הרשעה בפלילים נזקים נפשיים תביעה אזרחית נגררת

בתביעת התובע שכנגד יש להדרש להכרעת מספר זכאויות נטענות ובכלל זה לתשלום חובות נטענים וזכאויות לפצוי כספי מכח הסכם ויחסי השכירות; פיצוי בגין פגיעה בפרטיות; פיצוי בגין לשון הרע ופצוי נוסף בגין מה שכונה "נזקים נפשיים". כבר בפתח הדברים יובהר ויודגש כי לא אדרש במסגרת פסק דין זה לבחינת כל טענה מטעם מי מהצדדים שנדונה בעבר והוכרעה או לטענה שהנה בבחינת הרחבת חזית כמו גם לכל טענה שאינה רלוואנטית להכרעות בקשר עם הסעדים המוגדרים שבפניי; כך, בין היתר, הכוונה הנה לטענות שכבר נדונו והוכרעו בהחלטתי מיום 7/9/20 בה נידרשתי, בין השאר, להכתרת התביעה כתביעה נגררת להרשעה בפלילים ומועד הגשתה; טענות שונות שהועלו (רובן ככולן על ידי התובעת בחלקים נכבדים של כתב הגנתה הארוך והמסורבל כמו גם בעדותה) אודות מישור היחסים שבין התובע שכנגד לגרושתו (ולרבות במהלך הליך הגירושין שהתנהל ביניהם); טענות אישיות כנגד מי שאינו צד להליך זה; טענות אודות היתנהלות התובע שכנגד ביחס לדיירים אחרים בנכס ששכר בשכירות הראשית (ובכלל זה הטענות שהפנה כלפיו העד מטעם התובעת כפי שמצאו ביטוי בעדותו בע' 25 שו' 1-8 לתמליל ישיבת ההוכחות) ועוד.

תביעת התובעת: התובעת הגישה כאמור ראשונה את תביעתה כשכתב התביעה הוכתר - "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים" לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 וזאת בהתבסס על הכרעת הדין שניתנה ביום 14/5/19 במסגרת ת"פ 35325-02-19 (שאוחד כאמור עם תיק נוסף שכלל אישום כנגד גרושתו של התובע שכנגד) במסגרתו הורשע התובע שכנגד בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

...

על רקע מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר להמשך תקופת השכירות, הגיש התובע שכנגד ביום 7/10/18 תביעה לפינוי מושכר (תא"ח 13832-10-18) ולאחר שהתובעת לא התגוננה באותו הליך, נעתר בית המשפט ביום 3/12/18 למתן פסק דין בהעדר הגנה.

הנני מחייבת את התובעת לשלם לתובע שכנגד סך של 7,500 ₪.

לאור מסקנתי בעניין הפגיעה בפרטיות ובזיקה למבוקש בסעיף 36 לסיכומי התובע שכנגד, הנני מורה למזכירות להסיר מתיק בית המשפט את כתב התביעה של התובעת ולסרוק אותו מחדש ללא התסקיר שצורף.

באופן זה יטופל גם המסמך שהוגש במסגרת תאד"מ 31049-06-21 ביום 14/6/21 (בקשה מס' 3) מקום בו התסקיר נכלל גם בכתב בי-דין זה. לאור הסכום הנמוך אותו מצאתי לפסוק (ביחס לתביעה שכנגד שהועמדה כאמור על סך 200,000 ₪) ולאור דחיית מרבית טענות התובע שכנגד, הנני מורה שכל צד יישא בהוצאותיו.

לטענתו אם היה מגיש תביעה בגין ניזקי גוף היה זכאי לפצוי בגין אובדן כושר הישתכרות בסך 569,662 ₪ (לפי נכות תפקודית של 20% ושכר ממוצע במשק) ועל כן יש מקום לפצוי בגין נזק לא ממוני בסך 200,000 ₪ ועוד פיצוי עונשי של 200,000 ₪ (לאחר קזוז הפצוי ששולם בהליך הפלילי).

ביום 13.2.17 ניתנה החלטה, על ידי כב' השופט יעקב דנינו (שדן בתיק באותה העת) ולפיה כאשר מוגשת תביעה אזרחית נגררת לפלילים, לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט, יש לידרוש בה סעדים כספיים הקשורים באופן מובהק להרשעה הפלילית.

ביום 29.10.18 היתקיים קדם משפט מסכם, בו הבהיר התובע כי חוות הדעת צורפה לצורך ביסוס הטיעון בדבר נזק נפשי וזאת לאור הערות בית המשפט בדיון הקודם, ב"כ הנתבע הודיעה כי אין בכוונת הנתבע להגיש חוות דעת בתחום הנפשי מטעמו.

...

אולם, כאשר התובע בחר להגיש את התביעה ככספית, ולהעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 200,000 ₪ בלבד, אין באפשרותי לפסוק מעבר לכך ועל כן אני מעמיד את הפיצוי על סכום זה. לפיכך הנני קובע כי בגין הנזק הלא ממוני ישלם הנתבע לתובע סך של 200,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (8.1.17).

כפי שנפסק ברע"א 9670/07 פלונית ואח' נ' פלוני (6.7.09) כאשר נגזר דינו של אדם, והוא מורשע על ידי בית המשפט המוסמך, מושגת בהרשעה וגזר הדין תכלית ההרתעה וההוקעה ואין מקום למתן עונש כפול בדרך של פיצוי עונשי נוסף.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 80,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן החזר הוצאות בשיעור 20,000 ₪ (סכום זה כולל החזר חלקי של האגרה, בשים לב לפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק).

זו לשון סעיף 18(א): "נפגע עבירה זכאי למסור הצהרה בכתב לגוף החוק או לתובע, על כל פגיעה ונזק שנגרמו לו בשל העבירה, לרבות נזק גוף, נזק נפשי או נזק לרכוש; מסר הנפגע הצהרה כאמור, זכאי הוא שהתובע יביא את הצהרתו לפני בית המשפט בדיון בעיניין גזר דינו של הנאשם, לפי הוראות פרק ה', סימן ז' לחוק סדר הדין הפלילי או בדיון בעיניין נאשם שהוא קטין, לפי הוראות פרק ה' לחוק הנוער". על כך מוסיף סעיף 18(ב) בחוק זה כי "אין בהגשת הצהרת נפגע לבית המשפט לפי הוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מהוראות סעיף 187 לחוק סדר הדין הפלילי" (בהתאם לסעיף 18(ג) דרכי הגשת הצהרת הנפגע ותוכנה הוסדרו בתקנה 11 בתקנות זכויות נפגעי עבירה, התשס"ב-2002).

כפי שנאמר לעניין עריכת תסקיר הנפגע (אגב דיון בשאלת מעמדו בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים), "בשונה מחלק ממדינות העולם, שבהן תסקיר נפגע נערך על ידי הנפגע בעצמו – מלאכת עריכתם של תסקירי נפגע... הופקדה אצלנו בידיהם של אנשי מיקצוע שהם עובדי ציבור, המתמחים בעריכתם... מדובר בעובדות סוציאליות (לרבות עובדים כמובן), קצינות מבחן בכירות בשירות המבחן, אשר עברו הישתלמות מיוחדת, הנמשכת קרוב לשנה – המיתמקדת בנושאים סוצאליים, פסיכולוגיים, רפואיים ומשפטיים – שבמהלכה נרכש ידע רב-תחומי בנושאים ויקטימולוגיים ופסיכיאטריים הרלוואנטיים לעיסוק האמור" (ע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית (20.9.2015)‏‏, כבוד השופט ח' מלצר, פסקה 25.

...

למסקנה זו הגיע בית המשפט המחוזי מהנימוק שהמאשימה "סוברנית להחליט אילו ראיות תציג בפני בית המשפט, בכפוף לכך שאלו יהיו קבילות ורלוונטיות" (תפ"ח (מחוזי ת"א) 26690-03-10 מדינת ישראל נ' פלוני (20.12.2011)‏‏, כבוד השופטות נ' אחיטוב (אב"ד) ומ' דיסקין וכבוד השופט  ר' בן-יוסף, פסקאות 6-4).

סיכום בהתאם להוראת סעיף 191א(ג) בחוק סדר הדין הפלילי, אין מקום להיעתר לבקשת ההגנה להזמין את הנפגע להיחקר על דבריו בתסקיר הנפגע ולפיכך הבקשה נדחית.

לסיכום וכאמור, בקשת ההגנה להזמנת נפגע העבירה לישיבת הטיעונים לעונש כדי לאפשר את חקירתו על האמור בתסקיר הנפגע, נדחית.

משמעות הדבר היא שלכל הפחות, בתובענה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים רואים בנתבע כמי שאחריותו למעשים שבגינם הוגשה נגדו התובענה – הוכחה במאזן ההסתברויות הנידרש במשפט אזרחי, נוכח הממצאים שנקבעו במשפט הפלילי (שם).

בצד האמור לא הוכחו הנזקים הנטענים בכל דרך שהיא, תוך שהתובע מקפיד לציין כי לא נגרם לו נזק פיזי או נפשי שהצריך טפול, אלא שנגרמו לו "מכה ביד" בהיבט הפיזי (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 2/11/17) ובהיבט הנפשי – סערה נפשית שארכה מספר ימים וכללה "טילטלה, מחשבות, רגשות, לא נותנת לישון בלילות" (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 2/11/17) וגרימת בושה בפני הציבור ובפני ילדיו (שם).

...

הנה כי כן, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בעדויות המעורבים ובסיכומיהם, שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לטובת התובע פיצוי כולל בסך 1,500 ₪.

הנה כי כן, בשקלול המתואר ולאחר ששקלתי גם שיקולי צדק, אני קובע, על דרך הערכה ואומדנא, כי יש לפצות את התובע בסכום כולל של 1,500 ₪ בגין הפגיעה שנגרמה לו מעצם מעורבותו באירוע אלים (מן הרף הנמוך), בנסיבות אשר פורטו לעיל.

תביעה אזרחית נגררת לפלילים (להלן: "תביעה נגררת") להרשעה בפלילים הנה תביעה בה הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט פלילי נחשבים כאילו נקבעו במשפט אזרחי וכראיה חלוטה (סעיף 42ד לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 [וראו הסבר בת.א (מחוזי י-ם) 19833-09-15 פלוני נ' אחמד מונה [פורסם בנבו] (09.12.18) וכן בע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית [פורסם בנבו] (20.09.15) ] כך שבהליך זה נידון עניין הנזק לבדו ואין בית המשפט נידרש לשאלת האחריות.

התובע מתאר את ארועי התקיפה ואת שהתרחש בהליך הפלילי, מצהיר כי מעשי הנתבע הם אלה שגרמו לנזקים המתוארים בכתב התביעה, מצהיר מהם תוצאות התקיפה – אף שבור, כאבים בשיניים, בצואר, בראש, אי יכולת לנשום ועוד, וכן טראומה ועוגמת נפש.

...

התנהלות בעלי הדין לרבות הארכת ההליך שלא לצורך – לעניין זה מצא בית המשפט, כי הצדדים לא האריכו את ההליך שלא לצורך.

הבטחת זכות הגישה לערכאות - לעניין זה מצא בית המשפט כי אין בסכום ההוצאות הנפסק כדי להרתיע תובעים בפוטנציה מלהיזקק לערכאות שיפוטיות או כדי להרתיע נתבעים בפוטנציה מלהתגונן.

בית המשפט מצא, כי לעניין הליך זה,  אין מקום לחרוג מהתעריף המינימלי המומלץ באופן שסכום ההוצאות אשר יפסק לנתבע יעמוד על האמור בכללי לשכת עורכי הדין לעניין התעריף המינימלי.