ראו לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 6350/93 מדינת ישראל נ' גולדין (פורסם במאגרים המשפטיים):
"בעבירות אלה נוספת לפגיעה בזכות ההחזקה של בעל הנכס, גם הפרה של חובת המהימנות שחב הגנב, מכוח מעמדו לבעליו".
מעבר לנזק הכלכלי הנגרם כתוצאה מעבירת הגניבה, עבירת הגניבה ממעביד מתבצעת תוך ניצול האמון שנותן המעביד בעובדו והיא מסיבה נזק כבד ופוגעת במירקם העדין של יחסים הכרחיים אלו.
יחסי עובד - מעביד הנם יחסים מיוחדים הדורשים אמון רב, כך שעבירת הגניבה ממעביד פוגעת הן בקניינו של המעביד ובאנטרס הכלכלי שלו - כאשר שליחת יד לרכושו של המעסיק מתבצעת בקלות בעוד הדרך לגלותה איננה פשוטה כלל ועיקר - והן ביחסי האמון המיוחדים הנדרשים בין עובד למעבידו, המובילה להפרת אמונו של מי שהפקיד בידי העובד רכוש בעל ערך, מתוך אמון כי יעשה בו שימוש לצורכי העבודה בלבד.
בת"פ (שלום כפר סבא) 2180/01 מדינת ישראל נ' רגימוב וגומייב (30.12.2001), הורשעו הנאשמות בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, קבלת דבר במירמה וגניבה בידי עובד בכך, שבמהלך עבודתן כקופאיות בחנות נטלו מוצרים שונים מהחנות, ותוך שרכשו המוצרים באמצעות מסירת מספרי כרטיסי אשראי שהותירו לקוחות על גבי שוברי עיסקאות בכרטיס אשראי.
בע"פ (מחוזי-ת"א) 72265/06 מדינת ישראל נ' סאלח נאסר (פורסם במאגרים המשפטיים), בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט השלום להמנע מהרשעת הנאשם בעבירות של קשירת קשר לעוון, היתחזות לאדם אחר, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר וניסיון לקבל דבר במירמה בכך, שקשר קשר עם אחר, על-מנת שאותו אחר יתחזה אליו וייגש במקומו לבחינה פסיכומטרית והשית על הנאשם עונש של מאסר מותנה.
בעיניינו של הנאשם 2 המליץ שירות המבחן על המנעות מהרשעה לאור ההערכה לפיה, הרשעה תיפגע באופן ממשי בתעסוקתו כנהג משאית כפי שעלה ממכתבו של קצין הבטיחות של החברה בה עובד הנאשם 2 כיום, אשר הדגיש כי הרשעה תיפגע ביכולתו של הנאשם 2 להכנס לנמלים שונים בארץ אשר מהוה חלק משמעותי בעבודתו ותוביל לפיטוריו המיידים.
...
קצרה היריעה מלפרט את מכלול המותבים וההליכים אליהם נותב התיק, אך אציין בקצרה כי כתב האישום הוגש לבית משפט השלום באשדוד, שם נקבע בתחילה להוכחות, בהמשך הועבר לגישור פלילי בפני כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום, לאחר מכן מצא את דרכו לפתחו של מותב נוסף, ובסופו של דבר הגיע לפתחו של מותב זה לצורך קיום דיון מקדמי לפי סעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
יתרה מכך, שוכנעתי כי טעמו של שירות המבחן לביטול הרשעתם של הנאשמים 2 ו- 3 שעניינו, החשש מפגיעה עתידית במסגרות התעסוקתיות בהם משולבים הנאשמים כיום - יש בו ממש.
ראו לעניין זה הדברים שנאמרו ב ע"פ 2580/14 ו ע"פ 3539/14 חסן וסברי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים):
"עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה. עקרון זה מורה כי יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות ובעלי נסיבות אישיות דומות. עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע "
ראו והשוו לעניין זה גם: ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל ו ע"פ 900/11 עטאללה נ' מדינת ישראל (פורסמו במאגרים המשפטיים )
לטעמי, באיזון הכולל נדמה, כי בחינת ההבחנות שלעיל בין עניינו של הנאשם 1 לעניינם של הנאשמים 2-4 באספקלריה של עקרון אחידות הענישה מגלה, כי לא קיים יחס מספק של שקילות בעמדתה העונשית של המאשימה ביחס לכל אחד מהם.
זאת ועוד, סעיף 40ד(א) לחוק העונשין קובע כי מקום בו מצא בית המשפט כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", רשאי הוא לסטות ממתחם העונש אשר נקבע ולגזור על הנאשם עונש החורג לקולא מאותו מתחם.
