השבת מקרקעין בתום תקופת חכירה

לפי האמור בהסכם החכירה, סונול תיכננה להקים ולנהל תחנת דלק במקרקעין, וכן התחייבה להשיב את המקרקעין למערערים בתום תקופת החכירה כשהם פנויים מכל אדם וחפץ שאינו שייך למערערים.

...

סיכום וסוף דבר המחלוקת האופרטיבית בין הצדדים במקרה שלפנינו מתמקדת בשאלה צרה: האם יש למסות את המערערים במס הכנסה בגין תשלומי ריבית שכביכול היו גלומים בדמי החכירה ששולמו להם לאורך השנים, וזאת בנוסף למס השבח ששילמו בעת כריתת הסכם החכירה? בית המשפט המחוזי השיב על כך בחיוב.

יישום הדברים למקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי עסקת החכירה שנכרתה בין המערערים לסונול לא כללה בתוכה עסקת אשראי.

אשר על כן, הערעור מתקבל.

בפסק הדין צוטטו דבריו של המלומד יהושע ויסמן במאמריו "מקרקעי ישראל" משפטים כ"א 79, 100 (תשנ"א): "תקופת-החכירה בחוזי-החכירה של מנהל מקרקעי ישראל היא, בדרך-כלל, ל-49 שנה, עם ברירה לחוכר להאריך את התקופה פעם אחת נוספת לעוד 49 שנה. ואולם רוכש המקרקעין המצוי אינו מניח כי זכותו בקרקע קצובה בזמן ושהוא אכן יידרש לפנות את הקרקע בתום תקופת-החכירה. מצב זה נובע מחוסר-המודעות של רבים מ"רוכשי" דירות, בתי-עסק וכדו' לכך שמבחינה משפטית הם רק חוכרים.

בחקירתה הנגדית נישאלה זיו האם הנתבעת השיבה למכתב בא-כוח התובעת מיום 18.6.2004 להארכת תקופת החכירה, והשיבה: "לצערי בתקופה הזאת לא מצאתי שנשלחה תשובה"; "לא ראיתי שנשלחה תשובה לפניות של דן שפריר, עורך-דין שפריר, שאליהם אתה מפנה"; "לא מצאתי אינדיקאציה לכך שנשלחו תשובות"; (עמ' 9 לתימלול ישיבת הוכחות מיום 1.7.2019); "אני לא ראיתי שנעשתה בדיקה לחידוש החוזה מאז שעורך-דין שפריר פנה לרמ"י ... לא עשו את הפעילות לכיוון החידוש" (עמ' 15, שם).

...

בתשובה לטענות המקדמיות של הנתבעת (עליהן נסבה החלטתי האמורה מיום 22.5.2016), טענה באת-כוח התובעת, לגבי ראש נזק זה, כי אין מדובר בנזק שנגרם מפגיעה בתכנית (קרי, אין עסקינן בנזק לפי המבחן האובייקטיבי של פגיעה במקרקעין, בו דן סעיף 197 לחוק התכנון והבניה), אלא בנזק שנגרם עקב אי הארכת החכירה על-ידי הנתבעת, אשר כתוצאה ממנה נמנע מהתובעים לממש את ההטבות שבתכנית החדשה.

לאור כל אלה, הנני קובע כי לא הוכח ראש נזק זה. עגמת נפש בנסיבות שהוכחו על-ידי התובעים, יש לקבל את תביעתם לפיצוי בגין עוגמת נפש, השייכת לקבוצת נזקים בלתי-ממוניים שהוכרו בפסיקה.

התוצאה לאור האמור בפסקאות 45 ו-48 לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים (ביחד ולחוד) את הסכומים הבאים: (1) 149,270 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 19.2.2015, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 26,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הסכמי החכירה של העותרים האחרים לא חודשו, והחזקתם בקרקעות נמשכת על אף תום תקופת החכירה הראשונה.

הפצוי המחלוקת האחרונה שהניחו העותרים לפניי היא סוגית הפצוי שיגיע להם כנגד השבת הקרקעות; האם מדובר בפצוי כספי, או שמא זכאים העותרים, כטענתם, לפצוי במתן זכות חכירה עירונית בקרקע, כאמור בסיפא של ס' כ"ו? העותרים טוענים, כטענה חלופית, כי היה על רמ"י בהצעתה לפרט הצעה לפצוי בקרקע, דהיינו "זכות חכירה עירונית על אחת הנחלות העירוניות שהקרן תיצור על הנחלה המושבת", כהוראת ס' כ"ו. לטענתם, אין ס' כ"ו מבחין בין השבת הנחלה כולה לבין השבת חלק מהנחלה, ובשני המקרים זכאים הם לפצוי בקרקע.

...

אין באמור לעיל כדי לומר דבר על שיעור הפיצוי הכספי שהעותרים זכאים לו. סוף דבר עולה מן המקובץ כי דין העתירה להידחות.

הדחייה כפופה לכך שאני מורה על ביטול מכתבי ההצעה שנשלחו טרם זמנם.

העתירה נדחית.

יכין-חקל המשיכה להחזיק במקרקעין גם בתום תקופת החכירה, אך לא נחתמו הסכמים חדשים בשל מחלוקת בינה לבין רמ"י לגבי תניות ההסכם בנוגע לשינוי יעוד של המקרקעין.

היא נעוצה בכך שתקופה ארוכה יכין-חקל סרבה לקבל את עמדתה של רמ"י, לפיה זכויותיה בקרקעות שהוחכרו לה בשנות ה-50 (לרבות המקרקעין נשוא העירעור) יהיו בהתאם לזכויות על פי הסכם חכירה סטנדרטי עכשוי, קרי הסכם ובו תנאי המחייב השבת המקרקעין לרמ"י במקרה של שינוי ייעוד.

...

בדומה לוועדת הערר, אני סבורה כי התיקון של סעיף 21 לא שינה את המצב המשפטי, אלא הבהיר אותו.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה 1 הוצאות משפט ושכר טרחת בסך 5,000 ₪.

בסעיף 9 לחוזה החכירה צוין כדלקמן: "החוכר מצהיר בזה שידוע לו כי המחכיר הסכים להחכיר לו את המוחכר רק בתנאי שהחכירה תוגבל לתקופת החכירה ובתנאי נוסף שהמוחכר יוחזר למחכיר מיד עם תום תקופת החכירה". עוד תוזכר בהקשר זה הוראת סעיף 20(א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971, שזו לשונה: "עם סיום תקופת השכירות ישיב השוכר למשכיר את המושכר, כשהוא פנוי מכל אדם או נכס, למעט נכס של המשכיר המשמש את המושכר." בהתאם להוראת סעיף 9 להסכם החכירה, ובהתאם להוראת סעיף 20(א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971, משלא נחתמו הסכמי חכירה חדשים החל משנת 2007, תמה תקופת החכירה והיה על הנתבעים לפנות את המקרקעין.

...

משהוכח כי הנתבעים פלשו למקרקעין ומשנדחו כל טענות הנתבעים, אני קובע כי פלישתם למקרקעין נעשתה שלא כדין.

בהתאם, אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעים לפנות את המקרקעין.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪, תוך 60 ימים מהיום.