השואה: תביעת פיצויים מגרמניה

עוד טוען המבקש כי בהסכם השילומים שנכרת בין ממשלות ישראל וגרמניה, ויתרה ממשלת ישראל על זכויות ציבור ניצולי השואה ומנעה מהם לפנות בתביעות לממשלה גרמניה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו להם שעה שהשלטון הנאצי שלט בטוניסיה.

...

את זאת אין לאפשר.

התוצאה: הבקשה לפטור מאגרה – נדחית.

לא ישלם המבקש את האגרה ולא יפקיד העירבון עד 3.3.19 יירשם הערעור לדחייה.

המסגרת הנורמאטיבית בסוגייה העומדת בפנינו מקורה, בתמצית, נטוע בהסכם עליו חתמה מדינת ישראל עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה מיום 10.09.1952, שנודע כ"הסכם לוקסמבורג" או "הסכם השילומים", לפיו התחייבה גרמניה לנסות לתקן את הנזק החומרי שגרם המשטר הנאצי ליהודים, ולשלם למדינת ישראל פיצוי קולקטיבי בעד קליטתם של ניצולי השואה בארץ ושיקומם, כנגד ויתורה של מדינת ישראל, בכפוף לחריגים, על זכויות אזרחיה, ניצולי השואה, לתבוע פיצויים מגרמניה.

...

"בעניין גמיש, הגם שעררם של יהודי עירק נדחה, ראינו חשיבות בהעלאת נושא הפרהוד לסדר היום הציבורי והמשפטי, ראינו חשיבות במתן הערכה עמוקה לב"כ העוררים על טרחתם, מסירותם וההוצאות הכבירות שהוציאו לצורך העניין, נתנו ביטוי להתנהלות המשיבה שם ופירטנו בהרחבה את השיקולים שהביאו אותנו לפסוק שם לזכות העוררים הוצאות זאת כאמור חרף דחיית עררם. החלטתנו זו בוטלה בערכאת הערעור, החלטה שמנחה אותנו ואותה אנו מכבדים. אילו היה הדבר נתון לשיקולנו, היינו פוסקים בדיוק אותו סכום גם כאן". באשר לסמכותה של הוועדה להפעיל את שיקול דעתה בעניין פסיקת הוצאות המשפט בערר, אנו מפנים לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992, סעיף 39(א): "בית דין רשאי לפסוק לבעל דין הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין". וכן לתקנות נכי רדיפות הנאצים (סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ד-1973, סעיף 42: "הוצאות הערר וכל הליך שבו יהיו בשיקול דעתה של הועדה". על יסוד כל האמור לעיל, אנו פוסקים לזכות המערערים, החזר בשיעור של מחצית מהוצאות חוות דעת המומחים מטעמם, לרבות תשלומים בגין התייצבות המומחים לחקירה, וכן החזר בגין החלק ששילמו המערערים בעלויות ההקלטה והתמלול, ובנוסף גם החזר עלויות איסוף המסמכים, כל זאת על-פי קבלות/הוכחות תשלום שתוגשנה למשיבה.

כמו כן, ולאחר ששקלנו בדבר ונתנו את דעתנו לטיעונים המפורטים של שני הצדדים בכתב ובעל-פה באשר לשכר הטרחה, החלטנו לפסוק לזכות המערערים שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

לפיכך, וכמצוין כבר לעיל, דין הערעור להידחות, זולת בעניין פסיקת הוצאות המשפט בהתאם לאמור בפסקאות מט-נא לפסק דיננו.

עוד ראו י' כץ "'ריווחי שואה': תביעות הפיצויים האישיים מגרמניה כמקור הכנסה בשנות החמישים והשישים" ישראל 15(2009) 137, 138-137, 142-140; נ' הלפרין "קיצבאות נכים בגין רדיפה נאצית ותפיסת השואה בחברה הישראלית: בחינה בראי ביקורת לימודי המוגבלות" מעשי משפט ה (2013) 81, 85.

...

הסכם השילומים אינו מקים איפוא לניצולי השואה עילת תביעה אישית, ועל כן – כאמור – סברנו כי יש לקבל את ערעורה של המדינה.

סבורנו, כי הגם שהדברים אינם נדרשים להכרעתנו בערעור, זו לא תהא שלמה אלמלא נייחד מספר מלים לתחושתם של המשיבים.

סוף דבר וסיכומו על יסוד האמור, אציע לחברותי להיעתר לערעורה של המדינה ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכפועל יוצא – שלא להיעתר לערעור שכנגד.

בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי לזכות לתגמולים מכוח החוק יש בהכרח – ובכל מקרה ומקרה – פן קינייני שעוצמתו מצדיקה את העברתה בירושה ליורשיהם של יהודי לוב, פן הנובע מכך שבמסגרת הסכם השילומים עם גרמניה משנת 1952 (להלן: הסכם השילומים) ויתרה ישראל על זכותם האישית של ניצולי השואה לתבוע פיצויים מגרמניה [אודות הסכם השילומים ראו: עניין מימון, פסקה 2 לחוות דעתו של השופט א' שהם והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 7686/12 מדינת ישראל נ' רובינסון (13.1.2014), פסקות לח–נב לפסק הדין (להלן: עניין רובינסון); באשר לטענה כנגד ויתור על זכות התביעה האישית של הניצולים ראו: שם, בפסקות סא–סד לפסק הדין].

...

בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי ההכרעה בעניין טייר לא היוותה שינוי עקרוני של המצב המשפטי הנוהג, שכן, בפועל, וכפי שציין השופט ורדי בחוות דעתו, במסגרתה הוכרה לראשונה האפשרות להחיל את "הלכת הפחד" על ניצולי שואה מלוב.

לנוכח תכליתו הסוציאלית של החוק, ובהתחשב בנסיבותיהם של המבקשים ושל מורישיהם, סבורני כי אין הצדקה לסטות במקרה דנן מהוראות החוק הקובעות כי הזכות לתגמולים מכוחו אינה עוברת בירושה.

אשר על כן, ולו דעתי תישמע, דין שני הערעורים להידחות.

לכאורה, היה מקום לכך שהמחוקק יעניק מעמד סטטוטורי לועידת התביעות, אשר "מטפלת בהעברת פיצויים מממשלת גרמניה לניצולי שואה במסגרת שלוש קרנות. הפיצויים מגיעים ישירות לניצולים על פי קריטריונים שנקבעו ע"י ממשלת גרמניה. ועידת התביעות פועלת ללא לאות להרחבת קריטריונים אלו ולהגדלת סכומי הפיצויים" וכן "ועידת התביעות ממשיכה לשאת ולתת באופן רציף עם ממשלות גרמניה ואוסטריה" [מתוך האתר הרישמי של וועידת התביעות].

...

לאור המקובץ, אציע לחבריי, בצער, לדחות את העררים של יהודי נאלצ'יק. אין עוררין על סבלם בשואה.

לפיכך, ולאור המקובץ, אציע לחבריי, בצער, לדחות גם את העררים הללו של יהודי תוניס אשר לא שהו במחנות מוכרים.

העיון בעררים הנדונים, ובעררים רבים אחרים של ניצולי-שואה, המוחים על דחיית תביעתם לפי חוק ההטבות, ואשר, לאור המקובץ, אין לנו אלא לדחותם – מגלה כי רבים עדיין הפצעים, החבורות והמכות הלא-טריות אשר "לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן" [ישעיהו א, ו].