השבת כספים ששולמו בכרטיס אשראי שנגנב

עוד טען, כי בשנת 2003, הורה בנימין נתניהו על איחוד אגפי מע"מ, מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, לצורך ביצוע של גניבת כספים מחייבים על-ידי "המאפיה השלטונית". איתן רוב, שמונה לראש אותו אגף מאוחד, וסגנו – מר זאב פורת, יחד עם עו"ד מיכה גבאי (ובנימין נתניהו), החלו בשנת 2007 לידרוש מהנאשם להחזיר תיקים לרשות לצורך גניבת החובות וגבייתם על-ידי המאפיה.

ניתוח זה העלה, כי מחשבון המשרד יצאו תשלומי משכנתא, הלוואות, תשלומי כרטיסי אשראי, תשלומי משכורות לעובדי משרדו של הנאשם, תשלום השכירות של משרדו ב"עזריאלי", רכישת ג'יפ וולבו ותשלומים לספקים שונים של המשרד (פרוטוקול עמ' 607; ת/123 – מיזכר מיום 23.4.13, אליו מצורפים דפי חשבון ושיקים).

הנאשם לא רשם ההכנסות המתוארות לעיל בפנקסיו, לא הפיק בגינן חשבוניות מס כדין והשמיט אותן מדוחותיו העיתיים לרשות המיסים, דוחות מס ערך מוסף דו-חודשיים ודוחות מס הכנסה שנתיים, וזאת במירמה ובמטרה להישתמט מתשלום מס. נטען בכתב-האישום, כי הנאשם השמיט מדו"חותיו השנתיים לפקיד השומה לשנים 2003-2012, הכנסות בסכום כספי הגניבה מרשות המיסים בסך 15,883,630 ₪, סך 390,000 ₪ ממיטל, סך 471,066 ₪ מרונית קלינגר ז"ל ומיורשי המנוח צבי קלינגר ז"ל, וסך 395,000 ש"ח מאביטל, והכל במירמה ובמטרה להיתחמק ממס.

...

באישום 3, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה נוספת של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(2) לחוק העונשין בכך, שבעת שהנאשם שימש מנהל עזבון, שלח ידו בגניבת כספי תקבולי מכירת הדירה באילת על סך של 106,083 ₪, אותם נמנע מלהעביר ליורשי המנוח צבי קלינגר ז"ל, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום השלישי.

באישום 4, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(3) לחוק העונשין בכך, שבעת ששימש כבא-כוחו של בעל נכס – מר משה אביטל, נטל לעצמו שלא כדין כספי ערבות בסך 395,000 ₪, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום הרביעי.

באישום 5, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע ריבוי עבירות של השמטה מתוך דו"ח על-פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודה וכן ריבוי עבירות של מרמה ערמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה, בסך כולל של 8,614,104 ₪.

מאחר והנתבעת לא השיבה לו את הכספים נאלץ הוא להגיש תביעה זו. לגבי כרטיס האשראי, טען התובע, כי הוא אומנם נתן לנתבעת את כרטיס האשראי שלו, על מנת שתשלם את החשבונות שלו, אך לא התכוון שתמשוך כספים עבור הוצאות שלה ולצרכיה.

סכומי כסף שמשכה הנתבעת בכרטיס האשראי להוצאות שוטפות: התובע טוען, כי הנתבעת משכה סך של 274,000 ₪ (קרן) במזומן במעשה גניבה מחשבון התובע באמצעות "בנקט" עם כרטיס בנק של התובע שהחזיקה ברשות ולצורך תשלומים בגין הוצאות שוטפות של התובע בלבד (כגון: ארנונה, מים, חשמל, טלפון ותרופות בסך של כ- 220 ₪ לחודש) (להלן: "ההוצאות השוטפות") (מוצג 4 מטעם התובע).

...

לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי הטענות בדבר תרמית, גניבה או הונאה- נדחות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי הנתבעת תשיב לתובע סך של 1,005,856 ₪ (משוערך ליום 15.03.16), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (21.03.16) ועד התשלום בפועל.

בעניין ההוצאות- תשלם הנתבעת לתובע סך של 100,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ).

ההגנה הגישה, לענין העונש, ראיות כדלקמן: · הסכם תשלומים עם חברת לאומי קארד (נ/1) – חובה של הנאשמת עמד ע"ס כ- 18,464 ₪, ונפרס לתשלומים של 500 ₪ מידי חודש, עד לסילוק החוב; · אישור העדר חוב מחברת לאומי קארד (נ/2) – הנאשמת סילקה את חובה ביחס לכרטיסי החיוב 8529 (אישום שני), 8513 (אישום שלישי), 5445 (אישום רביעי); · מסמכים המתעדים העברת כספים לחברת לאומי קארד (נ/3); · אישור על העברה ישירה בסך 989 ₪, בנוגע לסעיף 1(יב) בכתב האישום המתוקן (נ/4); · תלושי שכר של הנאשמת (נ/5) – הנאשמת משתכרת כ- 12,600 ₪ ברוטו לחודש; · פסק דין פש"ר 19876-02-15 מיום 21.11.19 (נ/6) – הנאשמת הוכרזה פושטת רגל ונבנתה לה תכנית פרעון, לפיה על הנאשמת לשלם סך של 220,000 ₪, אשר יחולקו לתשלומים חודשיים בני 2,000 ₪ למשך לא יותר מ-6 שנים, כדי לקבל הפטר.

ההגנה טענה, כי הנאשמת הביעה חרטה על מעשיה, לא רק באופן מילולי, אלא במעשים של ממש, תוך שהשיבה את מלוא הסכום שנטלה בכל כרטיסי החיוב.

הונאה בכרטיסי חיוב · ת"פ 31429-09-18 מדינת ישראל נ' לב-ארי (פורסם במאגרים) – הנאשם הורשע בעבירת של גניבת כרטיס חיוב, 2 עבירות הונאה בכרטיס חיוב ובשתי עבירות גניבה.

· ת"פ 19929-09-13 מדינת ישראל נ' גולן (פורסם במאגרים) – הנאשמת הורשעה בכך שביצעה 32 עיסקאות בכרטיס אשראי של המתלונן, אותם נטלה משובר תשלום שמצאה.

...

עלויות אלה, מגולגלות, בסופו של דבר, על הציבור הנזקק לאותם שירותים.

עוד נאמר באותה החלטה: "מן המותר לציין, שככל שקיימות הכרעות שיפוטיות עובדתיות בנוגע לשאלות, השנויות במחלוקת בין הצדדים גם בתיק זה, ואשר נקבעו בהליכים קודמים בין הצדדים, או בין מי שהצדדים דנן מהוים חילופיהם, ישמש הדבר גם בהכרעה בסכסוך דנן. זהו עיקרו של כלל השתק הפלוגתא הנהוג במשפטנו הישראלי". במסגרת התביעה דנן, עותרת התובעת לחייב את אביחי והנתבעים הנוספים בסך כולל של 1,642,425 ₪ לפי הפרוט הבא: סך כולל של 1,020,996 ₪ בו יש לחייב את אביחי ורעייתו, הנתבעת 1, בגין שימוש בכרטיסי אשראי, גניבת מזומן ושימוש בכרטיסי תידלוק של התובעת - הכל לצרכים פרטיים; סך של 169,124 ₪ בו יש לחייב את אביחי והנתבעת 3 בגין כספים ששולמו לאחרונה ושמקורם בעבודות שביצעה התובעת ושחרף התחייבות להשיבם הם לא שולמו לה; סך של 152,305 ₪ בו יש לחייב את אביחי (לבדו) בגין סכומים ששולמו ביתר בשל תרמית שערך בתלושי השכר, סכומים ששילמה התובעת למס הכנסה וביטוח לאומי במקום אביחי; השבת הלוואה בסך 30,000 ₪ שניתנה לאביחי ולא הושבה; גזל שני מכשירים אלקטרוניים וסך של 300,000 ₪ בו יש לחייב את אביחי ואחיו בגין שלוש עוולות נפרדות של גזל סוד מסחרי.

30.3 סך של 18,819 ₪ - עלות תידלוק רכבה של הנתבעת 1 באמצעות כרטיסי תידלוק של התובעת עיון בפסק הדין של בית הדין לעבודה מעלה, כי יש בו הכרעה ברורה בטענה זו, והדברים קיבלו ביטוי מפורש בסעיפים 22-23 לפרק ההכרעה של פסק הדין: "22. התובע שילם באמצעות כרטיס האשראי של החברה לתדלוק רכבה של אישתו:

...

משכך לא רק שלא הוכחה כל זכאות לסעד הכספי ללא הוכחת נזק אלא שיש לדחות גם הסעד האופרטיבי שהתבקש בהקשרה של פרשה זו - להורות לאביחי וליניב למסור פרטים וחשבונות הנוגעים לגזל סודות מסחריים של התובעת, כפי שהתבקש הדבר בסעיף 33.8 לכתב התביעה בתיק זה. ממילא גם דין רכיב זה של התביעה הנוגע ל"פרשה ג" להידחות.

סוף-דבר: התוצאה הסופית היא שדין התביעה להתקבל בחלקה, הכל כמפורט להלן: 32.1 ככל שהדברים נוגעים לאביחי, עליו לשלם לתובעת סך של 30,000 ₪, בגין ההלוואה, שלא נפרעה (סעיף 30.7 לעיל).

התביעה כנגד הנתבעת 3, נדחית.

מנגד, תבעה הנתבעת תביעה שכנגד על סך 1,126,130 ₪ בגין הרכיבים הבאים: השבת כספים (בסך 49,252 ₪) אשר היו מגיעים לנתבעת ואשר הועברו לידי עוסק מורשה על שם אחד האחים, תשלום בגין גניבת עבודות שבוצעו באופן שוטף על ידי הנתבעת מול קבלנים, תשלום בגין הפסד רווח קבלני בשל ביטול הזמנה לבצוע עבודה מטעם מפעלי ים המלח, תשלום בגין ביטול חוזי היתקשרות שנתיים, תשלום בגין כספים אותם נטל התובע בזדון מכספי החברה ואשר אינם מגיעים לו, תשלום בגין שכר עודף ששולם לעובדים, תשלום בגין שימוש בכרטיסי אשראי על שם המנוח על חשבון החברה, תשלום בגין יתרת חו"ז אותו חב התובע לנתבעת על פי חוזה אישי לשנת 2017, תשלום בגין ריבית כתוצאה מהשיעבוד בבנק לאומי על רכב הקדילאק של אביו, תשלום בגין אחריותו לרכב טויוטה יאריס ששמש את העובד שעבד תחתיו ושהוסיף לעבוד עימו בחברתו החדשה; תשלום בסך 100,000 ₪ כפצוי בגין פגיעה במוניטין החברה, גניבת לקוחות, שימוש בציוד וחומרים ותחרות אסורה בנתבעת.

ביחס לשימוש בכרטיס האשראי, לא הוכח איזה טובין נרכשו על ידי התובע, מה גם שעולה שחלק מההוצאות היו למען הנתבעת וכן להוצאות האבל של התובע ואחיו.

...

באשר לסעד שבסעיף 91 לסיכומי הנתבעת, שנטען לחילופין במידה והתובע לא יכבד את דרישת המצאת המסמכים שצוינו, הרי שלא ניתן להיעתר לו. מדובר בסעד צופה פני עתיד, אשר ממילא הנתונים שמופיעים בו, לרבות סכום הכסף שצוין בסך 600,000 ₪, לא הוכחו כדבעי.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 50,066 ₪ תוך 60 ימים מיום המצאת פסק הדין.

התביעה שכנגד – נדחית, למעט הקביעה הבאה: על התובע לפעול לשם המצאת מלוא כתבי הכמויות והחשבונות אשר נמצאים בידיו ונוגעים לכספים שמגיעים לנתבעת ממפעלי ים המלח, וזאת בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.