ביום 14.9.2022, כאמור, כחודשיים בלבד לפני היתרחשות הארוע נשוא ההליך דנן, הורשע הנאשם באיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; בשימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], התשכ"ט-1969; ובשימוש בסם (קוקאין) לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
עובר לתיקון 113 לחוק העונשין הדבר בא לידי ביטוי בפרשת דולינסקי, כדלהלן:
"השאלה מה המשקל שיש ליתן למצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה לצורך הקלה בעונש, היא שאלה 'כמותית', שאיני רואה לקבוע בה מסמרות. כל מקרה יש לבחון לגופו על פי נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה ועל פי נסיבותיו האישיות של הנאשם. במכלול הנסיבות הקשורות למבצע העבירה, יש לבחון את סוג ההפרעה הנפשית ועוצמתה, ועד כמה הוגבלה בעטיה יכולתו – לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח – להבין את אשר הוא עושה או להמנע מעשיית המעשה. על מידת הפגיעה ביכולתו של מבצע העבירה להבין את מעשהו או להמנע ממנו, ניתן ללמוד ממכלול הראיות, לרבות מעשיו של מבצע העבירה לפני הארוע, במהלכו ולאחריו וכן מחוות דעת מומחים" (ע"פ 10416/07 דולינסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (7.12.2009)).
עניין מהדי: אף כאן דובר בהרשעה על רקע של "זעם בדרכים". המערער, בעל עבר פלילי בעבירת תקיפת שוטר ואיומים, הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.
...
לפיכך, הערעור נדחה.
בבואי לקבוע, אפוא, את מתחם הענישה, בחנתי את מכלול השיקולים בהם הערכים החברתיים בהם פגע הנאשם; מידת הפגיעה באותם ערכים; נסיבות ביצוע העבירה; ומדיניות הענישה הנוהגת.
סוף דבר
אשר על כן, לאחר בחינת מכלול השיקולים, מוטלים על הנאשם העונשים הבאים:
מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים, שמניינם מיום מעצרו.