מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

השכרת יחידות דיור והוסטלים לנפגעי נפש

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

בהחלטת בית משפט קמא צוין כי באותו מכתב נזכר באופן מפורש כי בהוסטל שבכוונת המבקשת לפתוח בביתה של המשיבה יתגוררו 16 מטופלים שהם נפגעי התמכרויות ודרי רחוב, ואשר תוארו כדלקמן: "אוכלוסיה בגירה שנגמלה ואינה מכורה פעילה לחומרים פסיכואקטיביים. חלקם מקבלים תרופה לשימוש אחזקתי ממושך: מתאדון או סבוקסון, הנתנת להם בתחנות של משרד הבריאות ולא בהוסטל. אנשים הסובלים מתחלואות פיזיות ונפשיות המוגדרים ככאלה שאינם ברי שקום, שאינם עברייני אלימות או עבירות מין, אינם אנשים מסוכנים אלא אוכלוסיה חלשה שהשימוש בסמים ואלכוהול או דרות הרחוב גרמה להם לנזקים פיזיים ונפשיים שבגינם יצטרכו לווי כל חייהם". בית משפט קמא ציין, כי במכתב הובהר כי מדובר במסגרת הנדרשת לרישיון המחייב תנאי סף ופקוח שוטף, וכי משרד העבודה והרווחה יבצע בקרה שוטפת וקפדנית כדי לוודא שהפעילות בהוסטל עומדת בכללים שנקבעו במסגרת המיכרז.
המשיבה, בעלת הבית בו אמורים להשתכן הדיירים, ואשר הסכימה למתן הצוו הזמני, חזרה על עמדתה זו גם לאחר קבלת הודעת היועץ המשפטי לממשלה, ובעניין זה הפניתה אל התצהיר שצורף לבקשה למתן צו מניעה זמני דומה שהוגשה על ידה במסגרת תביעתה לביטול הסכם השכירות שנחתם בינה לבין המבקשת ולהשבת החזקה בנכס זה לידיה, ואשר במסגרתו דחתה המשיבה את טענת המבקשת בדבר מודעותה של המשיבה לנתוני הדיירים המיועדים מכח יידוע בנה וחתימתו על הנספח להסכם השכירות.
בית משפט קמא הבהיר בהחלטתו החדשה כי קביעתו בדבר קיומה של אינדיקאציה ברורה לקיומו של חשד לקיום חריגות בניה חדשות במקום, לא התבססה על דו"ח הפיקוח אשר היתקבל כראיה להוכחת עצם קיומו בלבד אך לא לתכנו, אלא על המכתב שהוגש מטעם יועציה המשפטיים של הוועדה לתיכנון ובניה, בו צוין כי "בהמשך לדו"ח הפיקוח שנתקבל במחלקת הפיקוח בועדה, אשר מצביע על חשד לבצוע עבירות בתחום התיכנון והבניה, הורה התובע על המשך הליכי חקירה וכן יוחלט על המשך הליכי האכיפה והכל בהתאם להוראות החוק והנחיות המחלקה לאכיפת דיני המקרקעין" - מכתב שאליו צורפה בקשת המפקח מטעם הוועדה להוצאת צו כניסה למקרקעין לשם חקירת חשד לתוספות בניה בסטייה מהיתר, וכן פיצול המבנה למספר יחידות דיור, וצו הכניסה מיום 06/06/18 שניתן בעקבותיה.
במקרה הנידון, המשיבים מבססים את עילת המיטרד על הטענה לנזק שעלול להגרם לשגרת חייהם ובריאותם של התושבים, לרבות חשש יום יומי לחייהם ולחיי ילדיהם, רעש תמידי מכמות הדיירים, ופגיעה קשה בזכותם של התושבים להנות מבתיהם ומקניינם, מוקדי ליכלוך ובריאות וסכנה להמצאות מזרקים וחומרים למיניהם בקירבת בתי המגורים בשכונה, והעובדה כי אמור לפעול בהוסטל צוות עובדים שעשוי להסב מיטרד תחבורתי ובטיחותי מהמעלה הראשונה ובעיות חניה.
...
אין בידי לקבל קביעה זו. עמדת המשיבה הובאה בפני בית משפט קמא תחילה ללא כל תצהיר שתומך בה, ולאחר מכן, הפנתה המשיבה לתצהיר שהוגש מטעמה במסגרת תביעה שהוגשה לבית המשפט בתל אביב לביטול הסכם השכירות שנחתם בינה לבין המבקשת.
באיזון בין מכלול השיקולים, סבורני כי כפות המאזניים נוטות דווקא לטובת המבקשת, שממילא וככל שתביעת המשיבים בסופו של יום תתקבל, תהיה חייבת לפעול לפינוי הנכס.
סוף דבר סיכומו של דבר, ומן הנימוקים שפורטו, אני מקבלת את הערעור, ובהתאם מורה על ביטול צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 02/10/18.

בהליך רשות ערעור על החלטת ראש הוצל"פ (רע"צ) שהוגש בשנת 2017 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בנוסף הוכר עוד בתקופת הצבא כסובל מנכות נפשית על רקע פגיעה מוחית.
משך 3 שנים הוא התגורר בהוסטל "הזמיר" כאשר משרד השיכון שילם עבורו את השכירות לתקופה זו. לטענתו עזב את ההוסטל מאחר והמקום היה מלא בנרקומנים וממוקם במקום נטוש וכיום הוא מתגורר ביחידת דיור שכורה בתחנה המרכזית בחדרה ומשלם דמי שכירות בסך 1,600 ₪.
...
דיון: לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.
נוכח האמור אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה מצויה במתחם הסבירות, לא נפל בה פגם משפטי מהותי המצריך התערבות ערכאת הערעור ואין כל מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

הבקשה ונימוקיה ואלו הם נימוקי הבקשה, כפי שפורטו ע"י ב"כ המבקשים הן בבקשה בכתב והן בטיעוניהם בעל-פה בבית המשפט: משיבה 1 מתעתדת לעשות בבית השוכן בלב לבה של שכונת מגורים שקטה ופסטורלית בזיכרון יעקב, המרוחקת משירותים קהילתיים כלשהם, שימוש אסור ופסול כהוסטל שצפוי לאכלס מספר לא ידוע (לכל הפחות 16) של דרי רחוב , נפגעי התמכרויות ונכי נפש.
במכתב מפנה משיבה 1 את משיבה 2 למסמך ההסכמות הכללי – שכירות, שנחתם בינה לבין מר שלומי דהן שהוא בנה של משיבה 2 עוד ביום 31.1.18 (להלן: "מיסמך ההסכמות") ובו הסכים האחרון ואישר למשיבה 1 "להגיש את פרטי המבנה שבבעלותו בשד' בן גוריון 5 בזיכרון יעקב במענה למכרז להפעלת מסגרות ארציות טיפוליות – שיקומיות מוגנות לדרי רחוב ונפגעי התמכרויות...". לכך השיב ב"כ משיבה 2 כי בנה של זו איננו הבעלים של הבית ואילו מר כהן, מנכ"ל משיבה 1 אמר: "כך הוא (הבן – ר.ס.מ) הציג את עצמו. הוא אמר שזה משפחתי והוא רשאי ויש לו גם יפוי כח. בשלב של החוזה היא (משיבה 2 – ר.ס.מ) חתמה. אני מאמין לאנשים". בהקשר זה הוסיף ב"כ משיבה 1 והפנה אל מכתבה של משיבה 2 למנכ"ל משיבה 1 מיום 10.6.18 בו הבהירה משיבה 2 כי בשל עוצמת ההיתנגדות הציבורית להקמת ההוסטל בביתה היא מבקשת כי יימצא פיתרון של מוצא מן הסיטואציה שאליה היא נקלעה וכי הלה יסייע לה בהתרת ההסכם שנחתם ביניהם, על אף שהיא אינה חפצה בהפרתו.
בית המשפט קבע כי "ככלל, אין כיום יותר מחלוקת כי שימוש למגורי חוסים שנעשה במבנה המיועד למגורים אינו שימוש חורג... אם היה ספק בכך בא התיקון לחוק התיכנון והבניה והוסיף את סעיף 63א(א) והבהיר זאת". ויחד עם זה, מאחר שלא שוכנע כי המבנה הנידון לא נחשב כ"מבנה מאוכלס" בשל העובדה שנכללו בו שתי יחידות מגורים בכתובת אחת עם קיר משותף, אזי החליט ביהמ"ש בסופו של דבר להיעתר לצוו המניעה הזמני באורח חלקי תוך הגבלת מספר הדיירים ל-6, בכפוף לקבלת כל האישורים הנדרשים מכל הגופים הרלבאנטיים שאמורים לאשר קיומו של הוסטל במקום.
...
גם בבחינת האפשרות של הפרת חובה חקוקה בדמות שימוש חורג בקרקע, ובבחינת השאלה האם הפעילות בבית מהווה הפרה של הוראת סעיף 63א(א) לחוק התכנון, היתה מסקנתו של בית המשפט באותו מקרה דומה, בשל היות הדיירים "נכי נפש". השאלה שהטרידה את בית המשפט במקרה זה והביאה בסופו של דבר למתן סעד זמני מוגבל, נגעה למספר הגדול של הדיירים אותם תכננה העמותה לשכן בבית – 20 דיירים בשטח של כ- 400 מ"ר שיש בו 6 חדשים וחדר שביעי נוסף למדריך.
בית המשפט קבע כי "ככלל, אין כיום יותר מחלוקת כי שימוש למגורי חוסים שנעשה במבנה המיועד למגורים אינו שימוש חורג... אם היה ספק בכך בא התיקון לחוק התכנון והבניה והוסיף את סעיף 63א(א) והבהיר זאת". ויחד עם זה, מאחר שלא שוכנע כי המבנה הנדון לא נחשב כ"מבנה מאוכלס" בשל העובדה שנכללו בו שתי יחידות מגורים בכתובת אחת עם קיר משותף, אזי החליט ביהמ"ש בסופו של דבר להעתר לצו המניעה הזמני באורח חלקי תוך הגבלת מספר הדיירים ל-6, בכפוף לקבלת כל האישורים הנדרשים מכל הגופים הרלבנטיים שאמורים לאשר קיומו של הוסטל במקום.
במצב דברים זה, לנוכח עמדת משיבה 2 (הגם שבשלב זה הועלו טענותיה בפני באמצעות בא כוחה ולא בדרך של הגשת תצהיר מטעמה בשל שהייתה בחו"ל, אך יכולתי לעמוד עליהן גם מתוך עיון במכתבה מיום 10.6.18 אל מנכ"ל משיבה 1 , דהיינו טענתה בדבר אי מודעותה מראש למטרה האמיתית שלשמה הושכר ביתה למנכ"ל משיבה 1 באמצעות האחרונה), כמו גם הבעייתיות העולה מכך שבנה שאיננו בעליו של הנכס הוא זה שחתום על מסמך ההסכמות הכללי – שכירות מיום 31.1.18ולאור האינדיקציה הברורה לקיומו של חשד בדבר קיום חריגות בניה חדשות במקום (להבדיל מאותם 200 מ"ר שלפי הטענה נבנו ללא היתר אך זה קרה מזמן), אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בדרך של הותרת הצו הארעי שניתן על סוף דבר, הבקשה מתקבלת בדרך של הטלת צו מניעה זמני האוסר על משיבה 1 לפתוח ולהפעיל את ההוסטל בבית, לבצע בו כל פעולת בניה או הריסה, התאמה, אכלוס, או כל פעולה אחרת המשנה את מצבו לצורך הכשרתו לטובת הפעלת המסגרת השיקומית הנדונה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2012 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

ביום 28.12.04 חתמה הנתבעת (חברה המפעילה מספר מעונות והוסטלים לנפגעי נפש ואנשים בעלי פגור שיכלי), על הסכם להשכרת 6 יחידות דיור מהתובע (ראה נספח א' לתצהיר התובע).
...
לפיכך וגם אם לא עלה בידי הנתבעים לאתר ממרחק של זמן התשלומים ששולמו לידיו של התובע במישרין לכל תקופת השכירות בגין אותה דירה ונגעו למים ביוב וארנונה, הרי מקובלת עלי טענתם כי החשבונות בגין מסים עירוניים ממילא היו אמורים להשתלם על ידי הדיירים עצמם (שאף הופיעו כמחזיקים בספרי העיריה לגבי הדירות "המדווחות").
אני מבכר אפוא גרסת הנתבעים ולכן אף דין התביעה בגין חיובי הארנונה ביוב ומים להידחות, בחלקה הארי, למעט בגין שני החודשים האחרונים של ספטמבר ואוקטובר 2006, העוקבים לתקופה הנזכרת באישור שהוציא התובע תחת ידיו (ינואר עד אוגוסט 2006), וכאמור אין חולק שלא שולם דבר בגינם על ידי הנתבעים.
לסיכום: על הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד בתוך 30 יום סכום של 41856, על פי הפירוט האמור לעיל.

בהליך תלה"מ שהוגש בשנת 2023 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

בדיון שהתקיים בעיניין ביום 29.5.22 במעמד הצדדים וכן עו"ס המקלט, עלה מהעדויות כי למעשה אין כל טענות לאלימות מצד האב כלפי הקטינות, וגם הטענות לפגיעה באם היתמקדו בתחום הכלכלי, ונבעו, כך נראה, מחששה של האם מפני גירוש מהארץ, שכן מעמדה טרם הוסדר בישראל.
יחד עם זאת, בדפי חשבונו של האב שהוגשו לתיק בית המשפט מופיעות הפקדות רבות בגובה של אלפי שקלים, ככל הנראה מהשכרת יחידת הדיור וייתכן שאף יותר מיחידה אחת, המעמידות אותו על הכנסות של 15,000 ₪ נטו מדי חודש.
האב הצהיר כי משלם עבור נסיעות האם להוסטל של הבת XXX – 200 ₪ בחודש, כ- 1,000 ₪ בחודש לקנטינה עבור הבן שנימצא בבית סוהר, וכן כ-1,000 ₪ עבור הבת XXX שמתגוררת איתו ולטענתו סובלת ממחלות נפש.
...
הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהאם תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.
הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪.
לאור התוצאה אליה הגעתי אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו