השבת מס ערך מוסף על שיחות חוץ

כאמור אין חולק שגביית המע"מ על שיחות חוץ הייתה שלא כדין, ובהתאם להחלטת האישור תקופת הגבייה החייבת בהשבה מתחילה ביום 20.10.1998, הוא מועד כניסתה לתוקף של תקנה 12 (א) (1) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו – 1976, ומסתיימת ביום 28.9.2000 הוא מועד הגשת התביעה המקורית (להלן: "תקופת ההשבה").

...

יובהר, כי הנתבעת אינה חולקת עוד על מסקנה זו. ביום 18.11.2014 הגישו התובעים בקשה לתיקון הגדרת הקבוצה, לפיה תוגדר הקבוצה הייצוגית כקבוצת הצרכנים אשר עשו שימוש בשירותי השיחות מחו"ל, שיחות הגוביינא וכרטיסי החיוג, בתקופה שמיום 20.10.1998 ועד ליום 22.7.2013.

לצורך פיקוח על ביצוע ההשבה לכלל חברי הקבוצה אני ממנה את ב"כ התובעים, עו"ד דורון לוי, כממונה, לפעול ולפקח על ביצוע הוראות שלהלן: חברות התקשורת שהיו שותפות להסדר הדיוני בע"א 9192/03, ימסרו לממונה, בתוך 60 ימים מיום מתן פסק דין זה, נתונים אודות היקף הכנסותיהן מכרטיסי חיוג ושיחות גוביינא בתקופת ההשבה (20.10.1998 עד 28.9.2000).

הנתבעת תשלם לכל אחת מחברות התקשורת את הוצאות האיתור וההשבה בתוך 60 ימים מיום הגשת דו"ח הביצוע.

סוף דבר התביעה הייצוגית מתקבלת כמפורט לעיל.

התובע הוסיף למסמכים, שצרף לכתב התביעה, פירוט שיחות טלפון, המעיד על שיחה בת חצי דקה בינו לבין הנתבעת מיום 9/12/14 (נספח ז' ברשימת המסמכים), צלום המודעה, שפירסמו מינהלי העיזבון בעתון, בה ציינו כי לא ישלמו דמי תיווך (נספח ח').

מר רייס הודה כי אין לו הסכם בלעדיות חתום ע"י המוכרים, וטען כי ההסכמה היתה עם מינהלי העיזבון בעל פה. התובע העיד והשיב בחקירה נגדית כי קיבל הסכמת עו"ד קדם אבידן, אליו פנה בעקבות פירסום המודעה, כי יראה את הדירה, וטען כי אינו נזקק לאישור על מנת לפרסם את הדירה, אלא אם היא נימסרה לתיווך בבלעדיות למתווך אחר.

(1) שמות, כתובות ומספרי זהוי של המתווך ושל הלקוח; (2) סוג העיסקה שפעולת המתווך מבוקשת לגביה, כגון: "שכירות", "מכירה"; (3) תאור הנכס נושא פעולת התיווך; (4) מחיר העסקה המבוקשת, בקירוב; (5) הסכום המוסכם של דמי התיווך או שיעור דמי התיווך המוסכם מתוך המחיר שבו תתבצע העסקה, והאם המחיר - לפי אחד מאלה - כולל מס ערך מוסף, כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975".

הגורם היעיל בעיסקה התובע לא היה "הגורם היעיל" בעסקת רכישת הדירה על ידי הנתבעת, וכל פועלו הסתכם בפירסום המודעה ב"יד 2", לאחר שראה את המודעה, שפירסמו מינהלי העיזבון בעתון, מענה לשיחת טלפון אחת של הנתבעת ביום 9/12/14 ואחת שבוע לפני כן, מפגש של כמה דקות עם הנתבעת מחוץ לבניין והחתמתה על ההיתחייבות לתשלום דמי תיווך. התובע לא הציג לנתבעת את הדירה, לא עלה עימה אליה, ולא היה עימה בכל קשר מיום 9/12/14 ועד שגילה בחודש פברואר 2015 כי רכשה את הדירה. הוא לא ערך איתה שיחת מעקב, לא בירר האם נשאה הדירה חן בעיניה, לא הפגיש אותה עם המוכרים, ולא הישתתף במשא ומתן לרכישת הדירה.

...

אני קובעת כי התובע לא זכאי לדמי תיווך בעסקה, ופעילותו הדלה אינה עומדת במבחן הפסיקה ל"גורם היעיל", שיזכה אותו בדמי תיווך.

התביעה נדחית.

למרות זאת החלטתי לא לזכות את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הנתבעת שילמה לגורם האחר, המתווך מר רייס, סכום נמוך מהמקובל, ולא הוכיחה אחרת.

עקרי הסדר הפשרה מדינת ישראל תשיב השבה חלקית של הסכומים שחברי הקבוצה שילמו לחברות בגין מס ערך מוסף בשל השירותים שנצרכו מחוץ לישראל, החל מיום 1.7.2006 ועד למועד שבו הופסקה בפועל גביית המס בגין השירותים ("התקופה הרלוואנטית").

אלו טעמיי: בפסק דין גווילי נקבע כי חיוב צרכן במע"מ על התשלום עבור שיחות טלפון מחו"ל לישראל באמצעות כרטיסי חיוג ובאמצעות שיחת גוביינא, מנוגד להוראת סעיף 30(א)(7) בחוק מס ערך מוסף שקובע כי "מתן שירות בחוץ לארץ בידי עוסק שמקום עסוקו העקרי הוא בישראל" הוא עסקה שחל עליה מע"מ בשיעור אפס.

...

החלטתי לאשר את המלצת הצדדים, שעולה בקנה אחד עם האמור בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.2012) ועם סעיפים 22 ו-23 בחוק תובענות ייצוגיות.

אני מאשרת גם פעימות אלו.

סיכום לנוכח האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

שלוש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שעניינן העקרי משותף אוחדו לדיון לפני: המבקשים טוענים כי המשיבות 1 – 3 ("סלקום" "פרטנר" ו"פלאפון" בהתאמה, ויחדו "חברות הסלולאר") חייבו את לקוחותיהן שלא כדין במס ערך מוסף על מחירי שירותים שניתנו מחוץ לישראל, שמס ערך מוסף עליהם צריך להיות בשיעור אפס.

אילו הוגשה הבקשה המקורית כפי שהיא, ובקשת המשיבות לצרף את המדינה היתה נדחית – היתה השאלה הספציפית מתיתרת, אך השאלה העניינית נותרת במלוא עוזה: האם ניתן לאשר תובענה ייצוגית להשבת כספי מס ערך מוסף שנגבו שלא כדין (לכל היותר בטעות במקרה זה), בלא לאפשר למדינה להשתמש בזכותה על פי דין להמנע מן ההשבה באמצעות חדילה או להפחית את הסכום שיושב באמצעות הוראות סעיף 12 בחוק תובענות ייצוגיות? משלא הוגשה בקשת אישור נפרדת, והמדינה צורפה רק מכח החלטת בית המשפט – ניצבות המשיבות מזה והמדינה מזה, ולכן יש לידון ביחס בין ההוראות השונות המתיחסות אליהן.

מובן שלפי תאריכי התביעות אין חפיפה מלאה בין חברי הקבוצה בענין רוזנברג לבין חברי הקבוצה הנטענת בענין סלקום שלפני (בענין רוזנברג הוגדרה הקבוצה "כל לקוחות סלקום, אשר השתמשו בפועל בשרותי טלפון סלולארי בחו"ל שספקה סלקום, החל מיום 20.10.98 ועד ליום סיום הגביה ואשר חויבו במע"מ בשיעור מלא בגין השרות האמור". בעניננו הוגדרה הקבוצה בבקשה "כל לקוחות המשיבה אשר חויבו במס ערך מוסף בגין שירותים שנצרכו מחוץ לישראל, לרבות בגין משלוח וקבלת מסרונים, קבלת שיחות ניכנסות מישראל, שירות "חול מוזל", שירות "סלקום לינק" ושרות Plug & Talk"" (או שירותים דומים תחת שמות אחרים), במהלך שבע השנים שלפני יום הגשת בקשה זו ועד מועד הגשת התביעה הייצוגית לאחר אישורה.." (הבקשה הוגשה ביום 13.7.10)).

...

גם בקשת האישור נגד סלקום נדחית למעט העילה היחידה של גביית מע"מ על מחיר מסרונים שנשלחו מחו"ל. עילת התביעה נגד סלקום שעניינה משלוח מסרונים מחו"ל מתקבלת: הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא לקוחות סלקום אשר שלחו מסרונים מחו"ל, שלא במסגרת חבילה שנרכשה מראש, החל מ- 13.7.2003 ועד 1.1.2011.

בהתחשב בתוצאת הדיון ובכל האמור, החלטתי לחייב את המבקש דוד רזניק לשלם לפלאפון סכום של 10,000 ₪ ולמדינת ישראל – 5,000 ₪.

על כן תשלם המבקשת לסלקום 5,000 ₪, ולמדינת ישראל – 5,000 ₪.

המבקש עמד על כך ששירותי המשיבה ניתנים בישראל ולא מחוצה לה ושאכן תפקידה לתווך, והזכיר שהמשיבה חבה בתשלום מס ערך מוסף על תמורתם.

ככל שהדברים אמורים בו, הוא הבהיר שלא היה ידוע לו כי המשיבה פועלת שלא כדין כששוחח עם נציגי המכירות, ושלא קיבל טופס הזמנה כתוב.

היועצת המשפטית לממשלה היתנגדה והבהירה כי בתקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשע"ח–2018, ק"ת 1748, התיקון שעסק בתובענות ייצוגיות, לא נקבע מנגנון של השבת החלק הראשון (את האסמכתאות ראו בעמדת המדינה).

...

מאחר שהמחצית השנייה אמורה להיות משולמת בעוד כשנתיים מהיום, אני מורה בזאת שאם יעלה מדד המחירים לצרכן במשך התקופה כולה בשיעור גבוה מארבעה אחוזים, ייווספו לסכום הפרשי הצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל.

לכך אני מסכימה, ומשכך הבקשה להחזר המבוקש נדחית.

אך בנסיבות הללו ובימים קשים אלה, שבהם בתי המשפט מתמודדים עם חוסר בל יתואר בכוח אדם, אני סבורה כי הגעה להסדר פשרה וויתור על ההתעקשות ש„ייקוב הדין את ההר“ – ויתור המייתר כאמור הקצאה של משאבי מדינה רחבי היקף – מצדיקים מתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, וכך אני מורה.