לא רק שחוק הגנת ילדים אינו קובע כל מניעה לעשות כן (לצד הדרישות הנוספות הקבועות בדין), אלא שגם בפועל, במקרים רבים בוססה הרשעה בעבירות מין בקטינים על סמך עדות מתלונן או מתלוננת יחידה, אשר לא העידו בבית המשפט (ראו מני רבים: ע"פ 2686/15 בנטו נ' מדינת ישראל (5.3.2017) (להלן: עניין בנטו); ע"פ 3204/17 מדינת ישראל נ' פלוני (24.1.2018) (להלן: ע"פ 3204/17); ע"פ 4447/20 פלוני נ' מדינת ישראל (10.1.2022) (להלן: ע"פ 4447/20)).
אכן, מצב דברים בו נאשם מורשע על בסיס עדות יחידה, מבלי שעומדת לו האפשרות להיתגונן בפניה באמצעות חקירה נגדית של מוסר העדות, מעורר קושי ניכר.
...
לסיכום חלק זה, מהדיון לעיל עולה כי התנאים להרשעה מתקיימים בענייננו – ישנה עדות מרכזית, אשר נמצאה מהימנה ביותר, ולפחות ראיית סיוע אחת.
מספר המעשים המגונים ותדירותם
כזכור, לגרסת המערער, החישוב שערך בית המשפט קמא בקשר למספר המעשים שהתרחשו במהלך התקופה הרלוונטית אינו הגיוני, שכן בעוד שהמתלוננת העידה על שני אירועים בלבד וסרטוני מצלמות האבטחה תיעדו התרחשות חריגה, כמפורט לעיל, ב-4 לילות בלבד, בית המשפט מצא לנכון להרשיע את המערער בביצוע מספר רב של מעשים מגונים.
סוף דבר: אם תישמע דעתי, הן הערעור על הכרעת הדין הן הערעור על גזר הדין יידחו בזאת.