הריסת פרגולה בהוראת בית המשפט בשל בנייה בלתי חוקית

חרף החלטת הוועדה בנה הנתבע את הפרגולה, וכתוצאה מכך הוגש נגדו כתב אשום בגין בניה בלתי חוקית, וניתן פס"ד בעיניין ביום 25.11.12.

לאחר עיון בחומר שבתיק, לרבות תמונות ותצהירי הצדדים, ביקור במקום, תמונות שנעשו במהלכו וסיכומי הצדדים, אני מחליט כדלקמן: לעניין טענות התובע, בקשר לפרגולה , בחלק הדרומי מזרחי שבחלקת הנתבע , אני מקבל טענת הנתבע, שהעניין נדון ונפסק בהליך שבין הוועדה לתיכנון ובניה רמת גן והנתבע/הנאשם בהליך 62418/01/12, וניתן פס"ד להריסה בתוך 6 חודשים וקנס כספי, ע"י כב' השופט י.שקד ביום 15.10.12.

"בית המשפט נוטה למסקנה, כי משהורה מתקין התקנות על פטור מהיתר לרשת הצללה - גם העמודים התומכים בה, ככל שמדובר בבניה קלה, אינם טעונים היתר. זאת, לנוכח תכליתן של התקנות שהותקנו בשנת תשע"ד – 2014 ותוך מתן משקל מרבי לזכותו החוקתית של האזרח לעשות בקנינו כרצונו. " בפסק דין חרוב חמיס 3144-01-15, פסקה 17 עמ' 6 לפסק הדין: נקבע כי כאשר אין מטרת היריעה הצללה בלבד אלא היא משמשת ליצירת מבנה אטום היא אינה נכנסת בגדר סעיף 11(ג) "קירוי באמצעות אריג" בפסק דין אלי מור 2578-01-17 עמ' 2-3 לפסק הדין: נקבע כי תוספות מסוימות לסככת צל יכולות לשנות את מהותה למעין תוספת לגג למרפסת.

...

לאחר עיון בחומר שבתיק, לרבות תמונות ותצהירי הצדדים, ביקור במקום, תמונות שנעשו במהלכו וסיכומי הצדדים, אני מחליט כדלקמן: לעניין טענות התובע, בקשר לפרגולה , בחלק הדרומי מזרחי שבחלקת הנתבע , אני מקבל טענת הנתבע, שהעניין נדון ונפסק בהליך שבין הועדה לתכנון ובניה רמת גן והנתבע/הנאשם בהליך 62418/01/12, וניתן פס"ד להריסה בתוך 6 חודשים וקנס כספי, ע"י כב' השופט י.שקד ביום 15.10.12.

"בית המשפט נוטה למסקנה, כי משהורה מתקין התקנות על פטור מהיתר לרשת הצללה - גם העמודים התומכים בה, ככל שמדובר בבניה קלה, אינם טעונים היתר. זאת, לנוכח תכליתן של התקנות שהותקנו בשנת תשע"ד – 2014 ותוך מתן משקל מירבי לזכותו החוקתית של האזרח לעשות בקנינו כרצונו. " בפסק דין חרוב חמיס 3144-01-15, פסקה 17 עמ' 6 לפסק הדין: נקבע כי כאשר אין מטרת היריעה הצללה בלבד אלא היא משמשת ליצירת מבנה אטום היא אינה נכנסת בגדר סעיף 11(ג) "קירוי באמצעות אריג" בפסק דין אלי מור 2578-01-17 עמ' 2-3 לפסק הדין: נקבע כי תוספות מסוימות לסככת צל יכולות לשנות את מהותה למעין תוספת לגג למרפסת.

משכך, בהקשר ליריעת ההצללה, הברזנט, הדרישה לסילוקה נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, ולפיה חלק התביעה נדחה מחד, ומאידך ניתן צו לעניין מרחק מינימאלי של הברזנט, מן הגדר המשותפת/חלקת התובע, ובהינתן שהנתבע זכאי להוצאות, בגין ישיבת ההוכחות שבוטלה בזמנו, ולאחר התייצבות הנתבע, אני מחליט לחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות דיון, אך מתונות, ובסך של 2,500 ₪, וישולמו בתוך 30 יום מקבלת התובע את פסק הדין, ולא יישאו הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

הנתבע נסמך על מכתב מיום 7.12.2014 של אגף ההנדסה בעירית שדרות, שכותרתו "התראה בגין בנייה בלתי חוקית בטרם נקיטת הליכים משפטיים". במכתב תוארה עבירת הבנייה של בניית מבנה עץ מקורה על שטח שהנו שצ"פ, בסמוך למבנה קיים ללא היתר בנייה.

כאשר אדם מחליט, גם אם באיחור, להשמע להוראות הרשויות ולפרק בנייה לא חוקית, אין מקום להרהר אחר מניעיו.

למרות שההסכמות בין הצדדים קבעו כי ההשקעות במושכר, לרבות הפרגולה, יישארו לשימוש המשכיר, לא מצאתי כי ניתן לאכוף התחייבות מעין זו שנועדה להכשיר בניה לא חוקית.

(ראה אמירות בית המשפט העליון בע"א 1145/11 מפעלי תרנ"א מלונות ונופש בע"מ נ' מדינת ישראל, 15.1.13, מהן עולה ספק לזכות למתן סעד בגין הריסת בניה לא חוקית).

...

מתוך התביעה בת"א 3499-07-15 הוכחה חבות חלקית רק של הנתבע 2 ועל כן נדחית התביעה כנגד הנתבעת 1.

אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע 45,552 ₪ בגין מצב הנכס וסך של 6,500 ₪ בגין דמי שכירות.

סך הכל ישלם הנתבע 2 לתובע סך של 52,052 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.15.

ה ר ק ע בתאריך 22.2.19 ניתן צו הריסה מינהלי להריסת שתי פרגולות עשויות מחומר קל בשטח של 24 מ"ר ו-10 מ"ר, שניבנו ללא היתר כדין, בגג ביניין שברחוב פנקס דוד צבי 69, תל אביב בהתאם להוראות סעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

בהחלטתו מיום 15.5.19 קבע בית משפט קמא, כי הפרגולות נשוא הליך זה ניבנו כשהן נשענות על מבנה בלתי חוקי - חדר יציאה לגג שניבנה על גג הבניין ללא ההיתר, ולכן הפרגולות גם הן בניה בלתי חוקית וקביעה זו בדין יסודה.

על ההחלטה של בית משפט קמא מיום 15.5.19 ניתן היה להגיש ערעור ותו-לא. גם לגופם של דברים, אין בשינוי הנסיבות הנטען על ידי המערער, קרי: נתוק הפרגולה מקיר חדר היציאה לגג שניבנה ללא היתר, וחיבורה לפיר קירות הבניין כדי להכשיר את הבניה נשוא צו ההריסה המנהלי.

...

בשולי הדברים אציין, כי הטענה בנוגע להיעדר ביקור המהנדסים במקום ופגם בצו ההריסה המינהלי לא נדונה כלל בפני בית משפט קמא (נידונה ונדחתה על ידי בית משפט זה בדונו בבקשה לעיכוב הביצוע), ועל כן אין מקום לדון בה. יוער, כי טענת המערער שהעבירה נעשתה ללא כוונה ובתום-לב דינה להידחות מן הטעם שמדובר בעבירות מסוג אחריות קפידה, הבניה האסורה נבנתה ודי בכך.

אני דוחה את טענת המערער, לפיה הריסת הפרגולות הינה בלתי מידתית ובלתי סבירה בעליל.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, ומאחר ולא מצאתי כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו או בשיקוליו, אני דוחה את הערעור.

בכלל זה נידרש להרוס את המדריגות ואת משטח העץ שניבנו בשטח הפלישה ולסגור את הכניסה הלא חוקית לבית; להתאים את חזית היחידה למצב המקורי: להרוס את גדר החזית כדי להכניס את החניה של יחידת הנתבע פנימה לתוך השטח המסומן, ולאפשר כניסה ליחידה כפי שמתוכנן בחזית; כמו כן נידרשת הריסה של הפרגולה במרפסת בחזית אשר מידותיה חורגות מהמותר.

בעיניין זה נטען ששאלת הריסת הבנייה הבלתי חוקית נדונה והוכרעה על ידי בית משפט השלום בהליך אחר.

יתר הטענות שמעלה הנתבע בכתב הגנתו נוגעות לסכסוך אחר ומתמשך שבינו ובין התובע, ושבגינו הגיש הנתבע תביעה שכנגד, אך אינן נותנות מענה או מתייחסות לטענות התובע בדבר חריגות הבנייה והצורך בהסרתן לצורך בנייה לפי ההיתר החדש.

בנסיבות אלו, ומשעלה חשש שבכוונת הנתבע לסכל את רצונו של התובע לבנות בהתאם להיתר שקבל על רקע הסיכסוך המתמשך ביניהם, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי שבתקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לתת פסק דין בקדם משפט, והוריתי לסכם טענות בשאלה מדוע שלא יינתן פסק דין חלקי על סמך החומר הקיים.

...

בנסיבות אלו, ומשעלה חשש שבכוונת הנתבע לסכל את רצונו של התובע לבנות בהתאם להיתר שקיבל על רקע הסכסוך המתמשך ביניהם, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי שבתקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לתת פסק דין בקדם משפט, והוריתי לסכם טענות בשאלה מדוע שלא יינתן פסק דין חלקי על סמך החומר הקיים.

אני סבור שדי בטענת התובע בעניין זה בכתב התביעה ובתצהירו, טענה הנתמכת בהיתר הבנייה החדש ובתנאים שהוצבו במסגרתו, כדי לקבוע שהתנאים הדרושים לצורך מתן צו להסרת הבנייה הבלתי חוקית מתקיימים כאן לפי עוולת מטרד ליחיד והפרת חובה חקוקה.

דין התביעה להתקבל וביתר שאת גם בעניינה של העילה המשפטית האחרת: הסרת שימוש בלתי סביר ברכוש המשותף.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

לטענת התובעים, קמה להם עילת תביעה קניינית, נזיקית והפרה חובה חקוקה בשל בניה בלתי חוקית ועתרו מבית המשפט להורות לנתבעים להרוס את המבנים, להקים קיר תומך ולסלק את ערימות הפסולת ולחייב אותם בסכום כספי בסך של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

ש: אז אתה נישאל למה אתה גר שם מ 2013 ת: יצאתי משם לאחר שנתיים וחזרתי לשם ומאז אני גר שם. אין לי בית אחר, אם היה לי הייתי גר שם? ש: היה כאן התובע והעיד שהוא לא יודע מתי ניבנתה הפרגולה, ותאמר אם אתה יודע מתי ניבנה הבית הדו קומתי מעץ.

...

לפיכך, לא ניתן להיעתר למתן הסעד המבוקש.

סוף דבר ניתן בזה צו הריסה לדופן המבנה המשמש חניה/מחסן המצוי במגרש התובעים, בשל הסגת גבול.

הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי כספי בשל נזק לא ממוני בסך של 22,000 ₪.