הריון בסיכון גבוה: רשלנות רפואית

מומלץ לבצע" אצלן "מעקב הריון מולטידיסיפלינרי (רב תחומי) הכולל בין היתר, אחות הריון בר סיכון, רופא גניקולוג המומחה להיריון בסיכון, עובדת סוציאלית, וכן יועץ פסיכולוגי במקרה הצורך כבר מתחילת ההריון, במסגרת שתיתן מענה לסיכונים ולבעיות הייחודיות של הריונות כאלו, כולל טפול צמוד של עובדת סוציאלית", כל זאת במשנה תוקף בעיניינה של התובעת נוכח נסיבות חייה באותה עת ובכללם צריכת "אלכוהול וסמים", המגבירים את "הסכנה ... להופעת מומי לב מולדים לפני הלידה", כביטוי או "סממן למום כרומוזומלי אצל העובר", שיכול וידרשו "המשך בירור והפניה ליעוץ גנטי ובצוע בדיקות נוספות בהתאם". 7.2 השני - אי ביצועה של "בדיקת אולטרהסאונד לסקירת מומים לעובר, אשר נידרשת ומומלצת לבצוע בכל הריון, קל וחומר אצל נערות – עקב הסיכון המוגבר הנובע מהפרעות וחוסרים תזונתיים, עשון, וחשיפה לאלכוהול וסמים בהריונות אלו". 7.3 השלישי - בהנתן גילה הצעיר של התובעת תכיפות המעקב אצל רופא הנשים צריכה הייתה "להיות גבוהה יותר בשליש השני והשלישי של ההריון, עקב הסיכון לפיגור בצמיחה התוך רחמית ולידה מוקדמת". חרף זאת התובעת "היתה במעקב רק 3 פעמים בתקופה זו של הריונה (!!), ולא תועד בשום מקום שהומלץ לה להגיע למעקב הריון בתכיפות גדולה יותר כנדרש, ואת החשיבות" במעקב כאמור, "דבר אשר מהוה חריגה מסטאנדארט של רופא סביר ורפואה סבירה ומקובלת". 7.4 הרביעי - הרשומה הרפואית חסרה, מש"אין" בה "תעוד כי הוסברה" לתובעת "המשמעות או החשיבות של הבדיקות במיוחד בהיתחשב בגילה הצעיר". הרופא המטפל נידרש "לפעול בכל דרך ולהסביר בפרוטרוט (ולתעד זאת) על החשיבות הרבה של ביצוע סקירת מערכות... תוך מתן הסברים שהעובר שלה בעל סיכון מוגבר למומים, ואלו מומים קיימים עקב היותה נערה בהריון, וכן לדיווח במקביל לגורמים המתאימים בשרותי הרווחה או לערב עובדת סוציאלית – דבר מכל אלה לא נעשה במקרה דנן". 7.5 עוד הוסיף וציין כי בנתוניה האישיים של התובעת - גילה הצעיר, אורח חייה החילוני, "העובדה שאינה משולבת במסגרת חינוכית במשך תקופה של כשנה וחצי, וכן מעשנת", היה משום הנפת ""דגל אדום" אל מול עיני הרופא", אשר חייב אותו ל"היתנהלות רפואית אחרת", הכוללת מתן "הסברים מפורטים", עירובם של גורמי טפול מוסמכים נוספים ותעוד מדוקדק של הדברים ברשומה הרפואית.

ניהול מעקב ההיריון כהיריון בסיכון גבוה מפאת גילה הצעיר של התובעת המומחה מטעם התובעים, פרופ' כהן, בחוות הדעת שערך קבע כי היה מקום להפנות את התובעת למעקב היריון במרפאת היריון בסיכון (ראו עמ' 6 ל- ת/1) ומשהדבר לא נעשה מבקשת התובעת לראות בכך משום התרשלות.

...

אי-הרישום פועל לחובתו של ד"ר אבני (ראו לשם הדוגמה: ע"א 5049/91 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' רחמן (1995)), ומשאין בידי לקבוע מיהו אותו 'מלווה', שדחה גם הוא את ההצעה לבצע בדיקות "מטעמי אמונה" (בשל כך היה מקום לתעד זהותו בכתובים), מקבלת אני את עדותה של התובעת לפיה רישום זה משקף את עמדתה של האם, כפי שהובעה על ידה בביקור הראשון והתקבעה במוחו של ד"ר אבני - "לא שאל אותי שאלות פשוט "קבע" עלי והניח, מתוך דעה קדומה או סיבה אחרת, כי אני אבחר שלא לבצע הבדיקות, רק משום שאני הבת של אימי וכי באתי מצפת.

בהינתן כל האמור לעיל, סבורני כי שיתוף התובעת במידע בסיסי וחיוני (בדיקות שיש/ניתן לבצען) וקבלת עמדתה (שיתוף פעולה/סירוב) לקו בחסר, באופן שהופרו הנורמה שנקבעה בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996 - חובתו של הרופא המטפל למסור למטופל את המידע הדרוש לו בנוגע לטיפול המוצע לו ולתוצאותיו באופן "שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות" (סעיף 13(ג) לחוק זכויות החולה), זכות הנגזרת מהזכות לאוטונומיה על הגוף; "חובת הגילוי" ה"כוללת מתן מידע בדבר סקר ואבחון שונות – על תועלותיהן המסתברות ומגבלותיהן" (ע"א 8710/17 פלונית נ' שירותי בריאות כללית (6.8.2019)); החובה לוודא שההסבר שניתן הובן והחובה להוסיף ולהסביר גם "את הסיכונים הכרוכים בדחיית" ההמלצה הרפואית (ע"א 7416/12 קופת חולים מאוחדת נ' פלוני (4.11.2014)).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת השכילה להוכיח טענתה לפיה ד"ר אבני התרשל בניהול מעקב ההיריון.

גם התובעים מבססים את טענת הרשלנות על כך שהתובעת הגיעה למיון ביום 30.11.15 בתלונות חוזרות, המחשידות ללידה מוקדמת (סע' 28 – 29 לסיכומיהם) כך שמדובר בבסיס הכרחי לטענת האחריות בתיק זה. הביקור ביום 30.11.05 לא הצביע על מקרה לא שיגרתי או מקרה בסיכון ללידה מוקדמת: ידוע כי לידה מוקדמת בעבר מגדילה באופן משמעותי את הסיכון להישנות של לידה מוקדמת נוספת (ד"ר לויתן – עמ' 30 ש' 11 – 12, 25 – 26, עמ' 31 ש' 4 – 6).

לתובעת לא היה היריון בסיכון גבוה ללידה מוקדמת, והדברים נלמדים מהגדרת מונח זה במאמרם שד"ר לויתן עצמו הפנה אליהם, וכן מהעובדה שגורם הסיכון הראשון ללידה מוקדמת – היסטוריה רפואית של לידה מוקדמת – נשלל מיניה וביה לאור העובדה שבכל ההריונות האחרים של התובעת, שבעה במספר, הלידה הייתה במועד.

...

במסקנה זו תומכות גם הראיות המצביעות על כך שהאירוע ביום 30.11.05 היה אירוע פתאומי חריף.

סוף דבר התובעים לא הוכיחו קיומה של רשלנות על פי הפרקטיקה שהייתה מקובלת בזמנים הרלבנטיים לתביעה.

לאור האמור מתייתר הצורך לדון בטענות הנוספות של התובעים, ודין התביעה להידחות.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' רון גונן, רופא נשים, מיילד, מומחה להריון בסיכון גבוה.

מכאן שעל פי מומחה התובעת, הצוות הרפואי של הנתבעת התרשל כשלא איתר דימום שהיה פעיל בעת סיומו של הניתוח הראשון, בעוד שעל פי מומחה הנתבעת, לא ניתן למצוא רשלנות בהתנהלותו של הצוות הרפואי משלא היה קיים דימום פעיל בעת סיומו של הניתוח הראשון.

...

לאור המפורט לעיל, ומשהנתבעת אינה חולקת על כי ככל שאכן לא אותרו כל כלי הדם המדממים בתום הניתוח הראשון, מדובר ברשלנות, אין לי אלא להגיע למסקנה כי התובעת עמדה בנטל הוכחת תביעתה.

עצם החתימה על טופס זה מכוון לאפשרות של סיבוך אשר עלול להוביל לצורך בקבלת עירוי דם. יתר על כן, שוכנעתי מעדותו של ד"ר לוי בעדותו באשר לאופן מתן ההסברים במהלך התהליך הטרום ניתוחי כי לבית החולים מנגנון הסברה מסודר שנועד להבטיח כי המנותחים יפנימו את ההנחיות ויבינו את ההסברים שניתנו להם (עמוד 60 שורה 8).

סיכום: לאור כל המפורט לעיל אני מקבלת את התביעה ומעמידה את סך נזקיה של התובעת בגין רשלנותה של הנתבעת על סך של 51,000 ₪.

נטען כי בנגוד להוראות משרד הבריאות, התרשלו הנתבעות בכך שלא סיווגו את ההיריון כהיריון בסיכון גבוה למחלות ומומים בעובר, לאור קרבת המשפחה בין ההורים ומצבה של הבת.

...

אני מקבלת את טענות הנתבעות כי בהעדר חו"ד למצבו וצרכיו של הקטין, אין באפשרותי לפסוק לו פיצוי.

לבסוף, לו היתה התביעה מתקבלת היה מקום לפסוק כמחצית מההפסד שנגרם לתובעים בגין הפסד השתכרות או בגין עזרת זולת.

לפיכך, ומעת שהתובעים לא הוכיחו נזקיהם כאמור, אני קובעת כי דין ראש נזק זה להידחות.

המבקשת תמכה טענותיה בשתי חוות דעת, האחת של פרופ' גונן, רופא נשים ומיילד, מומחה להיריון בסיכון גבוה והשנייה של פרופ' דרשר, מומחה לרפואה דחופה.

במישור סכויי העירעור לטענת המשיבים "אין לו סיכוי"; פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך על קביעות עובדתיות, על עדויות שנמצאו מהימנות ומנגד על רשומה רפואית "שותקת"; מאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי רשלנות הרופא שבדק את המשיבה עולה במקרה זה מדברי הרופא עצמו – עובדה זו מאיינת כל סיכוי שהערעור יתקבל; טענת המבקשת לפיה נקבע בפסק הדין כי חובה להפנות לחדר מיון או לבדיקת גניקולוג כל אשה בהיריון עם כאבי גב – אינה נכונה.

...

מנגד, לשיטת המשיבים יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, ובהינתן שהמבקשת לא טענה לקושי כלכלי או אחר בביצוע התשלום, הבקשה מתקבלת בחלקה באופן שעל המערערת להעביר סך כולל של 600.000 ש"ח לידי המשיבים 3-1 וזאת תוך 30 יום מהיום.