השגה על החלטת מזכירות בית המשפט שלא לפתוח הליך ערעור

בית משפט השלום בתל אביב - יפו חדל"פ 56424-04-21 א.י.ק.נ בע"מ נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:17 בפני כבוד השופט דן סעדון מבקשים א.י.ק.ן בע"מ ע"י עו"ד רייף משיבים 1. יצחק דוד נירן מספר זהוי צד ב' 2. ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב החלטה

עם זאת ציינתי כי רצונו של היחיד להגיש תובענה לביטול פסק הדין עליו מבוסס החוב הנטען, כולו או מקצתו, כמו גם רצונו להשיג על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בקביעת גובה החוב אין בהם כשלעצמם לעכב את ביצועו של פסק הדין או את חובת היחיד לשלם את החוב, כפי שנקבע, במסגרת ההסכמה הדיונית.

בהתאמה אין מניעה לעשות שימוש בפסק דין המחייב תשלום כסף לצורך מתן צו פתיחת הליכים, גם אם אותה עת תלוי ועומד ערעור על אותו פסק דין וזאת כל עוד החוב הפסוק לא סולק.

בין היתר: בהתאם לסעיף 116(ג) לחוק (המפנה לסעיפים 106 ו-107 לחוק), תפעל הממונה לפירסום הודעה על מתן הצוו, משלוח העתק ממנו ומתן אפשרות עיון בו. בהתאם להוראת סעיף 121(5) לחוק, הממונה תמנה נאמן ליישום הליכי חידלות הפרעון של היחיד, לפי הוראות פרק ו':הנאמן – מינויו, תפקידו וסמכויותיו; בהתאם לסעיף 156 לחוק, הממונה תיקבע את דמי המחיה שיוקצו ליחיד ואת סכום התשלום העתי שישלם היחיד לטובת נושיו וכן את מועדי התשלום;  ככל שהדבר רלוואנטי: בהתאם לסעיף 179 לחוק, הממונה תורה על הקצבת סכום שישולם לאדם הזכאי למזונות, וזאת עד להכרעת בית המשפט בעיניין זה. (3)       עם מתן צו זה, לפי סעיף 121(3) לחוק – (א)  מוקפאים ההליכים כנגד היחיד ולא ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד היחיד אלא באישור נותן הצוו; כן, לא ניתן לפתוח בהליכי גבייה של חובות עבר נגד היחיד או להמשיך בהליכי גביה שטרם הושלמו; (ב)   מבוטלים העיקולים שהוטלו במסגרת הליכי הגביה, אם הוטלו, ובכלל זה על משכורתו של היחיד אצל המעסיק, או על גמלאות או קיצבאות שלהן זכאי היחיד, או על חשבון העובר ושב המנוהל על שם היחיד אליו מופקדת משכורתו החודשית; למעט עיקול שדינו כדין מישכון לפי סעיף 12א לפקודת המיסים (גבייה); (ג)   מבוטלות כל ההגבלות שהוטלו על היחיד במסגרת הליכי גביה, אם הוטלו, ובכלל זה הגבלה על רישיון הנהיגה של היחיד.

המזכירות תיקבע מועד מתאים ותמציא הזמנה לדיון לצדדים כולם.

...

לאור האמור, ניתנות בזה ההוראות הבאות: (1)      מכוח סמכותי לפי סעיף 116 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק), אני מורה על מתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.

(6)       אני מורה לנאמן לפנות למי שממונה על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין לבדוק אם ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, לרשום באותו פנקס הערה בדבר הצו לפתיחת הליכים ובכללו כי היחיד אינו מוסמך להעביר כל זכות בנכס לפי סעיף 131 לחוק.

כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של בתי הדין הרבניים האיזוריים, ובעל דין המבקש להשיג על החלטות שניתנו על ידם נידרש לפנות לבית הדין הרבני הגדול, ולעשות זאת בהתאם לפרוצדורה המחייבת.

- העותר הגיש תגובה על החלטה זו אשר תוארה בהחלטת בית הדין מיום 28.7.2022 כמכילה "בעיקר דברי בלע כנגד אחד מחברי המותב". עוד נקבע כי על המערער להבהיר האם הוא מעוניין לפתוח תיק פסילה בהתאם לנהלים, או שהוא בוחר לוותר על בקשתו כך שניתן להמשיך לידון בעירעור לגופו.

זאת ועוד, כפי שהבהיר היועץ המשפטי לשיפוט הרבני בתגובתו, לעת הזו, "בפני העותר פתוחה הדרך להפקיד את דמי הערובה במזכירות בית הדין על מנת שיתקיים דיון בערעורו על החלטת המינוי". למעלה מכך, מתאור האירועים עולה תמונה מטרידה של עותר אשר משתמש בשפה בוטה ומשתלחת נגד הדיינים הדנים בעיניינו, ומתעלם מהוראותיהם.

כך קבע השופט דוד מינץ בפסק דין שניתן בעירעור שהגיש העותר על החלטתה של רשמת בית המשפט: "עיון בכתב הטענות של המערער הן בהליך זה והן בהליך אחר שהובא לפנַי היום למתן החלטה (ער"א 7981/22), מגלה כי סיגנונו של המערער מבזה, משתלח ואינו מכבד את הערכאות השיפוטיות. לא ניתן לעבור על כך לסדר היום ולכן לוּ בשל כך דין העירעור להדחות" (ערג"ץ 7991/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (27.11.2022)).

...

דין העתירות להידחות על הסף.

כבר מטעם זה דין עתירה זו להידחות על הסף.

כך קבע השופט דוד מינץ בפסק דין שניתן בערעור שהגיש העותר על החלטתה של רשמת בית המשפט: "עיון בכתב הטענות של המערער הן בהליך זה והן בהליך אחר שהובא לפנַי היום למתן החלטה (ער"א 7981/22), מגלה כי סגנונו של המערער מבזה, משתלח ואינו מכבד את הערכאות השיפוטיות. לא ניתן לעבור על כך לסדר היום ולכן לוּ בשל כך דין הערעור להידחות" (ערג"ץ 7991/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (27.11.2022)).

על כן, העתירות נדחות.

בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה מחוז המרכז (כב' השופטת מ' כהן) בעתא 2350-03-22 מיום 21.3.23 לפיה נדחתה בקשת המערער מיום 5.3.23 לביטול פסק דין שניתן בהעדרו ביום 8.3.22, בגדריו הורשע בגין מתן היתר לקטין לנהוג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, וללא כסוי בטוחי תקף, ביום 18.2.22 ברמלה, עבירות לפי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א- 1961 (להלן – פקודת התעבורה) וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח) תש"ל -1970, בהתאמה.

דיון ב"כ המערער לא העלה בטיעוניו כל השגה על קביעת בית משפט קמא כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה תוך חריגה רבתי ממסגרת הזמן הקצובה בת 30 הימים מיום המצאת פסק הדין, באופן שאינו ממלא אחר הוראת סעיף 130(ח) לחסד"פ. עם זאת, משנדרש בית משפט קמא לטענות האחרות שעלו בבקשת הביטול, ודן בהן לגופן, לא מצאתי מקום לדחיית העירעור על בסיס השהוי בהגשת הבקשה.

סדרי ההזמנה מוסדרים בתקנות 38 ו- 44(ג) לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד -1974; על פי תקנה 38(א) "בעבירה שסעיף 239 לחוק חל עליה, למעט עבירת קנס, רשאי שוטר למסור לאדם הזמנה למשפט אם היה לו יסוד סביר להניח כי הוא עבר עבירה כאמור." בתקנה 44ג נקבע כי "הזמנה למשפט לפי סימן זה דינה כהזמנה למשפט וככתב אישום שהומצא לנאשם כדין, ודין העתק ממנה, משהוגש לבית המשפט, כדין כתב אישום שהוגש לבית המשפט כדין". בדנ"פ 9263/99 מדינת ישראל נ' רמי בקשי, נד(3) 556 (להלן – דנ"פ בקשי) הוסבר על ידי כב' השופט אור כי תקנה 38 "מסמיכה את השוטר למלא כמה פונקציות: פונקציה חקירתית, פונקציה תביעתית ואף פונקציה של מזכיר בית-משפט. אכן, יעילותו של ההליך על-פי תקנה 38 מתייחסת הן לחקירת הארוע, הן להכנת האישום, הן להמצאת המסמכים והן לקביעת המועד למשפט." על קביעה זו כי ההזמנה המשטרתית מהוה כתב אישום הפותח את ההליך, חזר בית המשפט העליון בפסקי דין נוספים - רע"פ 8860/12 מקסים קוטלאייר נ' מדינת ישראל (נבו 16.01.2014)‏‏(להלן- קוטלאייר); רע"פ 4624/13 רוסלן קוזניצוב נ' מדינת ישראל (נבו 27.08.2013)‏‏ (להלן- קוזניצוב); בש"פ 2897/15 יניב שושני נ' מדינת ישראל (נבו 30.04.2015) (להלן- שושני).

משהוצג אישור על הפקדת הרישיון בבית משפט קמא ביום 5.3.23, לא מוטלת עוד על המערער תקופת פסילה נוספת בפועל, במסגרת ההליך בתיק זה. המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים.

...

נקבע כי נוכח אי הגשת הבקשה לביטול פסק הדין תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין כמתחייב מהוראת סעיף 130(ח) לחסד"פ, ומשלא ניתנה הסכמת תובע להגשת הבקשה לאחר המועד, הרי שדינה של הבקשה להידחות על הסף.

טענת המשיבה בפניי כי למדינה שיקול דעת משלה לגבי ניסוח פרטי האישום, אינה גורעת מתוקפו של כתב האישום "המשטרתי" כפי שנפסק בפסקי הדין השונים, ואציין כי הקביעה בעניין שושני בו אוזכרו ההחלטות בדנ"פ בקשי, קוטלאייר, וקוזניצוב, ניתנה חרף טענת הפרקליטות כי "הדו"ח מהווה כתב אישום "על תנאי", וכי ההחלטה על הגשת כתב אישום מתקבלת בסופו של דבר רק על-ידי התביעה.

נוכח שינוי זה, ומשעולה מגזר הדין כי לגילו של מבצע הנהיגה ניתן משקל מחמיר, ולנוכח כך שעברו של המערער אינו מהחמורים, מקבל אני הערעור לעניין העונש, באופן שיופחתו חודשיים ימים מתקופת הפסילה בפועל, וזו תעמוד על 4 חודשי פסילה בפועל בלבד, ואף הקנס יופחת לשיעור של 2000 ₪ וישולם תוך 30 ימים.

ההליך ניפתח בחודש ספטמבר 2022, והועבר לטיפולו של כב' השופט א' קאופמן בחודש יוני 2023 לאחר שהמותב הקודם שדן בהליך (להלן: המותב הקודם) פסל את עצמו בעקבות בקשת המערער.

בבקשתו פירט המערער השגות על התנהלותם של המשיבה ושל מזכירות בית המשפט, וכן הלין על החלטות שניתנו על ידי המותב הקודם ועל ידי מותב אחר שדן בעיניינו בהליך קודם.

...

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

איני סבור כי טענות המערער מצדיקות סטייה מן הכלל האמור, ולא שוכנעתי כי הקביעות שנכללו בהחלטה מיום 19.12.2023 מעידות על גיבוש דעה קדומה ביחס למערער (השוו: ע"פ 278/24 אלפסי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.1.2024); ע"פ 7565/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.11.2022)).

הערעור נדחה אפוא.

עם היוודע הדבר נימסר לעותר 2 כי עליו להתייצב בבית משפט השלום בבית שמש, אך עד לשעה 12:00 הוא לא עשה כן. כמו כן, בשיחת טלפון שקיימה מזכירות בית משפט השלום בבית שמש עם העותרת 1, מסרה האחרונה שהיא אינה מתכוונת להתייצב לדיון ומסרה כי בכוונתה להיות מיוצגת בו על ידי העותר 2.

על פסק דינה של רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים הגישו הנתבעים ערעור רשם לשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, וביום 18.12.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת ת' בר-אשר) בגדריו הורה בית המשפט על מחיקת העירעור תוך שהטעים כי משום שעסקינן בעירעור על פסק דין של רשמת, ולא בהחלטה אחרת, הדרך להשיג עליו היא בהגשת בקשת רשות ערעור לערכאת העירעור (קרי – לבית משפט זה), ולא בהגשת ערעור רשם לאותה ערכאה.

ראשית, כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של הערכאות המוסמכות לידון בעניינים אזרחיים, פרט למקרים חריגים ביותר, נדירים שבנדירים, אשר המקרה הנוכחי אינו בא בקהלם (ראו, מיני רבים: בג"ץ 4401/23 ניר נ' כביש 6 חוצה צפון בע"מ, פסקה 3 (11.6.2023); בג"ץ 7227/23 פלוני נ' פלוני (9.10.2023); בג"ץ 4145/23 זנגריה נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 5 (5.6.2023)).

זאת, מהטעם שהחלטה מעין זו טפלה לגופה של מחלוקת, והיא איננה החלטה הסוגרת את הליך העירעור אלא כזו המורה על אי-פתיחתו מעקרו (שם; וראו גם: בע"מ 7910/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (18.12.2022); בע"מ 2068/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (30.5.2024)).

...

על רקע השתלשלות הדיונית המתוארת לעיל, הגישו העותרים את העתירה דנן, במסגרתה עותרים הם לצו על תנאי אשר יורה למשיבים ולבוא וליתן טעם מדוע "בית המשפט בשתי ערכאותיו לא נתן למבקשים את יומם בבית המשפט". דין העתירה להידחות.

שנית, דין העתירה להידחות גם מהטעם שבידיי העותרים ישנו סעד חלופי: כפי שנזדמן לי לציין אך לאחרונה, החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל איחור בהגשתו, הינה, להשקפתי, "החלטה אחרת" ולא "פסק דין" (רע"א 1582/24 אהרוני נ' לוזון, פסקה 8 (22.5.2024) (להלן: עניין אהרוני)).

סיכומו של דבר: דין העתירה להידחות.