הרעת תנאי עבודה לעובד מכירות

נראה כי מדובר בחשבוניות בגין ציוד שהתובע מכר לבית הספר – אולם עניין זה לא הוכח כדבעי, מה גם שמדובר בסכומים שהנם זניחים, באופן יחסי לסכום שנתבע.

התובע אף לא הוכיח כל לחץ או רמיזה בדבר הציפייה ממנו לפעול כן. פעילות התנדבותית כזו או אחרת, כפי שעשו אף אנשי צוות אחרים בבית הספר, אינה מזכה את התובע בתשלום כלשהוא, מעבר לשכרו, ומכל מקום – לא שוכנענו כך. לפיכך, כאמור, אנו דוחים את התביעה לתשלום שכר או כל פיצוי אחר בגין רכיב זה. עוגמת נפש, כאב וסבל התובע טען בכתב התביעה כי הוא זכאי לפצוי בסך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש, כאב וסבל שגרמה לו הנתבעת בהליך חסר תום לב וזדוני שגרם להרעת תנאים בעבודתו מתוך כוונה להביא לסיום עבודתו בבית הספר או לגרום לו לעבוד בתחושה של השפלה ופגיעה בכבודו, וכן עבור הניצול של הנתבעת ושל מנהליה ביחסי המרות שהיו בניהם, אשר הניבו בהצלחה אחזקה טכנית בחינם תמורת שמירת מקום עבודתו של התובע בתנאים הולמים.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 19,647 ₪ בגין פיצויי פיטורים - בניכוי כספי הפיצויים שנצברו לזכות התובע בקרן הילה (קרן דפנה – הלה, בנק מסד), ככל שנצברו.

יתר רכיבי התביעה נדחים בזאת.

לאור התוצאה אליה הגענו, ונוכח הסכום שנתבע אל מול הסכום שנפסק ובהתחשב בהיקף סיכומי הנתבעת והחלטת בית הדין מיום 17.7.19 שניתנה בעניין זה, התובע ישלם לנתבעת סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לטענתו, גם לאחר שינוי פריסת קוי החלוקה בהתאם לחוזה 2010 עמד התובע ביעדים ולנתבעת לא היו כל טענות או תלונות בעיניין זה. כנטען, בהמשך הזמן ועקב ההתייחסות הגרועה לסוכנים והרעת תנאי ההיתקשרות מצד הנתבעת, ביקש התובע בשנת 2014 למכור את קו החלוקה שלו לאחר.

תרומתו של התובע לגיוס לקוחות חדשים לנתבעת היתה אגבית ושולית יחסית (ר' עדות קטן, עמ' 32, ש' 9) וכפי שהגדיר זאת מר קטן, "העבודה העיקרית שלהם [של הסוכנים – י.ג.] היתה למקסם את המכירות בנקודות המכירה הקיימות" (עמ' 32, ש' 24-25).

...

מר רוזנפלד עצמו העיד כי בשנת 2016 התעניין ברכישת קו חלוקה אחר של הנתבעת, אולם משנודע לו שהנתבעת דורשת רכישת משאית גדולה הגיע למסקנה כי לא כלכלי לרכוש קו חלוקה ולהוסיף השקעה נוספת ברכישת משאית גדולה (עמ' 16, ש' 23-26; עמ' 17, ש' 23 ואילך).

סיכום סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

בנסיבות העניין אני מורה כי כל הוצאות הליך ההוצאה לפועל עד כה יחולו על הנתבעת.

לטענתה, עבודת התובעת הסתיימה על רקע אי התאמה וחוסר שביעות רצון מהתנהלותה כאשת מכירות.

וכך נקבע בדב"ע (ארצי) מח/3-8 אבנר קופל סוכנות לביטוח – וייס-ארלוביץ, פד"ע כ 57 (1988): "חוק עבודת נשים נועד להגן על עובדת בהריון מפני פיטורים, מהטעמים הבאים: האחד – בתקופת ההריון היא עשויה להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל; השני – יתכן שהמעביד יפיק פחות תועלת מעבודתה; השלישי – העובדת חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה בגלל מצבה" (ראו גם: דב"ע (ארצי) נו/3-80 אלול – פנינה רוזנבלום בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע ל 86 (1996)).

...

נוכח האמור, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לסעדים הנובעים מחוק עבודת נשים, ובכלל זאת את תביעתה לפיצוי ממוני בגין פיטוריה ללא היתר, כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה.

גם משיחת השימוע, נספח ג' לתצהיר נתבעת, עולה כי טענות הנתבעת בקשר לעבודתה של התובעת היו ענייניות, ואף כי התובעת אינה מסכימה לאלו, לא עלה באותה שיחה עניין הריונה ובסופו של דבר מדובר בפררוגטיבה של המעסיק להחליט כי עובד/ת אינו ממלא אחר הציפיות ממנו.

זאת אומרת, שוכנענו כי פיטוריה של התובעת לא היו קשורים להריונה, הריונה לא נשקל במכלול השיקולים שהובילו לפיטוריה וכי אלו נעשו מהטעמים עליהם עמדה הנתבעת במהלך ניהול ההליך, במסגרת כתב ההגנה שהגישה, בתצהיר מנהלה ובעדותו בפנינו.

סוף דבר נוכח האמור, תביעתה של התובעת נדחית על כל ראשיה.

רקע עובדתי בין החודשים 5/2010 עד 10/2014 הועסק התובע, עבד אלראוף דראושה (להלן- התובע או העובד) בתפקיד מקדם פרויקטים ומכירות בשדסופט בע"מ (להלן – שדסופט).

על מנת להחשב כמי שזכאי להחשב כמתפטר בדין מפוטר לפי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, על העובד להראות ראשית, שהיתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות אחרות שבהן אין לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו; שנית, שיש קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות שמצדיקות התפטרות; ושלישית – שניתנה התראה סבירה למעסיק בטרם ההתפטרות, על מנת לאפשר למעסיק לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהן ניתנות לתיקון.

...

פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר והודעה על תנאי עבודה נדחות טענות התובע לפיהן לא קיבל תלושי שכר מהנתבעת במועד.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לידיה, את הסכומים הבאים: בגין הפרשי שכר – סך 49,568 ₪ סכום זה ישולם בערכי נטו כמפורט בתלושי השכר, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.15 (אמצע התקופה הרלוונטית) ועד התשלום המלא בפועל.

נסיבות סיום העבודה לטענת התובע, במהלך תקופת העסקתו עבר מסכת של היתעמרות בעבודה והעסקה פוגענית כלפיו, כאשר זכויותיו הקוגנטיות נרמסו ברגל גסה ונוכח ההרעה המוחשית בתנאי העבודה (פגיעה בשכרו על ידי הפחתת שעות עבודה באופן חד צדדי, הפחתת עמלות מכירה, עבודה בסביבה לא בטיחותית תוך הצגת דרישות לא חוקיות והוספת תפקידים בנגוד למוסכם).

...

הוראות סעיף 5(ב)(1) לחוק קובעות: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין, הודעה לעובד על תנאי העבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה)" משאין חולק שהנתבעת לא מסרה בידי התובע הודעה על תנאי עבודתו (עמ' 31 ש' 18-22 לתמליל) זכאי התובע לפיצוי בסך של 2,000 ₪.

בכתב ההגנה ביקשה הנתבעת לקזז חלף הודעה מוקדמת ואולם במסגרת סיכומיה לא חזרה הנתבעת על טענתה זו. יתר על כן, מתכתובת הווטסאפ עולה, כי מר אלדר קראדי ויתר על עבודת התובע בתקופת ההודעה המוקדמת ועל כן אין יסוד לטענת הקיזוז והיא נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: פיצוי בגין הודעה לעובד בסך של 2,000 ₪.

תביעות התובע לתשלום השלמת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת נפש – נדחות.