הרשעה בקבלת דבר במרמה באמצעות שטר חוב מזויף

כל שעלה בידי התובע להציג כראיה להעדר מהימנות הנתבע הנו הפניה לת"פ (שלום ב"ש) 69/96 , שהעתקו לא צורף, שם לטענתו הורשע הנתבע בסיוע לניסיון לקבל דבר במירמה הנוגע להונאת ביטוח.

לפי רשומו בראש העמוד מדובר ב"חוב של סילויו למוטקה לייכטר" וליד קבלת שטר החוב האחרון ציין לעצמו כי לא ננקב מועד החזרה מאחר והאמין כי הכט יצליח במיזם שהציע ובאמצעותו ישיב הכספים (עדות לייכטר, עמ' 59-60).

צידו השני של המטבע היא טענתו כי לייכטר זייף המסמך עת הוסיף "חוב של סילויו למוטקה...". הסבריו של התובע אינם עומדים במבחן השכל הישר.

...

טענה זו מקובלת עלי.

אכן לגבי ההלוואה החדשה נטען כי כספיה מהווים חלק מההתחשבנות הכוללת בנוגע ל"פרפרית", אולם עניין זה חורג מהפלוגתאות הנחוצות הכרעה בתיק זה. סוף דבר מכל האמור לעיל עולה כי אין יסוד לגרסת התובע ונראה כי נולדה רק לצרכי התגוננות בתיק השטר.

התביעה נדחית.

כתבי האישום והעבירות בהן הורשעה המערערת המערערת הורשעה, במסגרת הסדר טיעון (אשר לא כלל הסכמה לגבי מידת העונש), בשני כתבי אישום מתוקנים שצורפו (כתב אישום מתוקן ב-ת"פ 1334-02-13 שהוגש ביום 03/02/13 ותוקן ביום 28/10/13 + כתב אישום מתוקן ב-ת"פ 8319-10-13 שהוגש ביום 03/10/13 ותוקן ביום 26/06/14), הכוללים את העבירות הבאות: גניבה בידי עובד על פי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") (ריבוי עבירות); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין (ריבוי עבירות); גניבת כרטיסי חיוב על פי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב") (ריבוי עבירות); היתחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין; ניסיון לגניבה בידי עובד לפי סעיפים 391 + 25 לחוק העונשין; ניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 415 סיפא + 25 לחוק העונשין; זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; שימוש במסמך מזוייף לפי סעיף 420 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

באמצעות מצג כוזב זה קיבלה הלוואות מאנשים שונים, תוך זיוף חתימות של אימה ושל עו"ד גרינשטיין וזיוף מסמכים, קיבלה במירמה שיקים מאנשים שונים בטענת כזב שתשיג עבורם הלוואה לתשלום חובותיהם וכן ניצלה קשישה ערירית בשם ויקול כאשר סייעה לה בקניית מזון ומצרכים וכך שיכנעה אותה להעביר לה סכומי כסף ועשתה שימוש בכרטיס הכספומט שלה.

כן קיבלה המערערת במירמה כספים מאדם שהתגורר בשכנות אליה תוך שהציגה מצג שוא שלפיו היא זקוקה להלוואה לצורך רכישת מכשיר שמיעה עבור ויקול ותוך זיוף שטר חוב הנחזה להיות בחתימתה של ויקול.

...

באשר לתסקיר שהוגש לבימ"ש קמא כ-5 חודשים לפני מתן גזר הדין סבורני כי יש לקבל את טענת המשיבה כי התסקיר בעניינה של המערערת היה ממצה ושלילי ואפילו עלה ממנו כי קיים חשש להישנות עבירות מרמה בעתיד.

סבורני כי לאור חומרת המעשים והנסיבות אין מדובר בעונש חמור בהתחשב בכל עבירות המרמה שבתיק המצורף.

כאמור, אינני מקבל את טענת המערערת כי לו היה מוגש תסקיר מבחן נוסף לאחר צירוף התיק הנוסף הדבר היה פועל לטובתה של המערערת, אלא דווקא להיפך.

הכרעת הדין הנאשם הורשע על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון במאות עבירות של קבלת דבר במירמה, בעבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, במספר עבירות של זיוף מיסמך בכוונה לקבל דבר ובנסיבות מחמירות, בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, בשתי עבירות של פגיעה בפרטיות, בעבירה של היתחזות כאדם אחר, עבירה של איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה ובעבירה של נהיגה ללא ביטוח חובה תקף.

במעמד מתן ההלוואה על סך 120,000 ש"ח, מסר הנאשם למתלונן המחאה אישית שלו, רישום המעיד על רישום מישכון על דירתו ברשם המשכונות, וכן שטר חוב מזויף; הזיוף מתבטא בכך שהנאשם זייף את חתימתם של שלושת הערבים הרשומים בשטר החוב המזויף.

הנאשם הפך את השקר והמרמה לשיטה ובדרך זו גם הזדהה בפני שוטרים באמצעות תעודת זהות של אחר כדי להעלים מהם את עובדת היותו נוהג ללא רישיון וללא ביטוח חובה תקף.

...

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובהתאם להלכה הפסוקה בדבר התערבות בית המשפט בהסדרי טיעון, איני סבור כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יש מקום לסטייה מהסדר הטיעון בשל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה בהגיעה להסדר הטיעון, אף שאין ספק כי מדובר בהסדר המקל עם הנאשם באופן משמעותי בעונש החורג מהעונש ההולם במקרה זה (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 609 (2002); ע"פ 3068/10 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.11.10)).

בהכרעת הדין, הן המקורית והן המשלימה, הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות; שבועת שקר וכן בידוי ראיות.

המערער, כך לדבריו, גם לא שאל מאומה את ירון בקשר לאיזה חוב ניתן לו השטר: "אני מתתי לצאת מהמכונה, וברגע שהוא נתן לי את השטר ידעתי שברגע שזה לא ילך, אני אתן את השטר". לרוע המזל, בהודעתו במישטרה הבהיר המערער כי ירון אמר לו "שקשה לגבות את השטר". המערער נישאל בבית המשפט: "ש: במישטרה אמרת שאורי ירון אמר לך בפירוש שלא הצליח לגבות מאותו בן אדם אגורה, מה אתה אומר? ת: לא אמרתי דבר כזה. אמרתי, שירון אמר לי שיש קשיים בגביית כסף מאותו צבירי". יהא הנוסח המדוייק של הדברים אשר יהא, המערער אישר במפורש, כי ידע שהוא מקבל לידיו שטר מפוקפק שספק אם ניתן יהיה לגבות אותו.

בעובדות כתב האישום נכתב, בין היתר, כי המערער "זייף בעצמו או באמצעות אחר מטעמו את השטר, באופן שנחזה להיות שטר חוב שנעשה בשנת 1994 על-ידי צבירי ...". אולם, מדובר בעובדת "רקע", בהבדל מטעון עובדתי – שעבירה בצדו.

אף אחת מהעברות הללו איננה מחייבת קביעה כי המערער זייף את השטר שמדובר בו. המרמה מתבססת על-כך שהמערער ניסה לגבות שטר ביודעו כי השטר מפוקפק ואינו מייצג חוב של ממש.

...

עיון בגזר הדין שניתן באותו תיק (ת"פ 5581/05 של בית-משפט שלום בתל-אביב) מצביע על-כך כי אותן נסיבות לקולא שנטענו בתיק הנוכחי (לרבות עדותו של עד ההגנה לעונש, אדם בשם יצחק אברהם, שבו תמך המערער על-פי הנטען) נטענו גם שם. ובאופן כללי, עיון באותו פסק-דין מותיר את הרושם של "שידור חוזר". על-פני הדברים, כיוון שמדובר במי שאימץ לעצמו את דרך המירמה וחזר עליה מספר פעמים, ובהינתן החומרה המיוחדת שבהטעיית רשות שיפוטית לצד הנזק הקונקרטי שנגרם למתלוננים בפרשה זו, צריכים להוליך לכלל מסקנה שהעונש שהטיל בית-משפט קמא הוא עונש מאוזן וראוי, שאין להתערב בו. גם מצבו הבריאותי של המערער והעובדה שנפצע בפיגוע, אינם משנים את התמונה.

לא מצאנו ממש גם בטענה, כי שגה בית-משפט בכך שלא הפנה את המערער לקבלת תסקיר.

סוף דבר: המערער ירצה מאסר בפועל למשך שנה אחת.

לאחר ניהול הוכחות הורשע הנאשם ביום 11 לאוקטובר 2011 בקבלת דבר במירמה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין הנאשם קיבל לידיו שטר חוב מזויף על שם צבירי לטובת חברת א.י. א חלופה 1990 בע"מ ע"ס 160,000 ₪.

מעשים חמורים אלה בוצעו על ידי הנאשם שכבר הורשע פעמיים בגין עבירות דומות.

...

חברו של הנאשם מר אריה בירנבאום העיד, כי הנאשם יזם הקמת עיר חדשה באזור נחל עירון, למרות תמיכה מצד גורמים רבים, בסופו של דבר יוזמה זו לא יצאה אל הפועל.

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, אני גוזר על הנאשם שלושים חודשי מאסר, מהם עשרים חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיפים 415, 418, 420, 238 ו- 239 לחוק.

אני מחייב את הנאשם לפצות את יואל צברי, נעמי צברי ונועם צברי, בסכום כולל של 210,000 ₪.