הרעת תנאים תחת חוזה שינוי שיטת חישוב עמלות ובונוסים

למסקנה זו הגיע בית הדין מהטעמים הבאים: היעד המזכה בעמלה חודשית, שיקף את עבודתו הרגילה של המשיב ולא היה כרוך במאמץ מיוחד, חריג או יוצא דופן; המשיב קיבל תוספת מכירות גם אם בחודש מסוים לא עמד ביעד החודשי הממוצע, מאחר שהמבקשת יצאה מנקודת הנחה שבסופו של דבר המשיב יעמוד ביעד השנתי, כפי שאירע בפועל; התשלום הנוסף שהיה במהותו עמלה, שולם למשיב עבור עבודה שביצע בגין מכירות באופן אישי, באזור שתחת אחריותו; התשלום הנוסף שולם מדי חודש והיווה חלק משמעותי מהכנסתו של המשיב.

אשר לקשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה בתנאי העבודה נקבע כי אומנם סמיכות הזמנים בין התפטרות המשיב לבין המעבר שלו לחברה מתחרה, עוררה ספק באשר לשיקולים שהנחו אותו, אך המשיב הוכיח קיומן של נסיבות שהצדיקו התפטרות תוך זכאות לפצויי פיטורים.

לפיכך, ולאור המסקנה לפיה העמלות היו חלק משכרו, נקבע כי המשיב זכאי ליתרת תמורת הודעה מוקדמת בסך 21,672 ₪, וכן לפצויי פיטורים, לפי שכרו הממוצע בשנת עבודתו האחרונה (סך 27,997 ₪ בהפחתת בונוס), ובסך 303,300 ש"ח. כן נקבע כי המבקשת רשאית לקזז מהסכום זה את התשלומים ששולמו לקופת ביטוח המנהלים ברכיב פצויי פיטורים, ובכפוף לשיחרורם לידי המשיב.

עמלות עבור שנת 2014 – נקבע כי המשיב היתנגד לשינוי שיטת התשלום לסוכני המכירות לפיה הפרמיה אמורה היתה להיות משולמת בתשלום אחד בתום השנה, ואף התפטר בעקבותיו.

לפיכך, לאור הילכת מילפלדר, לפיה שינוי בתנאי הסכם העבודה יעשה בהסכמת העובד (בג"צ 239/83 מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה, מא(2) 210), ומשהמשיב עבר את היעד שנקבע בשנת 2014 עד לשינוי, נקבע כי הוא זכאי לעמלות המכירה לשנת 2014, בסך 36,415 ש"ח. פיצוי בגין אי הפקדות מלאות לפנסיה – נקבע כי המשיב לא הוכיח את תחולת צוי ההרחבה השונים על העסקת המבקשת, והמקור לחיובה בהפקדות פנסיוניות, הוא בהסכם שבין הצדדים.

זאת למרות שהמשיב הודה כי נידרש מאמץ מיוחד מעבר לעבודה הרגילה, בכדי להגיע למכירות מעל ליעד שנקבע עבורו ולקיים את התנאי לקבלת התשלום בשיעור של 7% מעבר ליעד המכירות השנתי; וכי בתיק אחר קבע בית הדין האיזורי כי תשלומים זהים במתכונתם לתשלומים במקרה דנן, לא מהוים עמלות המכירה והם לא חלק מהשכר הקבוע לצורך חישוב פצויי פיטורים, והעניין טרם הוכרע בעירעור (ע"ע 41847-07-18).

...

בנוסף, המבקשת אמנם לא הציגה נתונים ספציפיים בהתייחס למצבו הכלכלי של המשיב, אך שוכנעתי כי בנסיבות אלו גובה הסכום לכשעצמו מלמד על קושי בהשבתו כאשר מדובר באדם פרטי (ע"ע (ארצי) 9701-02-16 רשת עמל 1 בע"מ – נבילה אלעביד (5.5.16)).

לאור זאת, בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, אני סבור כי יש הצדקה לעיכוב חלקי של פסק הדין, כאמור לעיל.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 11 לעיל.

לפנינו תביעתה של הגברת ספיר נאווה חיו לוי (להלן: "התובעת") שהועסקה כקונדיטורית ראשית בחברת יעקב בן יקר ובניו בע"מ (להלן: "הנתבעת") כנגד הנתבעת וכנגד מר אליהו בן שטרית (להלן: "הנתבע") בעלי הנתבעת, בגין פיטוריה שלא כדין בהעדר הודעה מוקדמת וכן לתשלום הפרישי שכר והפרשות פנסיוניות, פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע.

הנתבעת היא חברה שמייצרת וכן יבואנית של פירות קפואים, מחיות קפואות, גלידות סורבה, גלידות שמנת וקינוחים ומפיצה את מוצריה למסעדות, בתי קפה, חנויות, מעדניות, בתי מלון, אולמות אירועים וגלידריות ברחבי כל הארץ תחת המותג 'רפאלו'.

הנתבעים טוענים כי לא מדובר ברכיבים פקטביים ולא בעמלות מכירה אלא בתמריצים ושכר עדוד.

תשתית משפטית בפסיקה נקבע כי על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פצויי פיטורים, נידרש שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם לא מיתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום (דב"ע מב44-3/ רות גולדברג נ' עריית בת ים, פד"ע י"ג 338).

ביום 31.1.2016 נחתם בין הצדדים עידכון תנאי שכר החל מיום 20.7.2015 (נספח 3 לתצהיר התובעת) ובו נקבע כי "במקום הבונוס בסך 1,500 ₪ ברוטו, יועלה שכרה של העובדת כמנהלת הקונדיטוריה ל 45 ₪ ברוטו לשעת עבודה". משמע, הצדדים להסכם ראו בבונוס בסך 1,500 ₪ בחודש כחלק קבוע משכר התובעת שלא תלוי בתנאים נוספים מעבר לעבודתה.

כך נאמר לעניין זה בע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא ואח' נ. יוסי שוורץ (13.2.11): "יפים לענייננו מושכלות ראשונים לפיהם:... המשותף לשניים – פיטורים והתפטרות – הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים יחסי עובד מעביד לידי סיום. השוני בין השניים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו, המעביד או העובד... הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות". זכות השימוע היא זכות יסוד בשיטתנו המשפטית.

...

לאור ההתנהלות המתוארת לעיל, מצאנו כי נסיבות מקרה זה מהוות עילה מוצדקת להרמת מסך כלפי הנתבע ביחס לכלל חיובי הנתבעת.

סוף דבר על יסוד המפורט לעיל, אנו קובעים כי הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: · פיצוי בגין הפרשי שכר ושעות נוספות בסך 18,420 ₪.

נציין כי התרשמנו שבין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה המפורטת בהרחבה לעיל, ועל כן מצאנו להעמיד את הפיצוי על אי ביצוע התשלומים במועד על שווי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.12.2018 ועד למועד התשלום בפועל- וזאת ביחס לכלל הרכיבים שנפסקו.

וראו גם בסעיף 12 לכתב ההגנה בתביעת לשון הרע: "בשל הזמן הממושך אשר עבר מאז אותו ארוע, לא זכור לנתבע מה היו הדברים הספציפיים אשר נאמרו בלהט חילופי הדברים בין השניים".] כלומר, התובע אשר גרס תחילה כי הויכוח עם הגב' רבינוביץ, לא היתרחש אל מול מי מהעובדים, שינה את גירסתו, ובמהלך חקירתו הנגדית התבהרה תמונה שונה, ולפיה כן היו עדים לאותו ארוע.

ראו בהקשר זה גם טענתו של מר פלג בחקירתו הנגדית, כי בשגרה נוהגת הנתבעת להחתים את העובדים על תנאי עבודתם[footnoteRef:48], ואשר אף ציין כי "... והחוזה הזה לא מזויף כי כל החתימות של אייל במשרד שלנו הן אותה חתימה"[footnoteRef:49].

ראו בהקשר זה גם דבריה של באת-כוח התובע בדיון המוקדם שנערך בפני כב' הנשיאה שפר, אשר ציינה כי "לשאלת בית הדין האם הסכומים שמצוינים בתלושים כנטו לתשלום אכן שולמו לתובע, אני משיבה שמה שרשום בתלוש תחת הכותרת "לתשלום", אכן הועבר לתובע"[footnoteRef:54].

מר פלג הסביר לעניין זה בחקירתו הנגדית, כי תשלום הבונוס לא היה "שיטתי"[footnoteRef:62], ו"יכול להיות שהתובע ביקש עמלות יתר על סגירות של עיסקאות הוא כל הזמן ביקש זאת היתה הדרישה שלו"[footnoteRef:63].

נדגיש, כי עדותו בעיניין זה הנה שונה מהנטען בתצהירו, שם נטען כי "שיטת תימחור העובדים... אינה כוללת תגמול בשל עמלות מכירה"[footnoteRef:64].

חישוב השכר הקובע – להלן פירוט שכרו של התובע, ולפי תלושי השכר ב-12 החודשים המלאים האחרונים (שכר בסיס + שעות נוספות + בונוס), בערכי ברוטו, ובמעוגל: בחודש 11/2012 – סך של 9,300 ₪ ; בחודש 12/2012 – סך של 6,807 ₪; בחודש 1/2013 – סך של 6,890 ₪ ; בחודש 2/2013 – סך של 4,589 ₪; בחודש 3/2013 – סך של 5,462 ₪; בחודש 4/2013 – סך של 6,892 ₪; בחודש 5/2013 – סך של 7,027 ₪; בחודש 6/2013 – סך של 9,761 ₪; בחודש 7/2013 – סך של 9,761 ₪; בחודש 8/2013 – סך של 9,860 ₪, בחודש 9/2013 – סך של 11,043 ₪; בחודש 10/2013 – סך של 10,849 ₪.

...

לסיכום תביעתו של התובע נדחית ברובה הגדול (לגבי הנימוקים), ונדחית ברובה המוחלט (לגבי הסכומים[footnoteRef:88]).

דין התביעה בגין פיצויי הלנת שכר, פדיון חופשה, דמי חג, פיצוי בגין אי-מתן שימוע, פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד והפרשות פנסיוניות חסרות – להידחות.

לגבי הוצאות – בנסיבות העניין, ומשעה שתביעתו של התובע התקבלה בחלקה המועט ביותר מחד, ואולם מנגד גם תביעת לשון הרע התקבלה בחלקה, אנו קובעים בזאת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

העובדת, מצידה, טענה שלאחר שובה מחופשת הלידה שינתה המעסיקה את תנאי העבודה, דרשה לשנות את דרך חישוב השכר וקיזזה משכרה בגין היעדרויות בנגוד לנהוג בין הצדדים.

לאחר שהוברר שהצדדים נהגו באופן שונה מההסכמות הקבועות בהסכם ההעסקה (בנוסחו לפי גרסת העובדת) לאורך כל תקופת העבודה, ומאחר ואין מחלוקת שלעובד שולם שכר בסכום כולל הנגזר מסך הבונוס שהיא זכאית לקבלו בגין מכירותיה ובערכי ברוטו – נדחית טענת העובדת לפיה יש לשלם הפרישי שכר בגין שכר היסוד.

על-פי גרסת המעסיקה (סע' 22 – 32 לתצהיר איינס) העובדת השיבה לטענות שהופנו נגדה שיש להגדיר כ"לקוחות חדשים" גם לקוחות שהועברו לטיפולה על-ידי עובדים אחרים או לקוחות שהביטוחים שערכו "שודרגו". העובדת טענה (סע' 12 ו- 61.4 לתצהירה) שממועד חזרתה מחופשת הלידה פעלה המעסיקה על מנת להרע את תנאי עבודתה, ביצעה נכויים שלא כדין בגין שעות העדרות ושינתה את שיעור הפרמיה שהונהג עבור לקוחות קיימים.

שיטת היתחשבנות זו חותרת תחת טענת המעסיקה שניתן ללמוד מתוך השוואה בין דו"חות המכירה לתלושי השכר – כי דו"חות המכירה שהוצגו הם אכן אלה שנערכו והוגשו על-ידי העובדת.

אשר לשינוי סיווג הלקוחות – כלל לא הוכח בפנינו שבין הצדדים הוסכם שהעובדת תהיה זכאית לשעור עמלות שונה לפי סוג הלקוחות, וזאת על יסוד הנימוקים הבאים: אין בהסכם העסקתה של העובדת או בנספח לו (על שני נוסחיו) כל היתייחסות לאבחנה הנטענת בין לקוחות חדשים לישנים.

גרסה זו לא צוינה בתצהירי העדים מטעם המעסיקה, ויש בו כדי לחתור תחת הטענה של המעסיקה בנוגע לדיווחים כוזבים של העובדת על מכירה ללקוחות קיימים וסיווגם כחדשים כדי לזכות בעמלה בשיעורה המלא.

...

דין טענת התובעת בנוגע לזכאות להפרשי שכר כהשלמה משכר יסוד בשיעור 6,000 ברוטו כפי ששולם בפועל לסך 6,000 ₪ נטו – להידחות.

תביעת המעסיקה בכל האמור בהשבת סכומים שהתקבלו בידי העובדת בשל דיווחים כוזבים נדחית מהנימוקים שפורטו לעיל בפרק העוסק בטענות המעסיקה לשלילת פיצויי פיטורים.

סוף דבר תביעות העובדת מתקבלות בחלקן.

תביעת המעסיקה נדחית.

עוד נתבעו תמורת עבודה בימי מנוחה שבועית, פיצוי בגין עבודה בתקופת מחלה וכן פיצויים לפי הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965.

הנושא פורט בהרחבה בע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק בע"מ, מיום 29.03.2017 (להלן – עניין ריעני), ובו נקבע כך - "גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין – בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) – כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע". בעיניין ריעני בית הדין הארצי מנה ארבעה מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות והיקפה של העבודה הנוספת.

בהקשר זה יובהר, כי למרות שלא הוצגה הסכמה מפורשת של הנתבעת לכך שהתובע יעבוד בשעות נוספות, הרי משהנתבעת שילמה לתובע שעות נוספות בשנת 2017 ולא הובהר מדוע החליטה דוקא בשנה זו לשלם את הגמול (למרות הוראות חוזה העבודה), מצאנו כי יש לפסוק לזכות התובע את הגמול (בהתאם לחישובי הנתבעת).

בנוסף, גם אם הסכומים שולמו לתובע תחת ההנחה המשפטית השגויה כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו, לא ניתן לקבוע בודאות כי אם המצב המשפטי היה מובהר לנתבעת בזמן אמת, היא לא היתה משלמת לתובע את העמלות ואת הבונוסים, שהרי מדובר גם בשיטת תמרוץ להגדלת המכירות במיתחם.

...

בהקשר של ההתנהלות הדיונית, מצאנו לציין כי כתבי הטענות מצד התובע כללו טענות עובדתיות רבות שלא היו קשורות בהכרח לסעדים שנתבעו ואף צורפו מסמכים רבים (מאות עמודים) שאינם תורמים דבר להכרעה במחלוקות בין הצדדים.

בשולי הדברים יוער כי ככל שהתובע ביקש בחלק זה של תביעתו פיצויי הלנה בגין האיחורים בהפרשות, דין התביעה להידחות.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך 10,379 ₪, בגין שעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאמצע התקופה המזכה (1.2.2014) ועד התשלום בפועל.