השלכות התיישנות תביעה בפורום זר על מקום ביצועה

לטענתה, הסתרת שטרי מטען מבית המשפט כבר הביאה בעבר לדחיית תביעות על הסף או לביטול מעצרי אונייה, במיוחד כששטרי המטען כללו תניות שיפוט זר. לדברי בעלת האונייה, היא מהוה קבלן משנה של SOL – מנפיקת שטרי המטען והמוביל הימי; SOL רשאית להעביר לקבלן משנה מטעמה את ביצוע חובותיה על פי שטרי המטען.

בעיניי, הבכורה מסורה להסכמת הצדדים, ומקום בו הללו הסכימו על פורום זר ועל החלת דין שיש בו כדי להביא להתיישנות התביעה – הרי שככלל יש לכבד הסכמה זו. כזהו המצב במקרה דנן, בו נקבע כי תניית השיפוט - הקובעת כי התביעה תתברר בבית המשפט באנגליה על פי הדין האנגלי - חלה על המערערות.

שני חבריי עמדו בהרחבה על עמדת הפסיקה הישראלית בשאלה מה השלכתה של היתיישנות התביעה בפורום הזר על דוקטרינת הפורום הלא נאות.

...

השופט נ' הנדל: ערעור זה עניינו סוגיית הפעלת תניית שיפוט זר בתביעה ימית, על פיה דין התביעה להתברר בלונדון על פי הדין האנגלי.

גם לדעתי יש לקבל את הערעור, לבטל את הכרעתו של בית המשפט לימאות בעניין עיכוב ההליכים, ולהחזיר את התיק להישמע לפניו.

לפיכך, אסתפק בהבאת דבריו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited, פסקה 14 (30.8.2009) עליהם נסמכו, במידה רבה, גם חבריי: "במצב שכזה, בו שאלת ההתיישנות בפורום הזר הינה מורכבת וסבוכה, ואילו המבקש מצידו מסרב להתחייב שלא להעלות שם את טענת ההתיישנות, על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה כי טענת ההתיישנות אכן תעלה ותתקבל בפורום הזר. ואולם, גם אם בית המשפט יוצא מנקודת הנחה זו, אין בהכרח משמעות הדברים כי הוא ידחה את הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה לו. תחת זאת, על בית המשפט לבחון את מערכת הנסיבות, ובפרט את התנהגותו של התובע. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון האם התובע פעל באופן בלתי סביר בהגישו את התביעה לפורום המקומי מבלי לנקוט בצעדים למניעת ההתיישנות בפורום הזר". ואכן, עמדתו של השופט עמית, לפיה יש לדחות את הערעור, נסמכת על התנהלות המערערות ובפרט, על שלושה פגמים שנפלו, לשיטתו, בהתנהלותן: ראשית, העובדה שטענת המערערות בדבר החשש מפני התיישנות התביעה באנגליה הועלתה לראשונה רק לאחר שהגישו את הערעור לבית משפט זה; שנית, העובדה שהמערערות לא השיגו על החלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה; לבסוף, מחדלן של המערערות כי לא נקטו הליך בפורום הזר, בבית המשפט בלונדון.

סיכומו של דבר, לא נראה כי נפל פגם בהתנהלות הדיונית של המערערות המצדיק את בירור התובענה בפורום הזר, שם תועלה טענת ההתיישנות ואשר בסבירות גבוהה תתקבל ותביא לתוצאה כי תביעת המערערות לא תתברר לגופה.

בין הזיקות מונה המשיב את הציפייה הלגיטימית של הצדדים; מכירת המוצרים בישראל; חתימת ההסכמים בישראל; פרוץ הפרשה והשלכותיה על המשיב היתקיימו בישראל; העמדת המשיב לדין בוצעה בישראל; ניזקי המשיב נוצרו בישראל; הראיות המבססות את התביעה מצויות בישראל ומקום מושבו של המשיב הוא בישראל.

לעניין שיקול זה נפסק כי "שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת השאלה האם הפורום הישראלי, או שמא פורום זר כלשהוא, הוא הפורום הנאות לידון בתובענה: (1) איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההיתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם; (3) שיקולים צבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לידון בתובענה.

בחינת הטענה בשלב זה כטענת סף תיעשה בצורה שאינה חורגת מהמסגרת לפיה יש לבחון אם קיימת "תביעה הראויה לטיעון" שאינה "טורדנית". בעיניין זה יש לזכור כי עמדת המשיב הנה כי הוא תובע בגין נזקים אשר נגרמו לו לכאורה החל משנת 2009 בלבד; כמו כן, אין לשלול בשלב זה את הטענה כי מדובר באירועים ומחדלים אשר מנותקים מאותו כשל ראשוני אשר היתרחש בגרמניה ואשר השלכותיהם מורגשות גם כיום, על ההשלכות מרחיקות הילכת, בפרט על המשיב, ניתן ללמוד דוקא מן האמור בכתבה המדווחת על הקנס שנגזר על המשיב אשר פורסמה בשנת 2013 ומופיע בבקשת הביטול כנספח 4.

עוד יש לזכור כי דחיתי בשלב זה את הטענות המשליכות גם על קיומה/היעדרה של עילת תביעה (ובין היתר היתיישנות וקיומה של תניית שיפוט זרה), ולאחר בחינת מכלול הטענות המוצגות בכתב התביעה, לא ניתן לומר כי מדובר בהליך סרק או בתובענה טורדנית.

...

הבקשה לביטול היתר ההמצאה בבקשה שלפניי מבקשת DMK כי בית המשפט יורה על ביטול היתר ההמצאה אשר למשיב וזאת מן הנימוקים ומן הטעמים המפורטים להלן.

על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול היתר ההמצאה.

הנני מחייבת את DMK בהוצאות הבקשה בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

החלטתי זו ניתנה כרשמת.

הואיל ובכל אחד מארבעת ההסכמים העומדים ביסוד ההיתקשרות, נקבע כי הדין שיחול הנו הדין הקנדי של מחוז אונטריו; והואיל ולפי הדין הקנדי התביעה היתיישנה זה מכבר, ולפי הדין המהותי לא קמה להם עילת תביעה - הרי שדין התביעה להדחות על הסף ולגופה.

כך גם נקבע בע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3) 600 (1990), פסקה 12 לפסק הדין: "כדי להשיב על שאלה זו נידרשת היתייחסות לחוק, שעל פיו יש לפרש את מערכת הקשרים הנ"ל, שהרי אפשר, תיאורטית, כי על-פי דין המדינה האחת התגבשה ההיתקשרות כבר בשלב הראשוני, ואילו לפי דין אחר תוכר ההיתקשרות כבעלת תוקף חוזי מחייב רק עם התגבשות המשא ומתן במסמך מסכם וכולל. שאלה זו מתעוררת בעניינינו, שכן אם חוזר התנאים מחייב את בעלי הדין בעניינינו, כי אז, על-פי אותם תנאים, הדין שיחול על החוזה הוא הדין הגרמני; מאידך גיסא, אם חוזר התנאים אינו חלק בלתי נפרד מההתקשרות המחייבת, כי אז מובן מאליו שחל על המקרה המשפט הישראלי. אולם אפילו היינו אומרים, כי לצורך בחינת טיבה של ההיתקשרות אין להיתעלם מהתניה שבחוזר התנאים, בדבר חלותו של הדין הגרמני, עדיין, בנסיבות המקרה דנן, נדרש למשפט הישראלי דוקא. הטעם למסקנה זו הוא בכך שלא הוכח לפני הדרגה הראשונה (גם לא לפנינו), מה הן הוראות הדין הגרמני בשאלה המשפטית האמורה. במלים אחרות, לא ידוע, כי לא הוכח, מה קובע החוק הגרמני באשר לחוזה, שנכרת בנסיבות עובדתיות כנ"ל. כיוון שכך, הסוגיה האמורה, העשויה לקבוע את גורל העירעור, תבחן על-פי המשפט של הפורום, שבמקרה דנן הוא המשפט הישראלי". הנתבעים העלו טענה נוספת לפיה הדין הזר הוכח בעדותו של הנתבע 1, מר בלוטרייך.

וראו גם, דבריו של מר בלוטרייך במהלך חקירתו הנגדית, בעמ' 71, ש' 31-29: "אני חייב להודות שעד היום אני לא קורא חוזים, לכן אני מעסיק אנשי מיקצוע. אנגלית זה לא שפת האם שלי, ואני לא מתיימר להבין מסמכים משפטיים, בפרט מסמכים מורכבים כמו התקנון." לנוכח האמור, אני קובע כי לא הוכחו הוראות הדין הזר ועל כן התביעה תבחן על פי הדין הישראלי.

כפי שמתואר בסעיף 54 לתצהירו של מר בלוטרייך: "מכל מקום, לאור התפתחויות אלה, החליטה קבוצת סקיליין לשנות את האסטרטגיה העסקית שלה, לשם השגת שליטה או רוב לקבוצת סקיליין או למשקיעים שלה בפרויקטים, על מנת שניתן יהיה להמשיך לבצע השכרות לטווחים קצרים בפרויקטים אלה (לצד שימושים אחרים בפרויקטים). קבוצת סקיליין אף הנחתה את חברת השיווק לשווק את הפרויקטים החדשים שהקמתם החלה באותה העת (דוגמאת pantages, cosmopolitan, Avanti, skyline palace) לפי האסטרטגיה השיווקית הזאת" בהתאם לאסטרטגיה זו שווק פרויקט הקוסמופוליטן על ידי חברת השיווק של מר מארין.

מובן, שאילו רצו התובעים לקבוע תניות חוזיות אחרות בעיניין זה - לרבות, בדבר מידת שיקול הדעת המוקנה לחברת הניהול או בדבר תקופות מינימליות להשכרת היחידות - שלצדן השלכות כספיות, היה על הדבר לבוא לידי ביטוי בחוזה.

התחלתי לקרוא את הנספח, ודוקא שם שלמה אמר מה יש לך לקרוא את כל המסמכים שחוזרים על עצמם כמו בפרונטסטריט איך אתה זוכר דוקא את נספח D? כשהוא ראה שאני מתחיל לקרוא את המסמכים הוא התחיל לזרז ואמר שההסכמים דומים לפרונטסטריט.

...

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: אני מחייב את הנתבעת 9 לשלם ליורשיה של גב' שושנה צוקר ז"ל סך 135,040 דולר קנדי, לפי שער יציג ליום הגשת התביעה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיני אז ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבעת 6 לשלם לעו"ד עודד צוקר סך 75,000 ₪ ליום מתן פסק הדין.

בנסיבות העניין, בהתחשב בייצוג המשותף של כלל הנתבעים, בהתחשב בכך שחלק מהתביעה נדחה וחלקה האחר התקבל, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחתו.

סעיף 2(3) לאמנה קובע כדלקמן: "2(3). בית המשפט של מדינה מתקשרת, שעה שהובאה לפניו תובענה על ענין שלגביו עשו בעלי הדין הסכם במשמעות סעיף זה, יפנה את בעלי הדין לבוררות, לפי בקשת אחד מהם, זולת אם הוא מוצא שההסכם האמור בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או איננו בר-ביצוע". הפעלת הסמכות לפי סעיף 6 לחוק, נדונה על ידי בית המשפט העליון בעיניין רע"א 4716/04 Hotels .com נ' זוז תיירות בע"מ (7/9/05) (עניין הוטלס קום).

יתר על כן, לפי הפסיקה, גם אילו הוכיחה התובעת כי הדין השוויצרי מקים לפניה קושי מהותי כזה או אחר, אין בכך בהכרח כדי להצדיק את אי כיבוד תניית הבוררות והתובעת לא הניחה כל תשתית לקביעה כזו (ראו רע"א 6767/15 דיפוכם (1989) בע"מ הנ"ל שם נקבע, תוך סקירת הפסיקה, כי יש לכבד תניית שיפוט זר ודין זר, תוך שנדחתה הטענה כי אין מקום לאכפם מכיוון שלפי הדין הזר, התביעה היתיישנה.

נקבע כי על צד המתקשר בחוזה מסחרי שכולל תניית שיפוט לבחון את השלכותיה על מערך הזכויות והחובות ובהיעדר נסיבות מיוחדות וכבדות משקל לא יוכל להשתחרר מהתחייבותו בטענה שלא היה מודע לנפקות המשפטית של תניית השיפוט.

אי הכרת דין ההתיישנות בפורום הזר אינה עולה כדי נסיבה מיוחדת המצדיקה הישתחררות מהחוזה ותקופת ההתיישנות בדין הזר שעומדת על שנתיים אינה נוגדת את תקנת הציבור.

...

התוצאה היא שלא נמצא כי מתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 2(3) לאמנת ניו יורק או אף אחד מהמקרים הנדירים ויוצאי הדופן שמצדיקים שלא לכבד את תניית הבוררות ויש להורות על עיכוב הליכים בשל תניית בוררה זרה.

סוף דבר הבקשה לעיכוב ההליכים בשל תניית בוררות זרה מתקבלת.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך של 50,000 ₪.

בעיניין בקשה למתן הוראות מיום 7.3.22 מבוא הנאמן בהליך חידלות הפרעון של היחיד מיכאל בן-ארי (להלן: "החייב") ובהליך חידלות הפרעון של חברת אי. ג'י. אף. אי. ישראל בע"מ (בפרוק) (להלן: "החברה הישראלית" או "החברה"), שהוא גם הנאמן של חברות נוספות בשליטת החייב (חברות זרות), הגיש בקשה למתן הוראות נגד ורד כלש בן-ארי, גרושתו של החייב (להלן: "המשיבה").

לטענת הנאמן, מקום בו מדובר בעילות כאלה- הפורום המתאים לידון בהן הוא בית המשפט של חידלות פרעון.

(ב) היה בבקשה למתן הוראות כדי להשפיע על זכויות צד שלישי שאינו התאגיד או הנאמן והיא אינה בעיניין תביעת חוב המוגשת לפי פרק א': תביעות חוב, לחלק ד', תדון הבקשה בבית המשפט אם מצא בית המשפט כי היתקיימו כל אלה: (1) בירור העניין במסגרת בקשה למתן הוראות נידרש לשם ביצוע יעיל של תפקיד הנאמן; (2) העניין אינו מחייב בירור עובדתי מורכב; (3) אין בבירור העניין במסגרת בקשה למתן הוראות כדי לגרום לפגיעה מהותית בזכות דיונית של בעל דין.

כמו כן, לבית משפט של חידלות פרעון יש בדרך כלל יכולת היסתכלות רחבה על כלל הנוגעים בדבר והוא שאמון על היתייחסות כוללנית ומקיפה, המביאה בחשבון את השלכות הפעולה על כלל הגורמים המעורבים (שם, בפיסקה נ').

מתעוררת בהקשר זה שאלה נכבדה, האם מקום שבו לא קיימת לנאמן עילה לביטול פעולות לפי סעיפים 220 או 221 לחוק, למשל, משום שמדובר בפעולות הברחה שבוצעו לפני יום 9.5.2014, ניתן עדיין מכוחו של הדין הכללי לבטל פעולות שביצע החייב.

נזכיר בהקשר זה גם את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שעניינו היתיישנות שלא מדעת, אשר קובע כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה." כך גם לא מצאתי כי הנאמן מושתק או מנוע מלתבוע את המשיבה בעקבות הצעתו שלו, שהוגשה במסגרת בקשה 168, למנגנון הכרעה בתביעות החוב.

...

אמנם, מנגנון ההכרעה המוצע קובע כי נושה שקיבל מידי החייב ו/או החברה כספים מעל לגובה השקעתו אצלם, דין תביעת החוב שלו להידחות, אך אין בו כל אמירה, הבטחה או מצג לפיו נושה כזה יהיה פטור או מוגן מתביעת השבה שתוגש נגדו על ידי הנאמן בגין הכספים שקיבל מעבר לסכום השקעתו.

טענה זו דינה להידחות, שכן הדין בענין זה ברור.

אשר על כן, טענותיה המקדמיות של המשיבה נדחות.