הרשעה בגניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין

מעובדות כתב האישום המתוקן הראשון, עולה כי ביום 8.12.2011, גנב המבקש טלפון חכם, מסוג אייפון 4S, מדוכן השייך למעבידו, ובגין כך הורשע המבקש בעבירה של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

...

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי בקשה זו איננה עומדת באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור, ב"גלגול שלישי", ומטעם זה, כשלעצמו, אין בידי להיעתר לבקשה.

המבקש הורשע בשורה של עבירות רכוש חמורות, כאשר אין מדובר בהרשעתו הראשונה בעבירות מסוג זה. בנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדתו של בית משפט השלום, כי העונש המוצע, במסגרת הסדר הטיעון, מקל יתר על המידה עם המבקש.

בנסיבות אלו, סבורני שאין מקום להתערבות בהחלטת בית משפט השלום, אשר אושרה בפסק דינו של המחוזי.

החלטתי מיום 7.9.2016, בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הוטל על המבקש, מתבטלת בזאת.

ביום 18.12.16 הודה הנאשם והורשע בעבירה של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

...

כפי שכבר נקבע, די בכך שלגוף המסדיר יש שיקול דעת באשר להחלטה למתן או לחידוש רישיון, כדי לחייב מסקנה לפיה לא מדובר בפגיעה קונקרטית (רע"פ 6449/15 חלוואני נ' מ.י. (2015); ע"פ 52114-06-16 מפרע נ' מ.י. (2017)).

אני גוזר אפוא על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות החל מיום 18.10.17 ב"מוסד נווה מנשה".

כתב האישום וההליכים הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן – חוק העונשין).

...

ערעורו נדחה ונקבע כי "העונש שהוטל על המערער מידתי ואף נוטה לקולה"; עפ"ג 20798-08-20 ברננקו נ' מדינת ישראל (29.12.2021), בו נידון עניינה של נאשמת שהורשעה בעבירות גניבה בידי עובד בכך שנטלה סכומי כסף בסך עשרות אלפי שקלים ממשקי בית בהם עבדה כמנקה.

ערעורו נדחה.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך חודשיים.

בפניי תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן: חוק בתי המשפט) במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע (שהנו אחיינו) להשיב לו סכום של 327,110 ₪ אותם גנב ממנו במהלך התקופה בה עבד בעיסקו של התובע וזאת, בהמשך להרשעתו של הנתבע במסגרת ת"פ (ק"ש) 5775-05-17 במסגרתו הורשע בבצוע עבירה של גניבה בידי עובד, עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק).

...

סבורני, כי התנהלותו זו של הנתבע נגועה בחוסר תום לב ואף יש בה כדי לפגוע בזכותו של התובע כאן שלא תוגש כנגדו תביעה נוספת ו/או תועלה טענת קיזוז ביחס לסוגיות הנובעות מיחסי העבודה בינו ובין הנתבע אשר נידונו בבית האזורי לעבודה כאמור.

ער אני להבדלים בין רשימת השיקים אשר לגביהם ניתנה קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה ובין רשימת השיקים נשוא כתב האישום אשר בגינו ניתן פסק הדין הפלילי אשר בעקבותיו הוגשה תביעה זו ואולם, כאמור, משקבעתי כי החלק הארי של השיקים מופיע הן בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ובהליך הפלילי הינו זהה ועולה על הסכום אשר נפסק לטובת הנתבע, הרי שלא מצאתי ליתן משקל לעניין זה. לפיכך, מצאתי לקבל את טענת הקיזוז אותה העלה הנתבע ביחס לסכום זה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 188,600 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 31.12.14.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשאת בתשלום האגרה אותה שילם התובע בסך של 4,089 ₪.

על יסוד האמור, הורשעה הנאשמת בעבירה של גניבה בידי עובד, ממעבידו לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן- "החוק").

...

תהליך השיקום שעברה הנאשמת, שנמצאת בפתחה של תקופה חדשה, שלא לומר פרק חדש בחייה, כמו כן, העדר עבר פלילי ונתונים חיוביים אחרים מובילים למסקנה שהטלת עונש מאסר בעבודות שירות עלול לפגוע בה ובסיכויי שיקומה יתר על המידה.

דין עתירת ההגנה להימנע מצו של"צ (בהינתן הרשעתה) או להסתפק בהיקף מצומצם מזה המומלץ על ידי שירות המבחן, להידחות.

אשר על כן, ולאחר שנתתי דעתי לתיקון 113 לחוק העונשין ולטיעוני הצדדים, החלטתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא תעבור עבירה בה הורשעה.