בתאריך 03.12.2013 הגישה המערערת עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בגדרה עתרה המערערת כי יורה למשיבה ליתן לה את ההיתרים הנדרשים לשם הפעלת מכון הרשוי שבשטחו יוענקו השירותים הבאים: בדיקות רכב (קנייה ומכירה); תיקון וכיוון מיתלים ברכב; בדיקות רכב לאחר תאונה, ותיקוני צמיגים ואבובים (כולם ביחד להלן: המקצועות הנוספים) – וזאת בנוסף להרשאה לבצוע בדיקות רשוי שנתיות, שהותרו למערערת.
...
זה המקום להזכיר כי כאמור, המערערת טוענת כי את חישוב דרישות השטח לשם מתן רישיון למפעלים הנוספים יש לעשות באופן חופף, ולא באופן מצטבר, ומכאן שניתן להגיע למסקנה שעומד לרשותה די שטח כדי להפעיל גם את המפעלים הנוספים.
אבהיר בקצרה מיד בסמוך טעמי למסקנה זו.
בתוספת הראשונה לצו הפיקוח נקבע כי קיימת אפשרות לצמצם את השטח הנדרש לשם קבלת רישיון להקמת מפעל לבדיקת רכב לאחר תאונה – כאשר הוא מוקם בשטח של מכון רישוי הפתוח לשירות הציבור.
סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל אציע לחבריי כי נדחה את הערעור בעיקרו, בכפוף לאמור בפיסקאות 40, 42 ו-51 שלעיל.
