הרשעת שוטר מתנדב בעבירות שימוש לרעה בכוח המשרה, גניבה ושוד

בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בנכוי ימי מעצרו, מיום 27.4.2015 ועד ליום 9.6.2015; 10 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שיחרורו מהכלא, עבירת שוד; 5 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שיחרורו מהכלא, עבירת גניבה, עבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה, או עבירה של גניבה בידי עובד ציבור; פיצויים בסך של 5,000 ₪ לכל אחד משני המתלוננים, ובסה"כ 10,000 ₪ פיצויים; כמו כן, הוטל על המערער תשלום קנס בשיעור של 5,000 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו.

לשיטתו של עו"ד ניסים, עונש המאסר שהושת על המערער חורג לחומרה בהשוואה לעונשים שנגזרו על שוטרים או מתנדבים לכוחות המישטרה שהורשעו בעבירות גניבה בידי עובד ציבור, והפרת אמונים, וזאת בנסיבות חמורות יותר.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנו את כלל הנסיבות, הגענו לידי מסקנה כי דין הערעור על עונש המאסר – להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה, בכפוף לביטול רכיב הקנס שבגזר הדין.

המערער 2 הורשע בשוד, נסיון שוד, דרישת נכס באיומים (3 עבירות), תקיפה לשם גניבה, תקיפה ושימוש לרעה בכוח המִשׂרה.

עקרי גזר הדין בית המשפט המחוזי ציין בגזר הדין כי יש במעשיהם של המערערים משום "ניצול לרעה של תפקידו ומעמדו של השוטר המופקד על שמירת בטחונו של אדם ונימצא פוגע בכבודו, בחרותו ובקניינו של מי שהשוטר הופקד על הגנתו... היבט מחמיר יש בכך שהפגיעה נעשית באוכלוסייה מוחלשת שכוחה להיתנגד מוגבל מלכתחילה... ניצול הכוח והשפלת הזולת תוך לבישת מדים ותוך היתחזות למי שפועלים במסגרת תפקידם המשטרתי גורמים לאובדן אמון בציבור לובשי המדים ומקשים על יכולת התיפקוד של השוטרים המבצעים תפקידם כדין" (עמוד 4 לגזר הדין).

סניגורו של הראשון תמך יתדותיו בעיקר בתסקיר שירות המבחן, שמקצתו קיבל ביטוי בדבריו אלה של בית המשפט המחוזי על המערער 1: "אובחן מגיל צעיר כבעל הפרעות למידה קשות ובעיות היתנהגות שהצריכו את שלובו במסגרת של חינוך מיוחד. הוא טופל בתחום בריאות הנפש ומוגדר גם היום כנכה (25%). הוא עזב בגיל 17 את מערכת הלימוד כחסר השכלה בסיסית וכבעל יכולת קוגניטיבית נמוכה. לא גוייס לצה"ל והתקשה לשמור על יציבות תפקודית בתחום התעסוקתי. בגיל 16 היתנדב למשמר האזרחי ובפעילות זו דוקא התמיד לאורך שנים. השרות היוה עבורו מקור לתחושה של חוסן ועוצמה המפצים על דימוי עצמי נמוך. היחס שגילה כלפי נתינים זרים חלשי יכולת בא כפצוי לרגשותיו השליליים כלפי עצמו" (שם, עמוד 2).

...

עיינו בפסקי-הדין הללו, אך לא מצאנו הצדקה להיתלות בהם לצורך הקלה בעונשם של המערערים.

סוף דבר אציע אפוא לחברַי לדחות את ערעוריהם של שני המערערים על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ולהותיר את עונש המאסר שהוטל עליהם – למשך 17 חודשים – על כּנו (ביחד עם שאר רכיבי גזר הדין).

כללי הנאשם, שוטר מיתנדב, הורשע לאחר שמיעת ראיות בכתב אישום המחזיק שלושה אישומים, בעבירות הבאות: שתי עבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה, לפי סעיף 280(1) לחוק העונשין (אישומים ראשון ושני); עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין (אישום ראשון); שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין (אישום שני); גניבה בידי עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 390 לחוק העונשין (אישום שלישי).

...

בחינת נסיבות המקרה והשוואה לענייננו מובילה למסקנה כי מדובר במקרה חמור יותר בנסיבותיו.

קביעת העונש המתאים - סיכום לאחר שבחנתי את הנתונים השונים, ראיתי להטיל על הנאשם עונש כולל באופן המתיישב עם הוראות סעיף 40יג לחוק העונשין.

ע"פ 190/15, 441 מאיר פפו ועידן צ'קוב נ' מדינת ישראל – המערערים, צעירים בגילאי 26-27, מתנדבים במשמר האזרחי, הגיעו במספר הזדמנויות במסגרת משמרת, בניידת מישטרה, אל איזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, ללא סמכות, ניכנסו לבתי עסק של נתינים זרים מאריתראה באיצטלה של אנשי מרות, תקפו אותם באמצעות תרסיס גז פלפל ושדדו מהם סך של כמה מאות שקלים.

ע"פ 1795/06 רון יוספי נ' מדינת ישראל – המערער הורשע בארבע עבירות של שוד, בארבע עבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה, תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד לרכב, וזאת בשל היתנכלות לתושבים ערביים ולרכושם ומעורבות בארועי שוד חנויות וגניבת רכוש, בצוותא עם אחרים, הכל בעודו שוטר חובה במג"ב, ונדון ל-18 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר מותנים ופצוי בסך 3,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים.

...

בנסיבות אלה מצא בית המשפט העליון להעמיד את עונשו של המערער על 6 חודשי עבודות שירות.

סוף דבר: הנני גוזרת על הנאשם 1 את העונשים המפורטים להלן: 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

הנני גוזרת על הנאשם 2 את העונשים המפורטים להלן: 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

הנני גוזרת על הנאשם 3 את העונשים המפורטים להלן: 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו.

ראו למשל ע"פ 5265/12 עמור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.2012), פסקה 8: "...עבירה זו אסור לה שתקנה אחיזה במחוזותינו ועלינו לפעול לעוקרה היכן שניתן. עבירת השוד פוגעת בציבור הקורבנות המסוים במסגרת הארוע, כמו גם בכלל האוכלוסייה כאשר גורמים עבריינים מאיימים על שלומה ורווחתה. על בתי המשפט להעביר מסר מרתיע לכל מי שבוחר להשיג רווח 'קל' בדרך עבריינית תוך פגיעה באנשים תמימים הנקרים בדרכם. כאמור, בנסיבות רגילות הרתעה זו צריכה לכלול מאסר בפועל". באשר לנסיבות הייחודיות בהן בוצעו העבירות ראו ע"פ 3027/13 דהוקרקר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.12.2013) (להלן: "עניין דהוקרקר"), פסקה 12: "[...] הוא ביצע את העבירות בשעה שלבש מדי שיטור ונשא נשק שהופקד בידיו כדי להגן על הציבור ולשמור על ביטחונו. בכך ניצל המערער לרעה את תפקידו, את מעמדו ואת האמון שניתן בו, ובתוך כך פגע בכבודם, בחרותם ובקניינם של בני אוכלוסיה מוחלשת אשר כוחם להיתנגד מוגבל מלכתחילה. אך לאחרונה ציינתי כי 'כאשר עסקינן בקבוצת אוכלוסיה מוחלשת, חסרה היא חלק משכבת ההגנה של האוכלוסייה הכללית, באשר אין היא נוטה לירתום לעזרתה את הגנת המישטרה והחוק בשל חששה מפניהם. דוקא בשל כך יש להחמיר בעונשו של מי שמבקש לפגוע בה' [...] לכך יש להוסיף כי את תופעת ניצול הכוח והשפלת הזולת תוך ביזוי המדים יש לעקור מהשורש, שכן 'מעשים כדוגמת המעשים הנוכחיים גורמים לאבדן אמון בציבור לובשי המדים, וממילא מקשים על תיפקודם של חיילים ושוטרים המבצעים את עבודתם כחוק'" כן ראו ע"פ 1795/06 יוספי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.7.2006) (להלן: עניין יוספי"), פסקה 12: "[...] העבירות שמדובר בהן קשות, ויותר מכך מכוערות ומוציאות את דיבתה של מדינת ישראל רעה. המדים והנשק שנתנה מדינת ישראל למערער וחבריו כדי להגן על אינטרסים חוקיים של המדינה ושל חייליה, נוצלו במקרה הנוכחי בדרך המצביעה על אובדן מוחלט של ערכים. מעשים כדוגמת המעשים הנוכחיים גורמים לאובדן אמון בציבור לובשי המדים, וממילא מקשים על תיפקודם של חיילים ושוטרים המבצעים את עבודתם כחוק". באשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירות נתתי משקל לנזק הפיזי, הנפשי והקנייני שניגרם לנפגעי העבירה; לנזק שעלול היה להגרם לנפגעי העבירה לו אחד מהאירועים היה מסתבך; לכך שהעבירות בוצעו על-ידי אנשי אכיפת חוק; לכך שהעבירות בוצעו תוך שתוף פעולה של מספר נאשמים; לריבוי נפגעי העבירה ולריבוי המקרים ומועדי ביצוע העבירה (לא בעיניינו של נאשם 4); לתיכנון המוקדם; לפערי הכוחות שבין הנאשמים שפעלו מכח השררה, כשהם מצויידים בכלי נשק ומדים לבין נפגעי העבירה המשתייכים לאוכלוסיה אזרחית; לביזוי וההשפלה שהיו נלווים למעשי חלק מהנאשמים בחלק מהאירועים (למשל אמירת נאשם 1 כלפי אחד הנפגעים שבכה: "למה אתה בוכה כמו קוקסינל" או הכאת נאשם 2 את אחד הנפגעים באמצעות מקל מספר רב של פעמים תוך כדי שהוא שר "אן-דן-דינו סוף על הקטינו"); למעילה במשימות שהוטלו על הנאשמים ולהפרת האמונים מצידם; לשיבוש החקירה או השמדת הראיה באישום האחרון; לניצול הקושי של נפגעי העבירה להתלונן בשל מעמדם; לנזק התדמיתי שניגרם לכוחות האכיפה ולמדינה ולחלקו של כל אחד מהנאשמים בבצוע העבירות.

בת"פ 36511-09-14 (מחוזי-מרכז) מדינת ישראל נ' גדייב ואח' (פורסם בנבו, 19.1.2016) גזר בית המשפט המחוזי על נאשמים 1 ו-2 שהורשעו בעבירות של שוד, 3 עבירות של הסגת גבול, 3 עבירות של שימוש לרעה בכח המשרה, 3 עבירות של מירמה והפרת אמונים, גניבה, שבוש מהלכי המשפט והחזקת נשק (ע"י אחד הנאשמים) עונש של 36 חודשי מאסר.

בע"פ 190/15 פפו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.4.2015) דחה בית המשפט העליון את ערעורם של נאשמים, מתנדבים במשמר האזרחי, שבהיותם על משמרתם, הגיעו בנגוד להנחיות לבתי עסק של נתינים זרים מארתיראה, שרובם שהו שלא כדין בישראל וביצעו שורה של מעשי שוד, גניבה, תקיפה והיזק לרכוש, ואשר נדונו ל-17 חודשי מאסר.

...

באשר לרכיב הקנס, סבורני כי יש לקבל את עמדתה העקרונית של המאשימה.

סבורני כי לא היה מקום "להפתיע" הנאשמים בעניין זה במהלך הטיעונים לעונש.

מה עוד, שסבורני כי אין הכרח במקרה זה לחלט את הטלפונים הניידים, וזאת בכפוף לכך שעובר להחזרתם לידי הנאשמים או מי מטעמם, יימחקו הסרטונים בהם תועדו המעשים מושא תיק זה. לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את כלל השיקולים לחומרה ולקולה, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 א. 48 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.