הרשעה בעבירת גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים

בע"פ 6358/10 מחמוד קבהא נ' מדינת ישראל (24.3.2011), בו נסקרה ההלכה, נאמר: "מדיניות הענישה המחמירה והמרתיעה באה לידי ביטוי בכך שעל פי רוב הרשעה בעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים מחייבת הטלת עונש מאסר בפועל ופסילת רישיון לתקופה ממושכת... עם זאת, יש לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות ונסיבותיו האישיות של הנאשם כאינדיבידואל ולאזן בצורה ראויה ביניהן לבין מדיניות הענישה האמורה...". ברע"פ 1031/19 עלי שלבי נ. מדינת ישראל (28.2.2019), נדון עניינו של נהג שסטה בחדות ובמהירות מנתיב נסיעתו ופגע ברכב פיאט שנסע בנתיב הנגדי, וגרם למותו של נהג הפיאט ולפציעתם של שלושה נוסעים שישבו בשני כלי הרכב.

...

נוכח החומרה שבעבירת השכרות ורמת הרשלנות שהביאה לתוצאה הקשה מנשוא במותו של המנוח, תוך שאנו לוקחים בחשבון את "האשם התורם" עקב אי-חגירת חגורת בטיחות, אנו קובעים, שמתחם העונש ההולם את האירוע נע בין 10 – 30 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה משמעותית ופיצוי.

עם זאת, ומבלי שאנו מתעלמים מהמלצת שירות המבחן, לא מצאנו מקום להימנע מהטלת מאסר בפועל, נוכח שיקולי הענישה הרחבים והאיזון ביניהם, במרכזם האינטרס הציבורי המחייב להילחם בנגע תאונות הדרכים באמצעות ענישה מחמירה, שהוא בנפשינו.

נוכח האמור, החלטנו לקבל את הערעור באופן חלקי כך שהמערערת תישא עונש מאסר בפועל המצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם אותו קבענו.

המאשימה טענה כי עונשו של נאשם 2 צריך להיות חמור מהעונש המוטל על מי אשר הורשע בעבירת גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים, משום שהתנהלותו נבעה ממניעים כלכליים וזלזול בחיי אדם ולא מטעות רגעית או שיקול דעת שגוי בעת נהיגה.

...

חרף האמור, סבורני כי בנסיבות ענייננו יש חשיבות במתן ביטוי גם לשיקול הרתעת הרבים.

בעניין זה הדגיש בית המשפט העליון בע"פ 1828/14 דאהן נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.6.2019), פסקה 21 לחוות הדעת של המשנה לנשיאה, השופט ח' מלצר, תוך התייחסות לרפורמה בעבירות ההמתה, כי: "קיומן של עבירות המתה שונות נדרש כדי לשקף באופן ראוי יותר את אחריות הנאשם מבחינת טיב וחומרת מעשיו ומידת אשמתו. עבירות המתה שונות נדרשות גם כדי שהחומרה המשתנה של העבירות תהלום את העונש שמוטל על עובר העבירה". באשר לרכיב הפיצוי סבורני כי יש לתת משקל למידת הנזק ולעוצמת הפגיעה שנגרמה למנוחה ולמשפחתה כפי שעלה מדברי אמה של המנוחה ומתסקיר נפגע העבירה.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: 5 שנות מאסר בניכוי ימי המעצר.

כמו כן, לעקרונות הגמול וההרתעה וכן להגנה והשמירה על שלום הציבור יש לתת משקל מכריע על פני נסיבות אישיות של נאשם: "עם כל הצער שבדבר סבורני כי יש ליתן במקרה דנן משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה ואין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להקטין את הצורך בהעדפת האנטרס הצבורי כי על המורשעים בעבירת גרם מוות ברשלנות יוטל עונש מאסר בפועל, כך שיועבר לכלל החברה מסר חד וברור כי יש להקפיד על חוקי התנועה על מנת להלחם בנגע תאונות הדרכים, הגובה מחיר כבד מדי יום" (ע"פ 6358/10 מחמוד קבהא נ' מדינת ישראל (24.3.11)) בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית מיתחם העונש ההולם נע בין מאסר המינימום הקבוע בסעיף 64 לפקודת התעבורה, דהיינו 6 חודשים ועד לעונש המאקסימום - 3 שנות מאסר.

...

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את חומרת העבירות והתוצאה הקשה, האינטרס הציבורי בשמירה על חיי אדם ומניעת תאונות דרכים, את מתחם הענישה הנוהג בעבירה זו, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, העבר התעבורתי, העובדה שהנאשם בחר לקחת אחריות מלאה ולהודות באשמה תוך חיסכון בזמן שיפוטי יקר, הבעת הצער העמוק, וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם כעולה מתסקיר שירות המבחן כאמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל אני דן את הנאשם למאסר בפועל למשך 16 חודשים.

מאסר על תנאי אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

פיצוי הנני גוזר על הנאשם פיצוי כספי בסך 36,000 ₪ אשר יחולקו באופן הבא: 20,000 ₪ לטובת עזבון המנוח 12,000 ₪ לנפגעת העבירה יוליה.

כמו כן, לעקרונות הגמול וההרתעה וכן להגנה והשמירה על שלום הציבור יש לתת משקל מכריע על פני נסיבות אישיות של נאשם: "עם כל הצער שבדבר סבורני כי יש ליתן במקרה דנן משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה ואין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להקטין את הצורך בהעדפת האנטרס הצבורי כי על המורשעים בעבירת גרם מוות ברשלנות יוטל עונש מאסר בפועל, כך שיועבר לכלל החברה מסר חד וברור כי יש להקפיד על חוקי התנועה על מנת להלחם בנגע תאונות הדרכים, הגובה מחיר כבד מדי יום" (ע"פ 6358/10 מחמוד קבהא נ' מדינת ישראל (24.3.11)) בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית מיתחם העונש ההולם נע בין מאסר המינימום הקבוע בסעיף 64 לפקודת התעבורה, דהיינו 6 חודשים ועד לעונש המאקסימום - 3 שנות מאסר.

...

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את חומרת העבירות והתוצאה הקשה, האינטרס הציבורי בשמירה על חיי אדם ומניעת תאונות דרכים, את מתחם הענישה הנוהג בעבירה זו, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, העבר התעבורתי, העובדה שהנאשם בחר לקחת אחריות מלאה ולהודות באשמה תוך חיסכון בזמן שיפוטי יקר, הבעת הצער העמוק, וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם כעולה מתסקיר שירות המבחן כאמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל אני דן את הנאשם למאסר בפועל למשך 16 חודשים.

מאסר על תנאי אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

פיצוי הנני גוזר על הנאשם פיצוי כספי בסך 36,000 ₪ אשר יחולקו באופן הבא: 20,000 ₪ לטובת עזבון המנוח 12,000 ₪ לנפגעת העבירה יוליה.

כמו כן, לעקרונות הגמול וההרתעה וכן להגנה והשמירה על שלום הציבור יש לתת משקל מכריע על פני נסיבות אישיות של נאשם: "עם כל הצער שבדבר סבורני כי יש ליתן במקרה דנן משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה ואין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להקטין את הצורך בהעדפת האנטרס הצבורי כי על המורשעים בעבירת גרם מוות ברשלנות יוטל עונש מאסר בפועל, כך שיועבר לכלל החברה מסר חד וברור כי יש להקפיד על חוקי התנועה על מנת להלחם בנגע תאונות הדרכים, הגובה מחיר כבד מדי יום" (ע"פ 6358/10 מחמוד קבהא נ' מדינת ישראל (24.3.11)) בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית מיתחם העונש ההולם נע בין מאסר המינימום הקבוע בסעיף 64 לפקודת התעבורה, דהיינו 6 חודשים ועד לעונש המאקסימום - 3 שנות מאסר.

...

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את חומרת העבירות והתוצאה הקשה, האינטרס הציבורי בשמירה על חיי אדם ומניעת תאונות דרכים, את מתחם הענישה הנוהג בעבירה זו, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, העבר התעבורתי, העובדה שהנאשם בחר לקחת אחריות מלאה ולהודות באשמה תוך חיסכון בזמן שיפוטי יקר, הבעת הצער העמוק, וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם כעולה מתסקיר שירות המבחן כאמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל אני דן את הנאשם למאסר בפועל למשך 16 חודשים.

מאסר על תנאי אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

פיצוי הנני גוזר על הנאשם פיצוי כספי בסך 36,000 ₪ אשר יחולקו באופן הבא: 20,000 ₪ לטובת עזבון המנוח 12,000 ₪ לנפגעת העבירה יוליה.