הרמת מסך בחברה משפחתית: דיני עבודה

נוסף על כך, חזר התובע על הטענות שנטענו בכתב תביעתו לפיהן הנתבעים 1 ו-2 עירבבו נכסיהם עם נכסי החברה ונטלו סיכונים בלתי סבירים, היתנהלות המצדיקה הרמת מסך, בודאי כאשר המדובר בחברה משפחתית.

בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקה מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי חברה נושאת כלפי העובד באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה.

...

טענות הצדדים טענות הנתבעים לטענת הנתבעים 1 ו-2 יש לדחות את התביעה כנגדם על הסף בשל העדר יריבות בין התובע לבינם, וכן יש להשית הוצאות על התובע.

אנו סבורים, כי ככל שיוכחו טענות התובע הרי שאלה עשויות להוביל אף לחיובם האישי של הנתבעים 1 ו-2.

יצוין, כי נתנו דעתנו לטענות הנתבעים לפיהן התביעה נגד הנתבעת 2 הוגשה בחוסר תום לב ומהווה כלי להפעלת לחץ על הנתבע 1 ועל הנתבעת 3, אולם טענה זו לא גובתה באסמכתאות וברי כי אין בה די לצורך דחיית או מחיקת התביעה על הסף בשלב זה. סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף כנגד הנתבעים 1 ו-2 - נדחית.

בדיני עבודה נעשה שימוש בכללים להרמת מסך ההיתאגדות בהרחבה רבה יותר ככל שהדבר נוגע לעובדים בשים לב לעובדה שעובד אינו נושה וולנטרי אלא נושה מסוג מיוחד שמוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת כלפיו – ראה ע"ע (ארצי) 1201/00 זילברשטיין נ' ערב חדש ניתן 17/12/02).

עוד נקבע בהילכות בית הדין הארצי כי מעביד אינו רשאי להעביר עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשנייה, כאילו היה "אבן על לוח משחק" שכן הדבר אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב – ראה היתייחסות בג"ץ לפסיקות אלו בבג"צ 132/15 פלסטיק נ' פאולינה ניתן ביום 5/4/17: "מקרים נוספים בהם מצא בית הדין הארצי הצדקה להרים מסך היתאגדות היו כאשר העובד הועסק בחברה משפחתית, כאשר נמצא שהחברה המעסיקה רוקנה באופן מכוון מנכסיה ולא שולם שכר לעובדים, וכאשר נמצא שמדובר באשכול חברות שבו החברות הן למעשה מעסיקים במשותף", ובמקרים חריגים אף הורם המסך בין חברות שונות בבעלות זהה.

...

הנאמן טוען כי אין מקום למתן הארכת מועד שכן סיכויי הערעור נמוכים מאחר שלא הובאה כל ראייה לכך שהחייב פעל בתרמית יחד עם אביו, וכי פסקי הדין של בית הדין לעבודה שהורה על הרמת מסך ההתאגדות, ניתנו על סמך טענות הנושה בלבד, מבלי שהחייב ושאר המשיבים השמיעו את טענותיהם, כך שהנאמן היה רשאי "להציץ מעבר לפרגוד" של פסקי הדין ולבחון את טענות הצדדים לגופן ולהגיע להכרעה, ולא היה בפסקי הדין של בית הדין לעבודה כדי לחייב את הנאמן להגיע למסקנה לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות בין החייב לבין חברת אריאל.

עוד נקבע בהלכות בית הדין הארצי כי מעביד אינו רשאי להעביר עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשנייה, כאילו היה "אבן על לוח משחק" שכן הדבר אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב – ראה התייחסות בג"ץ לפסיקות אלו בבג"צ 132/15 פלסטיק נ' פאולינה ניתן ביום 5/4/17: "מקרים נוספים בהם מצא בית הדין הארצי הצדקה להרים מסך התאגדות היו כאשר העובד הועסק בחברה משפחתית, כאשר נמצא שהחברה המעסיקה רוקנה באופן מכוון מנכסיה ולא שולם שכר לעובדים, וכאשר נמצא שמדובר באשכול חברות שבו החברות הן למעשה מעסיקים במשותף", ובמקרים חריגים אף הורם המסך בין חברות שונות בבעלות זהה.

לסיכום האמור לעיל, קביעת הנאמן בשים לב לחומר שהוצג בפניו (כאמור בסעיף 16 לעיל) ונוכח כל האמור לעיל, אינה בלתי סבירה באופן קיצוני ומהותי, ומכאן ובהתאם להלכה שהובאה לעיל בדבר ריסון הביקורת השיפוטית על החלטות של בעל תפקיד והפעלתה במשורה במקרים בהם קיימת סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה , לא מצאתי כי יש מקום לשנות מההחלטה שניתנה על ידי הנאמן, ודין הערעור להידחות.