הריגת אח בקטטה אלימה - ערעור על גזר הדין

]השופט נ' הנדל: מונח לפני []ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים א' טל, י' אמסטרדם, ר' לבהר-שרון; http://www.nevo.co.il/links/psika/?NEWPROC=תפ&NEWPARTA=7926&NEWPARTB=01&NEWPARTC=10פ"ח 1101/06), בו הורשע המערער ברצח בכוונה תחילה בצוותא של יצחק ג'ורג'י (להלן: המנוח), עבירה לפי סעיפים 300(א)(2) ו-29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונגזרו עליו מאסר עולם וחיוב לפצות את הורי המנוח ואחיו הצעיר ממנו בסכום של 228,000 ₪ כל אחד, ואת אחותו ואחיו הבכור של המנוח בסכום של 80,000 ₪ כל אחד.

אם דעתי תיתקבל, הייתי מציע לגזור על המערער עונש מאסר של חמש שנים, מתוכו תקופה של שלוש שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו, והיתרה על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע לתקופה של שלוש שנים מיום שיחרורו.

המערער מסר לשוטר כי אחרי הקטטה במסעדה הוא לא זוכר כלום, כי היתקשר לאחיו שיגיע לקחת אותו מהמסעדה מאחר שפצעו אותו, אחיו הגיע ולקח אותו לתל השומר אך הוא עזב את תל השומר כי אמרו לו שמגיעים להרוג אותו.

אף ברכיב הפיצויים הכלול בגזר דינו של בית המשפט המחוזי לא מצאתי מקום להתערב, אך אעיר כי לעניין זה היה על המערער לצרף את נפגעי העבירה כצדדים להליך (ראו למשל: רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(2) 802, בפיסקה 16 (2007)).

...

לאחר ניתוח זהיר ויסודי, ותוך מודעות לגדר המחלוקת, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש לאמץ את האמור בהודעתו השנייה של חמודי, ולקבוע כי המערער השמיע כלפי המנוח את האיום המיוחס לו. מדובר בממצא מהימנות מובהק, שנשען על התרשמותו של בית המשפט המחוזי מן העדויות שנשמעו בפניו.

נוכח כל האמור לעיל, מקובלת עלי קביעתו של חברי השופט י' עמית, כי נוכחותו של המערער בזירת האירוע לא הייתה מקרית, ובוודאי שלא הייתה תמימה, אלא רחוק מכך, ולפיכך ניתן לראות בו כמי שנטל חלק בביצוע עבירת הרצח (בפסקה 12 לחוות דעתו).

בנוסף, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה התקיים במערער היסוד הנפשי הנדרש לעבירת הרצח.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, לטעמי מתקיימת במקרה שלפנינו צפייה של התוצאה הקטלנית ורצון ושאיפה להגשימה, קרי, מתקיים יסוד ההחלטה להמית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8020/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פאיז חלאילה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 2/03 מיום 12.7.04 שניתן על ידי כבוד השופטים מ.נאמן, א. שיף ור' שפירא תאריך הישיבה: י"ט בטבת תשס"ו (19.01.06) בשם המערער: עו"ד סיגל דבורי בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן ][]פסק-דין

במסגרת הסדר הטיעון שהושג, הודיעה התביעה כי תסכים לחפיפת העונש שיוטל על המערער בגין עבירת החבלה החמורה שביצע כלפי אשרף לעונש שיגזר עליו בגין עבירת ההריגה של המנוח.

על סמך החומר שהיה לפניו, הוא קבע כי המערער היה הגורם הדומינאנטי במהלכם, בכך שהוא זה שהביא לקטטה הטראגית שאירעה, שבעקבותיה קופדו חיי אדם ונגרמה חבלה חמורה לאחר.

הגעתו של המערער לראשונה לבית סובחיה, העברת המסר לאשרף שלא ישוב לביתו בכפר מכר, הגעתו לאחר מכן לבית מישפחת ביארי לאחר חזרתו של אשרף לכפר וסילוקו מן המקום, ובואו לאחר מכן עם אמו ואחיו כשבידיהם סכינים, ותנועותיהם ה"מכריזות מילחמה" – כל אלה מצביעים על היותו של המערער הגורם העקרי שהצית את ניצוץ היריבות הגלויה בין הפלגים היריבים, אשר הביא לאירוע האלים שקיפד חיי אדם ופצע אחר.

...

לא מצאנו מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער.

הערעור נדחה.

בעירעור בבית המשפט העליון הופחת עונשו של המערער מ-9 שנות מאסר ל-7.5 שנות מאסר, וכך נאמר על ידי השופט נ' הנדל בסיפא לפסק הדין: "האחרון ירד מביתו ללא כוונת היתגרות, וללא שתכנן להיקלע לקטטה כלשהי. המנוח היה זה שפתח באלימות, והוא שרדף אחרי המערער, עם כלי נשק אפשרי אחוז בידו. מדובר היה בשעת לילה מאוחרת, ובתנאי קטטה בין ניצים בעלי עבר של סיכסוך קודם [...] לא ניתן להיתעלם מהיתנהגות המנוח בהשתלשלות האירועים וגלגולם [...] נדמה כי עונש מאסר בפועל של תשע שנים אינו נותן ביטוי לנסיבות המעשה באופן מספק. הייתי מציע לחבריי לדחות את העירעור על הכרעת הדין, ולקבל את העירעור על גזר הדין, כך שתקופת המאסר בפועל תעמוד על שבע וחצי שנות מאסר". (-) ע"פ 1448/16 טקלגרגי נ' מדינת ישראל (9.5.2016) – המערער סילק את המנוח מחנותו.

השלושה ירדו מהרכב ואיימו על המערער, לאחר מכן ניכנסו לביתו ותקפו את אימו ואחיו, תקיפה שהובילה לקטטה מרובת משתתפים.

בית המשפט העליון הפחית את העונש שהושת על המערער מ-12 שנות מאסר ל-10 שנים בציינו כי "במקרה שבפנינו, מצא עצמו המערער, ללא היתגרות מצדו, לכוד בארוע אלים, בו הותקפו הוא ובני משפחתו". המשותף לכל המקרים דלעיל, הוא שלמעשה ההריגה קדם ארוע של תקיפה, ובית המשפט היתחשב בכך גם כאשר הנאשמים לא קיימו אורח חיים נורמאטיבי.

...

בנסיבות אלו, סבורני כי חובה עלינו לבחון את טענת המערער כי פעל מתוך קנטור; וזאת אעשה כעת.

בנסיבות אלה, סבורני כי תקיפת המערער על ידי המנוח, אשר התרחשה, כפי שהתרחשה, בחניית המועצה, עולה כדי התגרות המקימה את היסוד הסובייקטיבי של הגנת הקנטור יחד עם היסוד האובייקטיבי שלה.

לנוכח מכלול נסיבות האירוע, אני סבור כי המערער ראוי להתחשבות של ממש בעונש שהושת עליו.

העונש של 20 שנות מאסר שהושתו על המערער בבית משפט קמא, יאה לאחרון העבריינים המורשע בעבירת הריגה, והמערער שלפנינו והמקרה שלפנינו, רחוקים לטעמי מעונש המאסר המכסימלי בעבירת ההריגה הישנה (או בעבירה של המתה באחריות מופחתת על פי ההסדר החדש).

אך ורק בשל כך, אני סבור כי יש מקום להחמיר עם המערער ביחס לדוגמאות שהובאו לעיל, ואני מצטרף אפוא לתוצאה אליה הגיע חברי ולפיה יש להעמיד את עונשו של המערער על 14 שנות מאסר בפועל, חלף 20 השנים שהושתו עליו בבית משפט קמא.

בבית המשפט העליון] בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4141/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' עדיאל המערער: עאמר אבו דייה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 4.4.04 בת.פ.ח. 1006/03 שניתן על ידי כבוד הנשיא מנחם בן דוד – אב"ד, וכבוד השופטים חיים גלפז וגבריאלה לוי תאריך הישיבה: ה' בתשרי התשס"ה (20.9.2004) בשם המערער: עו"ד אחמד מסאלחה בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש בשם שירות המבחן: גב' צביה טרייטל ][]פסק-דין

הרקע למעשה בו קופדו חיי אחיו של המערער הנו סיכסוך בין שני האחים שהתפתח לקטטה אלימה.

הוא הדגיש את גלויי האלימות מצד המנוח, ואת העובדה שהמנוח עובר לאירוע נופף בסכין מטבח, ואף התבטא כאילו יש בכוונתו להרוג את המערער.

...

לא מצאנו עילה להתערב בעונש שהושת על המערער.

בנסיבות אלה, אף שרואים אנו לנגד עינינו את הטרגדיה שנגרמה למשפחת המערער, למשפחת המנוח, לאמם ולאחיהם של המעורבים, אנו סבורים כי יש לתת יתר משקל לשיקולי הגמול וההרתעה בענישה, ולפיכך, איננו רואים להתערב כדי להקל בעונשו של המערער.

הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5806/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מוחמד גריפאת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת ב-תפ"ח 45953-01-21 מיום 18.7.2022 שניתן על ידי הנשיאה א' הלמן, השופטת י' שטרית והשופט ס' דבור תאריך הישיבה: י"ג בחשון התשפ"ג (07.11.2022) בשם המערערת: עו"ד אפרת גולדשטיין רוזן בשם המשיב: עו"ד תומר שוורץ ][]פסק-דין

גזר הדין המשיב הורשע בעבירת רצח באדישות כפי שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, פורט, בין היתר, כי המשיב לא תיכנן מראש את מעשיו אלא פעל "בלהט רגשות", כלשון בית המשפט, מששמע על פציעת אחיו בקטטה; נטל קרש שמצא במקום והכה בו את המנוח מכה אחת שהביאה למותו; הארוע כולו היתרחש לנגד עיני בני מישפחת המנוח, ומותו המיט עליהם אסון כבד; והמשיב עזב את המקום לאחר הכאת המנוח וכלל לא הושיט לו עזרה.

בית המשפט המחוזי גזר על המשיב 10 שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת אלימות מסוג "פשע", למשך 3 שנים; ו-10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת אלימות מסוג "עוון", למשך 3 שנים.

ביסוד חקיקת הרפורמה בעבירות ההמתה, ניצבה, בין היתר, העובדה כי עבירת ההריגה השתרעה על קשת רחבה למדי של מקרים – החל מהמתה בקלות דעת, עובר בהמתה באדישות וכלה בהמתה מתוך כוונה ספונטאנית (דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015, ה"ח 972, 166 (להלן: דברי ההסבר לחוק)).

...

יוצא אפוא, כי מלבד העובדה שמתחם העונש שנקבע מקל עם המשיב במידה ניכרת, היקף פרישתו – 9 עד 15 שנות מאסר בפועל, רחב יתר על המידה, וכתוצאה מכך מקנה משקל חסר לשיקולי הלימה, ומשקל יתר לשיקולים אחרים.