השבת מתנות מאב האישה בשל טעות

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1061935/3 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב א' אהרן כץ, הרב שלמה שפירא המערערת: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר זאב פרנקל) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד **** לוין) הנידון: נכס שחלקו מומן ממתנות אבי האשה שנטען כי יש לראותן כ'מקח טעות' נוכח יחס האיש לאישתו – מעמדו של הרישום ודיני החזרת מתנות פסק דין

על פסק דין זה הוגש ערעור שבו, מלבד הטענות שנטענו בבית הדין, הוזכרה פעם נוספת הטענה שהאשה הייתה אשה מוכה ולכן יש לבטל את מתנות האב שניתנו בטעות.

על פי מסמכים שהגישה האשה נמשכה מבנק טפחות יתרת הסכום בסך של כ־123,500 ש"ח. טענת האיש היא שסכום זה הפקיד לבנק הבנלאומי לאבי האשה לצורך תשלום בעבור הדירה ב[א'].

...

לכן הסתירה מאביה וכדין נהגה, שהרי הייתה בליבה תקווה שהמצב ישתפר ויחזור לקדמותו, כמצב בתחילת הנישואין, אלא שלאחר שנים הגיעה למסקנה שמעוות לא יוכל לתקון ולכן הגישה את תביעתה לגירושין.

הרבה פעמים במקרים שכאלו לאחר שנים, כשמתגרשים הם, הם מגיעים למסקנה שחבל שלא התגרשו שנים רבות קודם.

פסק דין ומתן הוראות לאור האמור בית הדין פוסק כדלהלן: אנו דוחים את הערעור.

לסיכום טוען בא כוח הבעל, שעל אף שיש כאן מתנה שהבעל ואביו נתנו לאשה התובעת, מכל מקום במקרה דנן לא מגיע לאשה מאומה וזאת מהסיבות הבאות: לאור ההלכה שנפסקה באבן העזר סימן נ"ג סעיף ג' "שכל הפוסק דעתו על מנת לכינוס", וכיון שלכו"ע לא היה ביניהם יחסי אישות כלל ולא היתה חיבת ביאה, לכן דין המתנות שיחזרו לנותן - הבעל ואביו.

לכאורה[footnoteRef:11] בנדון דידן טענת הבעל העומד וטוען שיש להחזיר את המתנה שניתנה לאשה מחמת שעל דעת למישקל ולמיפק הוא לא הקנה לה, יש לה על מה להסתמך, שהרי מדובר כאן במתנת קרקע שניתנה לצורך מגורים, ואם כן הוי מתנה שניתנה 'למטרת נישואין' שחוזרת בעת הגירושין לדעת 'משפטיך ליעקב'.

ביטול נישואין מחמת מקח טעות - 'קידושי טעות' בנמצא שאין לו גב"א. מעבר לטענת הבעל ובא כוחו באשר לאומדנא בדעת הנותן שיש להחזיר את מחצית הדירה מהאשה אליו, העלה הבעל טענה נוספת להשיב את מתנת הדירה מאחר ויש כאן מקח טעות של ממש והקידושין בטלים מעיקרא, שהרי היתה כאן חופה שאיננה ראויה לביאה וכפי שהאריך בסיכומיו.

...

ובסוף דבריו כתב שם המהר"ם שאף על פי שהביא ראיה לגאונים, 'מכל מקום לא מלאני ליבי לעבור על דברי רש"י כאשר בא מזה מעשה לידי'.

מעבר לכך יש לומר שאין להסתמך על החוות יאיר להלכה וכדלהלן: ראשית, יעוין בסוף דבריו של החוות יאיר שם בשולי תשובתו שכתב וזה לשונו: "ומכל מקום בדלא ידעי ודאי אינה צריכה גט והוא הדין בסריס אדם. כנלפענ"ד להלכה לא למעשה". הרי שהדגיש כי דבריו לא כוונו הלכה למעשה להתירה בכהאי גוונא בלא גט, וכמו שביארנו לעיל.

לאור האמור בתחילה סברתי שיש מקום לשלוח את הבעל לבדיקה רפואית מקצועית למען נוכל להגיע לידי בירור מעמיק האם יש לבעל דנן מום זה של 'אין לו גבורת אנשים' ואינו יכול לילד או לא. ייתכן שאם היינו עושים זאת, יכולנו להגיע למסקנה חותכת באשר למרבית השאלות שדנו בהם באריכות.

לטענת האשה, ביוני 2013, חודשיים לאחר פרוץ העימות בינה לבין האיש ולאחר שחשפה את קשריו עם אשה אחרת, החזיר האיש את הזכויות בחברה לאביו, ובכך ביקש להבריח את נכסיו על מנת שלא יאוזנו.

לאור חוק יחסי ממון לא מגיע לאשה חלק בזכויות האיש, שכן מדובר במתנה.

ואמר רב נחמן שמחזיר הקרקע וגם את הפירות שאכל, ומוכח שמחילה בטעות אינה מחילה, והקשו ממה שאמר רב נחמן עצמו שאף שהמוכר דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל, לא חל הקניין, מכל מקום אם כבר אכל הלוקח את הפירות אינו צריך להחזיר? ותירצה הגמרא שיש לחלק בין מקח הנובע מהלוואה שם יש חשש של ריבית, לבין סתם מקח שהיתה בו טעות.

באותו מקרה דן בית הדין לביטול מחמת טעות במרכיב ספציפי של שומת ערך החברה אשר נקבע לה בהסכם פיצוי מסוים.

...

מתוך כך נראה שעל פי ההלכה גם טעות בכדאיות העסקה יש בה כדי להוות עילה לביטול ההסכם ואכמ"ל. הגבלות נוספות ליישום דין פשרה בטעות, מצאנו בדברי הפוסקים, ונביא להלן עוד מספר עקרונות.

נימוקו של הכסף משנה הוא: "המוציא מחברו עליו הראיה". היבט נוסף של העיקרון על פיו פשרה בטעות היא דווקא בטעות וודאית, מצאנו בדברי תשובת משכנות יעקב סימן י, הביאו הפתחי תשובה (סימן כה סעיף ה ס"ק י"ג), אשר דן במצב בו הדיין אמר למתפשר שאין ברור לו שיזכה בדינו, ומתוך זה הסכים להתפשר, ועתה נתוודע לו שבוודאי היה זוכה בדין וטוען שהוא פשרה בטעות.

לאור כל האמור קובע בית הדין כדלקמן: התביעה נדחית, ובית הדין אינו רואה מקום לביטול ההסכם.

האיש 20 עותר לביטולם של סעיף 43 (בטעות סופר נרשם בכתבי האב כסעיף 57 ), סעיף 49 , סעיף וסעיף 53 (ב)(ג) (בטעות סופר נרשם בכתבי האב כסעיף ( 53 (ב)(ג)(ד)).

אם האשה הסתירה מידע מהותי וההסכם הגירושין נחתם בתנאים כה קצוניים כפי שעותר להן האב, כיצד אין לאיש מחלוקת בכל הנוגע לבית המשותף שהועבר אל האשה? כיצד אינו עותר לביטול העברות כספים וקופות גמל שביצע אל האשה? מדוע אינו עותר לכך שיש לבחון האם יש מקום להעביר לאשה חלק מהחברה שהועברה במלואו על שמו של האיש, כאשר על פי דין לאשה זכות במחצית החברה.

בתביעה הרכושית שהגישה האשה ובעקבותיו החל הליך הגישור (תמ"ש - 12- 15 ) היא דרשה היתחשבנות לגבי פערי הישתכרות, מוניטין וכיוצ"ב. ניתן לראות בסעיפים - 91 לתביעה הקודמת פירוט הנוגע לסעדים מבוקשים לגבי פערי ההישתכרות בין הצדדים : 85 .

הפקדת קצבת הילדים בחשבון משותף (להבדיל ובדגש מהפקדה לאם בלבד) או הפקדה של 250 ₪ לקופת חסכון עבור הקטין אינה גורעת באזשהו אופן מיכולתו של האב לתת מתנות לקטין.

לאור פסק הדין למשמורת מיום 13.2.18 (תלה"מ - 09- 17 ) הקובע כי משמורתו של הקטין תהיה אצל האם והאב יראה אותו פעם בשבועיים באמצע השבוע ביום ג' בין השעות מתום המסגרת החינוכית של הקטין ועד השעה 20:00 , עת יחזירו האב לביתה של האם, ניתן לקבוע כי המדובר בקביעה שונה מן האמור בהסכם הגירושין שנערך בין הצדדים, וכן כי משמורת בלעדית של האם הנה בפועל שינוי נסיבות מהותי.

...

שוכנעתי כי אין להורות על חיוב רטרואקטיבי וביצוע קיזוזים מהמזונות הזמניים שנקבעו בסך 3,456 ₪ לחודש.

שוכנעתי כי לו אורה על מועד אחר הדבר יגרור התנצחויות נוספות, התנהלויות גבייה ועוד.

אשר על כן, ולאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

עוד טען --- כי טרם מתן ההלוואה לרכישת הנכס, הסתלקו כל ילדיה של המנוחה מעיזבון אביהם בכפוף לכך שהאם תורה על חלוקת עזבונה באופן שווה בין כל 7 ילדיה.

כאשר התבקש ע"י ביהמ"ש לתאר את המנוחה, השיב: " היא אשה מבוגרת שכל הזמן כואב לה משהו, כל הזמן לא טוב לה, בשנים אחרונות היא הייתה, סבלה הרבה מאי ספיקת לב, קשיי נשימה, וכן הלאה. תמיד הייתה באה גם כשהיא אמרה שאין לה מצב רוח ושנמאס לה והיא רוצה למות, גם אז היא באה עם חיוך, היא הייתה טובת לב מה שנקרא." - עמוד 52 לפרוטוקול.

לטענת המתנגדת, באפריל 2017 נודע לה שהמנוחה אושפזה ,כי מצבה מתדרדר וכן ידעה כי אימה חווה היתעללות קשה מצד התובעים ואולם המתנגדת 'לא יכלה לרכוש כרטיס טיסה בעת הזו': המסקנות העולות מן הראיות והעדויות שהונחו בפניי א. טענות המתנגדת במסגרת סיכומיה לפסלות הצוואה בשל מעורבות התובעים בעריכת הצוואה כמו גם בגין טעות של המנוחה ועתירה לתיקון הצוואה בגינה, מהוות הרחבת חזית אסורה.

הסתמכות של יורש פוטנציאלי על צוואה איננה מעלה ואיננה מורידה (כפי שנכתב בבע"מ 11116/08 פלוני נ' אלמוני [פורסם בנבו] ( 05.07.2012) דברי כב' השופט ח. מלצר: "בדיני מתנה רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו ליתן מתנה בעתיד (שהיתה מכוונת להיתממש בחייו), אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה (ויתכן שאקט החזרה וסיבותיה ניתנות אז להוכחה גמישה יחסית, כל עוד המעניק בחיים). לעומת זאת, בדיני ירושה – ביטול צוואה איננו מחייב עילה ספציפית והוא תלוי ברצון המצווה". במקרה דנן, טענתה המתנגדת כי לא היתה כל סיבה למדרה מצוואת המנוחה, כי היא דאגה לאימה והקשר ביניהן היה טוב ומיטיב, כי היא לא לקחה חלק בהליכים משפטיים כנגד אימה וכי למעשה היתה לה סיבה טובה לחשוב כי אימה תוריש לה חלק מעיזבונה.

...

המתנגדת עתרה לקיום צוואתה הקודמת של המנוחה מיום 06.04.2016; חרף העובדה כי ביקשה לחזור מבקשתה זו בהמשך ההליכים, הרי שעמדתה בהתייחס לעובדות הנטענות אינה יכולה להשתנות (ראה החלטתי מיום 19.09.2019) והלכה למעשה בעתירתה לקיים צוואת המנוחה המוקדמת, אישרה המתנגדת כי טענותיה לפסילת הצוואה שבנדון, 'נולדו' החל מיום 06.04.2016 וצפונה עד לחודש דצמבר 2016.

סוף דבר א. לא מצאתי ממש בטענות המתנגדת בדבר עילות הפסלות לצוואה שבנדון וכמפורט לעיל.

אני מורה על דחיית ההתנגדות שהוגשה.