הרקע ההיסטורי של חוק התגמולים לפעילי איבה

המשיבה טענה בנוסף, כי פרשנות הוראות חוק התיקשורת, על רקע לשונו, תכליתו, וההיסטוריה החקיקתית שלו, מוליכות למסקנה שהוא אינו חל על העברת תכנים במרשתת, אלא אך ורק על שידורי כבלים ולווין.

עוד טענה המשיבה כי אין מחלוקת ששירותים אחרים של העברת התכנים במרשתת אשר פעילים בישראל, דוגמאת נטפליקס, אמזון פריים, ושירותיהן המקבילים של סלקום ופרטנר, אינם כפופים לאיסור על שילוב פירסומות מכוח סעיף 6כד לחוק התיקשורת.

בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.18) (להלן: "מרקיט") נדונה סוגיית ההסתלקות המתוגמלת ונקבע באשר לסוגיית עילת התביעה לכאורה, בין היתר כך: "25... בבואו להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טירחה אגב הסתלקות מההליך הייצוגי, שומה על בית משפט לבחון ראשית אם 'התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה'. קרי: על בית משפט לוודא כי אין עסקינן בתביעת סרק, אלא בתובענה שלכתחילה עמדה ביסודה עילת תביעה לכאורה ואולם לאחר הגשתה התברר כי אין עוד תוחלת בהמשך ניהול ההליך. שנית, על בית משפט לתת דעתו ל'תועלת שהביאה בקשת האישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה'; ויושם לב כי המחוקק שם את הדגש על עניינם של חברי הקבוצה (להבדיל מתועלת ציבורית כללית, או השגת אחת ממטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות). אין זאת אלא ששומה על הערכאה הדיונית להתרשם כי לקבוצה צמחה תועלת קונקרטית ורלוונטית כתוצאה מההליך, ואין די מבחינה זו בתועלת כללית ועמומה (כדוגמת תיקון הפרת חוק שבפועל לא הסבה נזק של ממש לקבוצה גם קודם לתיקון). אחת השאלות שיש לבחון בהקשר זה, היא אם אמנם היה צורך בנקיטת ההליך הייצוגי לשם השגת התוצאה שהתקבלה." (ההדגשות שלי- א.פ.) עוד קבע בית המשפט העליון בפרשת מרקיט, כי השיקולים המנחים לפסיקת גמול ושכר טירחה בבקשת הסתלקות יקבעו על פי שיקול הדעת של בית המשפט, בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי ולאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות: "29... למען הסר ספק אין הכוונה ל"רשימת מכולת" מחייבת, ולערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בנידון בהתאם לנסיבות המקרה.

...

" (ההדגשות שלי- א.פ.) במקרה דנן, בשים לב לשיקולים שפורטו לעיל בפרשת מרקיט, משלא מצאתי כי מדובר בטיעוני סרק, אני סבור כי הבקשה מצביעה על עילת תביעה לכאורה.

שוכנעתי גם כי קיימת תועלת בהליך זה ובהסדר ההסתלקות לחברי הקבוצה.

לפיכך אני מאשר תשלום גמול ושכר טרחה באופן שהמשיבה תשלם גמול למבקשת בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ (ככל שהדבר מחויב על פי דין וכנגד קבלת חשבונית כדין); וכן שכ"ט עו"ד לב"כ המבקשת בסך של 24,000 ₪ בתוספת מע"מ (כנגד דרישת תשלום).

בעקבות התאונה החל התובע לקבל גמלאות ממשרד הבטחון והצדדים אינם חולקים על כך שאין הוא זכאי לקבל בד בבד את אותן גמלאות וכן פיצוי מכוח תביעה זו. ממילא לאחר שיקבע גובה ניזקו, בגדר תביעה זו, יהא על התובע לבחור האם מבקש הוא להשיב את התגמולים שקבל עד כה ממשרד הבטחון ולקבל במקומם את הפצוי שיקבע בתביעה דנן, או שהוא מבכר להמשיך ולקבל את אותם תגמולים, ולא לקבל את הפצוי שיקבע להלן.

המומחה סבר שקיימת אף התחלות וקבלת תפקיד החולה והנכה על רקע ההיסטוריה המשפחתית.

מתוארים גם סימפטומים של דכאון, הכוללים מצב רוח ירוד, אנהדוניה (כלומר העידר יכולת לחוות הנאה) -הפרעות בתיאבון ובשינה, הזנחה עצמית ואובדנות פעילה.

בסמוך למועד ההוכחות הגישה הנתבעת תצהירי חוקרים נוספים; הוגש תצהירו של החוקר גיא סיטון אשר ביום 30.3.21 הגיע לבית התובע וראה בחור בלבוש חרדי יוצא מהבית וניגש לרכב מסוג קאיה ספורטז'.

...

הוצאות רפואיות עבר ועתיד - איני מקבלת כאמור את טענת התובע כי הוא זכאי להמשיך ולעשות שימוש בקנאביס עד תום תוחלת חייו וזאת על בסיס הוצאה של 1,400 ₪ לחודש (באשר לעתיד).

לנוכח גובה הסכומים המתקבלים במסלול משרד הביטחון - הרי שזו במהותה נדחית.

לפיכך מהפן המהותי התביעה נדחית.

בית משפט השלום בחיפה ו"ע 79-08 פלוני נ' משהב"ט-אגף השקום -ק.תגמולים תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 יו"ר הוועדה – כב' השופט יואב פרידמן חבר הוועדה – דר' אלכס קורת חבר הוועדה – מר דוד לוקוב מערערים פלוני משיבים משהב"ט-אגף השקום -ק.תגמולים פסק דין

חוו"ד מומחה מטעם המערער- ד"ר עמוס חנני (15.01.09) הסטוריית המחלה: ביום 15.01.01 בזמן שרותו הצבאי הרים משקל כבד.

EMG 10.05.07 הדגימה פעילות שורשית L5-S1 מימין עם דנרבציה פעילה, ומשמאל- לא פעילה.

המאמצים במשך 11 שנה לא גרמו לכל בעיות גב. חוו"ד משלימה נוספת (15.09.09) על פי התעוד הרפואי קיימות תקופות ברורות ומוגדרות של התקפי כאבי גב תחתון על רקע בקע דיסק בין- חולייתי מותני, כמפורט בחוות הדעת הקודמות: תקופה ראשונה, החל ביולי 2000, כאשר 11 שנה לא היתה לעבודתו ולעיסוקיו של המערער כל השפעה של השרות על גבו.

...

לסיכום, נטל ההוכחה רובץ על המערער.

ולא שוכנענו בקיומו של קשר סבתי בין השירות או התאונה הנטענת ממרץ 2003 לבין הפגימה בגב התחתון.

הערעור נדחה, אך לא נעשה צו להוצאות.

תשלומי התגמולים אינם בגדר "עזרה סוציאלית" כטענת הרש"פ, והם מהוים הפרת חובה חקוקה של חקיקה ישראלית ובין-לאומית האוסרת על מימון טירור.

כעולה מההיסטוריה החקיקתית שלו, החוק להקפאת כספים נותן תוקף משפטי מחייב למדיניות תגמול הטרור של הרש"פ, ומטיל עליה אחריות ישירה לטרור.

תשלום כספים לאסירים בטחוניים או למשפחותיהם כאישרור מעשי טירור על רקע הפרשנות המצמצמת של חלופת "המאשרר" בסעיף 12 לפקודת הנזיקין, נפנה לידון בשאלה הניצבת לפתחנו: האם תשלום כספים על ידי הרשות הפלסטינאית לאסירים בטחוניים ובני משפחותיהם, מהוה אשרור של פעולות האסירים כמשמעות המונח בסעיף 12 לפקודה, באופן המצדיק הטלת אחריות נזיקית על הרש"פ בגין תוצאות מעשיהם? עודנו באים לידון בשאלה זו, נחזור ונחדד את גדרו של הדיון.

חוק זה מטיל סנקציה כספית על הרש"פ בשל מדיניות התגמולים בה היא נוקטת, וקובע כי מתוך הכספים שמעבירה מדינת ישראל בכל שנה לרש"פ, יוקפאו סכומים בשווי כספי התמיכה שהעניקה האחרונה לפעילי טירור ולמשפחותיהם בשנה שקדמה לה (סעיף 4(א) לחוק).

...

סופו של דבר, שתביעת המערערים הן נגד הרשות הפלסטינית הן נגד אש"ף נדחתה, ועל כך נסב הערעור שלפנינו.

עם זאת, לנוכח ייחודיותה וחריגותה של חלופת האשרור, כמו גם העובדה שעד היום סוגיה זו לא נידונה והתבררה לעומקה בפסיקתו של בית משפט זה, סבורני כי יש מקום לאפשר לצדדים הזדמנות לטעון ולהציג ראיות באופן ממוקד לעניין התקיימותה של חלופת האשרור, ובפרט ביחס להתקיימותו של תנאי הזיקה המהותית וההדוקה בזמן ביצוע המעשים בין הרש"פ לבין הפיגועים ומבצעיהם.

אשר לסוגיית פסיקת הפיצויים העונשיים – חבריי, השופט עמית והשופט מינץ, נחלקו ביניהם ביחס לסוגיה זו. כך, השופט עמית סבור שאין לאפשר פסיקת פיצויים עונשיים כאשר האחריות הנזיקית מוטלת מכוח חלופת האשרור, בעוד שהשופט מינץ סבור כי ניתן לעשות כן במקרים מתאימים – והמקרה שלפנינו בכללם.

אי לכך, הערעור מתקבל, והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את גובה הפיצוי הנזיקי המגיע למערערים.

בית משפט השלום בראשון לציון ע"נ 841-01-18 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום לפני כבוד השופטת רבקה ארד – יו"ר הוועדה דר' יואב יוסלביץ – חבר עו"ד שמעון בר-גור - חבר מערער פלוני ע"י ב"כ עוה"ד עודד צדקוני משיב קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד דורית לוין וולף פסק דין

רקע המערער, יליד 1995, התגייס לשירות סדיר ביום 28.7.2013 בפרופיל 97.

· 30.12.2013 - דר' מצליח: "אתמול היתקיימה שיחה חוזרת עם דר' **** לוין... בסיכומו של דבר – בעצם הפימור שינויים כרוניים עם השטחה של ראש הפימור בצלום שמתאימה ל- Grade IV, אולם MRI עם פיענוח לפיו יש איזור שנראה כאיסכמי חדש- וקשה להחליט אם מדובר ב acute on chronic. דר' לוין מבקש לקבל הסטוריה רפואית מרופא הילדים על מנת לבדוק אם קיים רמז כלשהוא לפרטס בעבר, על אף שבשיחות חוזרות הכחישו הוא ואמו כל ארוע מחשיד בעבר. בנוסף, כעת הכאבים אמנם מכוונים לתהליך חדש/פעיל, אך עוצמתם אינה מתאימה למקרים דומים של AVN כפי שבד"כ נתקלים בהם לפי דר' לוין – ועל כן כל המקרה אטיפי – הכאבים אינם מתאימים בעוצמתם, הממצאים הרנטגניים מקשים על הפיענוח." (ע' 36 לת"ר).

...

למחלה מהלך קליני והדמייתי ברור היכול להוביל לקריסת ראש הירך או לנסיגה עצמונית "אך תבנית מחלתו של **** מבחינת התסמינים עוצמתם וסדר הופעתם, וממצאי בדיקות ההדמיה, לא מתאימה לאף אחת מאפשרויות אלו, ואינה קשורה למהלך שירותו הקצר של *** ". המומחה הגיע למסקנה: "על פי מהלך מחלתו כפי שמופיע בתיקו הרפואי, ועל פי תוצאות בדיקות ההדמיה, ותוצאות הבדיקה הגופנית, לא מצאתי כל קשר בין שירותו הצבאי הקצר... ובעיית מפרק הירך משמאל, ואני ממליץ לדחות תביעה זו". בחוות דעתו המשלימה מיום 2.1.2019, המתייחסת לחוות דעתו של דר' רון ארבל מטעם המערער (לפיה המערער סובל מנמק אווסקולרי של ראש הירך שקרס אך נעצר עצמונית ונובע ממאמצים שעבר המערער כטירון משך השבוע הראשון לגיוסו), כתב דר' ליברמן כי קביעותיו של דר' ארבל אינן עולות בקנה אחד עם האבחנה של המערער ועם הפתופיזיולוגיה הידועה של נמק אווסקולארי של מפרק הירך.

בענייננו, לאחר ששמענו את המערער והמומחה מטעם הועדה בקשב רב ובחנו את טענות הצדדים בראי הנסיבות הקונקרטיות של המקרה המונח לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור כפי שנפרט להלן.

לעניין זה, שמשמעו אובדן אפשרות ההחלמה מהמחלה, מצאנו ליתן משקל משמעותי.

בהינתן כל אלה, מצאנו לקבוע כי יש להכיר בקשר סיבתי של החמרה בין תנאי השירות לבין מחלת ה-AVN של מפרק הירך השמאלית בשיעור של 80%.

נוכח התוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את המשיב בהוצאות המערער בגין חוות דעת המומחה מטעמו, חלקו בשכר המומחה מטעם הועדה ובשכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.