בפסק הדין שניתן ביום 24.8.2020 נקבע כי המוסד רשאי לסמוך ידיו על שומת הנכויים שנערכה על ידי מס הכנסה שהיא תוצאה של הסכם פשרה בין הצדדים, בבואו לקבוע מהו שיעור דמי הביטוח על תשלומם הוא עומד.
וכך נאמר:
"... ועדת השומה – להבדיל מפקיד ההשגות שנוצר מכוחו של תיקון 187 לחוק – הנה גוף בעל סמכויות מעין שיפוטיות, והליך קביעת דמי הביטוח בפניה נושא מאפיינים מעין שפוטיים. מסקנה זו מבוססת על מספר טעמים מצטברים: ראשית, בחינת החלטת ועדת השומה בעיניינה של המשיבה וההליך שקדם לה – כעולה מנוסח ההחלטה – מעלה בבירור יחס משולש של שני צדדים מתדיינים (המוסד והמשיבה) וביניהם הועדה. במילים אחרות, המוסד (כמו המשיבה) היה בעל דין חצוני לועדה. מרכיב הסיכסוך (lis), שהוא מרכיב מהותי בהגדרת החלטה כמעין שיפוטית – להבדיל ממינהלית-ביצועית – מיתקיים אפוא בועדת השומה. אכן, מלשון ההחלטה עולה כי כך גם הועדה תפסה את תפקידה, כשלהחלטה מבנה של החלטה שיפוטית, והמשיבה בפנינו כונתה עוררת והמוסד משיב. שנית, המחוקק לא קבע בחוק את הרכבה של ועדת השומה, אך בפועל חברי הועדה שמונו- חצוניים למוסד, ובראשותה מכהנת שופטת בדימוס. העובדה שחבריה חצוניים למוסד מתיישבת עם היחס המשולש המאפיין גופים מעין שפוטיים, ולכן שיקול זה בעל רלבאנטיות בהערכת מידת המאפיינים המעין שפוטיים בועדת השומה. יחד עם זאת, נתון זה כשלעצמו אינו נתון מכריע ויש להדרש למכלול נסיבות הענין. שלישית, המחוקק העניק לועדה בסעיף 372(ד) לחוק את הסמכות לקבוע את סדרי הדין בפניה ולשקול לפי אומד דעתה את חומר הראיות שהובא בפניה, כשסממן זה גם מתיישב עם אופייה המעין שפוטי. רביעית, מינוי ועדת השומה נעשה כאמור בסעיף 372(ב) בידי מועצת המוסד, שהיא הרשות העליונה של המוסד כעולה מסעיף 1 יחד עם סעיף 8(ב) לחוק. כעולה מתקנות הביטוח הלאומי (מועצת המוסד), תשי"ח-1958, המועצה מורכבת מנציגים שונים- נציגי המעסיקים, נציגי העובדים, ומומחים מתחומים שונים. הרכבו המגוון של הגוף הממנה מהוה חזוק מסוים למסקנה כי הועדה אינה זרועו הארוכה של המוסד. חמישית, המודל שאומץ בתיקון 187 לחוק הוא הכרעה בפני פקיד השגות, שהוא ללא ספק גוף מנהלי-ביצועי, קרי עובד מוסד הקובע את השומה. המעבר לגוף מנהלי טהור מכוחו של תיקון 187 לחוק מחזק את המסקנה כי המודל שקדם לו היה שונה ובעל מאפיינים מעין שפוטיים".
כאמור, משך שנים ארוכות חדלה מועצת המוסד מלמנות את ועדת שומה, ורק בשנת 2015 בעקבות הגשת העתירה בענין נס טכנולוגיה כוננה הועדה.
עוד נקבע בענין מגן דוד אדום כי מאחר שהייתה קיימת אי בהירות רבתי בנושאים שנידונו שם, ומדובר היה בסוגיה שהועלתה לראשונה לדיון משפטי, ובשים לב לכך שמנגנון ההשגה לא כונן בחלק הארי של התקופה הרלוואנטית, הוטלו הפרישי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, החל מהמועד בו קמה חובת תשלום דמי הביטוח (השלב הראשון), והחל ממועד עריכת השומה על ידי מס הכנסה (השלב השני) - חלף תשלום הקנס במלואו, עד לתשלומם של דמי הביטוח.
...
עוד נקבע בעניין מגן דוד אדום כי מאחר שלמעשה הקנס הניתן במסגרת הביטוח הלאומי כולל מעבר להיבט העונשי –הרתעתי אף את ההיבט של שמירה על ערכו הריאלי של הכסף, אין לאפשר מצב שבו לא ייקבעו קנסות בגין אי תשלום דמי ביטוח כל עוד נמצא העניין במחלוקת משפטית.
עם זאת, ובשים לב לאי הבהירות ששררה בנוגע לביטול הקנסות על ידי בית הדין, ובשים לב למשמעויות הכספיות שיש להותרת הקנס אין מקום לחסום את דרכה של החברה, שעה שלא קיימת הוראה המצמצמת או מסייגת זכות זאת, ומשבענין מגן דוד אדום הובהרה החשיבות של הבאת הענין להכרעת האורגן המוסמך – הרי שאין מנוס מקבלת ערעור המוסד.
סוף דבר – ערעור החברה נדחה, וערעור המוסד מתקבל כאמור בסעיף 73 לפסק הדין.
