרבים, או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולכלך את רשות הרבים.

משקבעתי זאת, אינני נידרש לידון כרגע בטענות הצדדים בנוגע לבעלות על השטח בו בוצעה לכאורה העבירה.

...

לסיכום, לעניין המצאת הדו"ח אני קובע כי בוצעה המצאה כדין, הואיל והנאשם בחר שלא לחתום על אישור המסירה.

סוף דבר הטענות המקדמיות שהעלה ב"כ הנאשם נדחות, בהתאם לנימוקים שהובאו בהרחבה לעיל.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, אין מקום לדון בבקשת הנאשם לפסיקת הוצאות לטובתו.