הרמת מסך בדיני עבודה: חברה משפחתית

] בדיני העבודה מתבצעת הרמת מסך בזהירות הראויה ורק מקום בו שוכנע בית הדין בדבר קיומה של פעילות שלא בתום לב או בכוונה לפגוע בזכויותיהם של העובדים של תאגיד, וכן מקום בו זהות העסק המאוגד מתחלף חדשות לבקרים, אך מנהלו של העסק הוא אותו המעסיק[footnoteRef:5].

הפסיקה ריככה במידת מה את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מקום בו עובד מועבר ממקום עבודה אחד למישנהו, הנותנים שרות זהה, שעה שהבעלות על שני המקומות היא בידי שתי אישיות משפטיות שונות, אך השליטה על האחת היא בידי בן מישפחה קרוב של בעל השליטה בחברה השנייה, כך שיראו את שני המקומות כמקום עבודה אחד וחלופית את שני הבעלים כמעבידים במשותף[footnoteRef:9].

] לאחר שבחנו את מכלול הראיות וביישום הפסיקה שהובאה לעיל הגענו לכלל מסקנה כי במקרה שלפנינו, מתקיימות נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההיתאגדות מעל הנתבע ואת חיובו באופן אישי בחובות הנתבעות וזאת בשים לב לטענות התובע ועדותו של הנתבע בעצמו כמפורט להלן: כמפורט לעיל, בתקופות העבודה הרלוואנטיות לתובענה שלפנינו, הוקמו על ידי הנתבע, 3 חברות, בהם הוא שימש כבעל מניות יחיד ומנהל בנתבעות, והוא היה גם הרוח החיה בהן.

...

יתר על כן, ובשים לב למכלול נסיבות העניין ובכלל זה המאמצים שנדרשו מהתובע להוכחת תנאי עבודתו המוסכמים בהליך זה, דבר שהצריך הקדשת זמן השיפוט של בית הדין בהכרעה במחלוקת שבין הצדדים בעניין זה, אנו סבורים כי הפיצוי הראוי שיש לפסוק לתובע הוא 5,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, כדלקמן: פיצויי פיטורים בגין התקופה הראשונה בסך 10,757 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 2.9.2008 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצויי פיטורים בגין התקופה השנייה בסך 9,431 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 25.2.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הודעה מוקדמת בגין התקופה הראשונה בסך 6,345 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 2.9.2008 ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הודעה מוקדמת בגין התקופה השנייה בסך 7,953 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 25.2.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל; גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 60,631 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 25.2.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה בסך 4,129 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 25.2.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצויים לדוגמא בגין תלושים לקויים בסך 10,000 ₪.

לא ישולם הפיצוי במועדו יתווסף אליו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל; בנסיבות העניין מצאנו נכון להפחית את פיצויי ההלנה לגובה הפרשי הצמדה וריבית כמפורט לעיל, נוכח מהות המחלוקות בין הצדדים.

בבקשתו ציין, כי "אינו המעביד של התובע. התובע הועסק במשך כל תקופת העבודה הנטענת והמוכחשת בכתב התביעה על ידי המשיבה 2 שהיא חברה בע"מ, אישיות משפטית נפרדת ועצמאית...בכתב התביעה נתבע גם מר שלום סיאני, מבלי שהתבקש בכתב התביעה סעד של הרמת מסך, מבלי שהתנהל הליך הנוגע להרמת מסך, ומבלי שנטענו ו/או הוכחו עילות כלשהן לבצוע הרמת מסך". עוד ציין הנתבע 2, כי "פסיקת בתי הדין לעבודה עמדה על התנאים להרמת מסך בהקשר לדיני העבודה. נקבע כי הרמת מסך תעשה במשורה, במקרים קצוניים בלבד ובין היתר במקום בו הוכח כי החברה ניצלה את מסך ההיתאגדות במטרה להפר את דיני העבודה" (ר' סעיף 7 לבקשה) וזאת, לטענת הנתבע 2, לא הוכח ואף לא נפרשה התשתית העובדתית הנדרשת להרמת מסך.

עוד ציין התובע בתגובתו, כי עסקינן בחברה משפחתית "כאשר בעלי המניות בחברה הנם בעל ואישה, ישנו טישטוש עמדות וחשש לעירוב נכסים בין נכסי החברה לבין הנכסים האישיים של בעלי החברה...וודאי וראוי להרים את מסך ההיתאגדות בין בעלי המניות לבין התובע" (כך במקור – י.ז.ג) (ר' סעיף 7 לתגובה).

...

בבר"ע (ארצי) 59941-11-14 אטורה תעשיות – יורם שטרית (2015) קבע בית הדין הארצי לעבודה כדלהלן: "נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, ועל בית הדין לבחון האם בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו שבכתב התביעה יוכל לזכות בתביעתו. בנסיבות בהן חסרות בכתב התביעה עובדות מהותיות לביסוס עילת התביעה הנטענת או כאשר העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקנות לתובע את הסעד הנתבע על ידו, דין התביעה להימחק על הסף בשל העדר עילה (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, ע' 374 – 375; להלן - גורן).

התובעת הפניתה אל בג"ץ 132/15 ר-צ פלסטק בעמ ואח נ איפראימוב ואח' (מיום 5.4.17) ממנו יש ללמוד לכאורה על ההלכה בדבר הרמת מסך בדיני עבודה.

אישיותה המשפטית של חברה משמעותה יצירת "מסך" המפריד בין זכויותיה וחובותיה לבין זכויותיהם וחובותיהם של החברים בה. על מנת למנוע אפשרות של ניצול לרעה של אישיותה המשפטית הנפרדת בדרך של שימוש בה כמסווה לפעולותיהם של אלה החברים בה והמפעילים אותה פותחה בפסיקה הדוקטרינה של "הרמת מסך". משמעות דוקטרינה זו היא שיתכנו מקרים שבהם ירים בית המשפט את המסך המפריד בין אישיותו הנפרדת של התאגיד לבין אישיותם המשפטית של החברים בו. בעשותו כך, זכויות התאגיד ובעיקר חובותיו, ייוחסו במישרין לחברים בו מבלי שאישיותו המשפטית של התאגיד תיעלם (ראו פרופ' דוד א' פרנקל, דיני עמותות בישראל, 2012, מהדורה שניה, הוצאת פרלשטיין- גנוסר, עמ' 75).

אין מניעה כי במהלך הליך משפטי, מניות בחברות נתבעות, יימכרו, חברות ייתמזגו, ישנו פעילות וכיו"ב. ובע כעולה מתצהירו של המשיב 2, בשנת 2012 ולאור חילוקי דיעות, החליטו למכור המניות לחברות אחזקה בבעלות כל אחת מהמשפחות (ארד וקורין).

...

כי שיהוי, לא כל שכן שיהוי כבד, בהגשת בקשה לצירוף בעל דין, באופן בו כבר נוהל חלקו הארי של ההליך ונערכו דיוני הוכחות, עלול להוות טעם לדחייתה של הבקשה: "די בשיהוי הכבד בהגשת הבקשה כדי לדחותה. בית המשפט לא ייטה להיעתר לבקשה להצטרף כצד להליך המוגשת בשלב מאוחר של ההליך, לאחר שהתקיימו כבר דיונים, לרבות דיוני הוכחות. ברי כי צירופו של צד להליך בשלב כה מתקדם עלול לפגוע באופן ממשי ביעילות הדיונית וכתוצאה מכך אף בזכויות ובאינטרסים של יתר בעלי הדין. כלל זה מקבל משנה תוקף בנסיבות בהן המבקש להצטרף כצד להליך היה מודע להליך, עקב אחריו, ויכול היה להגיש את בקשתו בשלב מוקדם יותר. לפיכך, ככלל, בנסיבות מעין אלה ובהעדר טעם ראוי וממשי לשיהוי בהגשת הבקשה, אין להיעתר לבקשה" (רע"א 2124/18 רפאל לזימי נ' אהוד מוברמן (24.4.2018) וכן גם בר"ע (ארצי) 19168-07-19 קורנית שרובר - קורין - ארד (חקלאות) בע"מ (מיום 09.01.2020).

מן הטעמים המפרטים לעיל, אני דוחה את הבקשה.

סוף דבר דין הבקשה לצירוף נתבעים להידחות.

לעניין הרמת המסך טען העובד כי החברה היא חברה משפחתית בבעלותם ובניהולם הבלעדיים של המשיב ואישתו, גב' לוי; כי המשיב עירב בין פעילותה של החברה לפעילותו האישית ועירב נכסים; כי המשיב פעל בשם החברה באופן שחרג מהמוטל עליה על פי דין לעניין אופי ביצוע תשלומים לעובדיה, ובכללם הוא עצמו; כי המשיב איים עליו, הפעיל עליו לחצים שלא כדין ודאג להטמנת אמצעי האזנת סתר אסורים.

אשר להתחייבות האישית – העובד הצביע על נספח לחוזה עבודה שבו לטענת העובד נטל על עצמו המשיב באופן מפורש את התחייבויות החברה כלפיו (ראו סעיף 22 לכתב התביעה וסעיף 21 לתצהיר העובד).

...

אשר על כן דין הערעור להידחות ככל שהוא נסמך על עילת הרמת מסך ההתאגדות בין המשיב לבין החברה.

משאלה הם פני הדברים, הגענו לכלל החלטה כי אין מנוס בלתי אם לבטל את קביעתו של בית הדין האזורי בעניין טענת העובד להתחייבות אישית של המשיב כלפיו.

בנסיבות אלה אנו מורים על החזרת עניין זה לבית הדין האזורי על מנת שישלים את פסק דינו בסוגיה.

בנסיבות העניין לא מצאנו מקום ליתן צו להוצאות.

בבר"ע 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE (ניתן ביום 13.11.16), שב בית הדין הארצי לעבודה ונידרש לסוגיית הרמת מסך בהקשר של דיני העבודה (בקשר עם חברה בע"מ), וקבע, בין היתר, בזו הלשון: "...אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פקטביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האיזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההיתאגדות של החברה". כאמור, הלכה זו מתייחסת לחברה בע"מ ולא לעמותה כבמקרה שלפנינו.

התובעת איששה טענתה בכך שהנתבע 2 אישר בחקירתו, כי אחדים מקרובי משפחתו קיבלו שכר בערך של כ- 400,000 ₪ (סעיף 26 לסיכומים).

...

דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות, ולהלן טעמיי.

אחרית דבר התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.