הרשעה בעבירות רישוי עסקים

ביחס למבקש 2, נקבע כי אין להעתר לבקשתו לביטול הרשעתו, בשים לב לעברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות לפי חוק רשוי עסקים; והושתו עליו עונשים של קנס בסך 25,000 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו; וכן 3 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה לפי חוק רשוי עסקים, למשך שנתיים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

מטעם זה, ובשים לב לחשיבות השמירה על הסדר הדיוני, איני מוצא פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להיעתר לבקשה "לגביית ראיות חדשות" (יוסף אלרון "קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין" המשפט יב 15 (2007)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המסגרת הנורמאטיבית         סעיף 17 לחוק רשוי עסקים קובע כך: "הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 14, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום לתת צו כאמור בסעיף 16, ותקפו יפקע עם ביטול כתב האישום, או עם מתן גזר הדין, או במועד שבו זוכה הנאשם זכוי סופי, או בכל מועד קודם שנקבע בצו". סעיף 17, מפנה , אם כן, לסעיף 16 לחוק הקובע כדלקמן: "הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 14 או לפי הוראה בחיקוק אחר הקובעת כללים בדבר עיסוק בעסק הטעון רשוי לפי חוק זה, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל -

...

בהמשך לדברים אלה, באה המסקנה כי כל צעד מעשי אחר ומתון יותר, שלא יכלול את סגירת העסק, איננו מספק במקרה זה.  שקלתי את דברי המשיב במהלך השימוע בנערך לו נ/1 לפיהם מוכן הוא להפעיל את העסק בכל תנאי שתקבע לו המשטרה, אך לא מצאתי לקבל את דבריו.

אשר על כן הבקשה מתקבלת.

אני מורה על סגירת העסק נשוא הבקשה, והפסקת הפעילות בו עד לקבלת רשיון או היתר.

בעבירות אסדרתיות דוגמאת עבירות לפי חוק רשוי עסקים, המתבצעות ביסוד נפשי של אחריות קפידה, נקבע ברע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' דוד שבתאי (נבו, 10.9.13, להלן: הילכת שבתאי) כי ניתן להגמיש את הכלל הנוגע להמנעות מהרשעה בפלילים, תוך שהובהר כי גם בעבירות אלו ההרשעה היא הכלל וההימנעות מהרשעה היא בבחינת חריג.

...

בהתאם לפסיקה, לא די בהוכחת קיומו של חשש לפגיעה בנאשם כדי להוביל למסקנה שאין להרשיעו בדין.

בעפ"ג (ב"ש) 6700-09 אלזם נ' מדינת ישראל (3.3.10) נפסק ביחס לעבירות אחרות ויפה גם לענייננו: "אין אנו מכירים מקומות עבודה בשירות הציבורי שבהם ההרשעה אוטומטית מביאה לשלילת המועמדות או פסילתה, להיפך... נעשית בדיקה ובחינה של כל מקרה לגופו והחשוב הוא מה העבירה ומה נסיבותיה ולא עצם ההרשעה או היעדרה". נוכח האמור בקשת הנאשמת להימנע מהרשעתה – נדחית.

בענייננו, לא מצאתי כי יש לסטות ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא התוצאה בשים לב למתחם העונש ההולם ולנסיבות שפירטתי לעיל, שנוגעות ושאינן נוגעות לביצוע העבירה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 3,500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 10.5.23 ובכל 10 לחודש שלאחריו.

כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין הנאשם הורשע על פי הודאתו שבאה במסגרת הסדר טיעון אשר כלל הסכמות עונשיות, בכתב אישום מתוקן המייחס לו ביצוע עבירות של עיסוק בעסק בנגוד לתנאי רישיון, לפי סעיפים 4 + 14(א)(1) לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1969 (להלן: "חוק רשוי עסקים") ועיסוק בעסק ללא קיום הוראות שנקבעו ברישיון העסק, לפי סעיפים 4 + 14(א)(2) לחוק רשוי עסקים.

...

יש לקוות כי העונש אותו גזרתי על הנאשם לצד החילוט, יהווה גורם מרתיע, ובאיזון נכון בין מגוון השיקולים, לרבות עברו הפלילי של הנאשם, כולל בעבירות נשק, דעתי היא, כי קיימת הצדקה בנסיבות תיק זה להיעתר לבקשה.

לסיכום, כאשר קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, בדבר עצם הצורך של הנאשם בדמי מחייה, כמו במקרה דנן, אין מנוס מלערוך בירור עובדתי יסודי שעל פי הפרקטיקה הנוהגת בהליכים דומים נעשית באמצעות הגשת תצהירים ואסמכתאות נלוות מתאימות.

סוף דבר לאור האמור, מטעמים של ענישה, הרתעה ומניעת הישנות עבירות כמו גם מטעמים של שיקולי מדיניות, יש מקום להורות על חילוט התפוסים - הכלים והאביזרים.

בתאריך 14.03.2023 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנאשם יודה ויורשע, והמאשימה תבקש להשית עליו מאסר על תנאי, הפעלה של התחייבות בסך 50,000 ₪, קנס נוסף שלא יעלה על 40,000 ₪, והתחייבות חדשה בתיק זה. טיעוני הצדדים לעונש הטיעונים לעונש נשמעו ביום 08.05.2023 טיעוני המאשימה לעונש המאשימה הזכירה כי מעבר להרשעה בתיק האמור, הנאשם הורשע בעבירה על חוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968, במסגרת ת"פ (עמ"ק ירושלים) 6031/12, ובעבירה נוספת על חוק התיכנון והבנייה במסגרת ת"פ 3659/13.

...

המאשימה ביקשה להטיל עונש מסוג מאסר על תנאי אך לא מצאתי כי נוכח הנסיבות – ובמיוחד נוכח מנהגה של הוועדה בצו ההריסה שעמד לביצוע בידה ולא בוצע – לא מצא בית המשפט לנכון להטיל מאסר מותנה או התחייבות.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 2,000 ₪ עקב אי-ציות לצו הריסה.

בתוקף סמכותי על פי סעיף 76 לחוק העונשין (כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון בע"פ 2204/22 ‏מחמד אל הייב נ' מדינת ישראל – בפסק דינו של כב' השופט כשר ) אני קובע כי היה ולא ישולמו במצטבר שני תשלומים במועדם – יעמוד כל החוב לפירעון מיידי והנאשם ישא במאסר תמורת סכומי הקנס שנפסקו וההתחייבות שהופעלה בשיעורים הבאים : (1) 50 ימי מאסר תמורת כל סכום ההתחייבות.