הרחקת עובד זר סיני העוסק בבנייה

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 10.2.04 במסגרת ביקורת שערכו מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה, במלון לרום - האחים עופר (קלאב מד לשעבר) באילת (להלן: "האתר"), נמצא כי הנאשמת העסיקה עובדים זרים אזרחי סין שביצעו עבודות בנייה וזאת מבלי שהיה בידי הנאשמת היתר כדין להעסקתם, מבלי שהתקשרה עימם בחוזה עבודה בכתב ומבלי שהסדירה בעבורם ביטוח רפואי כנדרש.

בנוסף הוגשו דוח פעולה מיום 10.2.04 (ת/1), חקירת מר פיינשטיין מיום 10.2.04 (ת/3), חקירת מר ברבו מיום 10.2.04 (ת/4), רשימת עובדים (ת/5), חקירת מר אליאספור מיום 9.11.06 (ת/6), חקירת מר קצב מיום 3.10.06 (ת/8), חקירת מר אליאספור מיום 25.9.06 (ת/11), הזמנת עבודה והתחשבנויות (ת/16(1)-(10)), דוח עיכוב נתין זר (ת/17), צו הרחקה לעובד זר (ת/18 (1)-(2)), פרוטוקול בית דין למשמורת (ת/19 (1)-(2)), אישור ביטוח רפואי (ת/20(1)-(2)), חוזי העסקה בשפה הסינית, כרטיסי עבודה ותלושי שכר לעובדים 6-7 (ת/21(1)-(11)), תעודות עובד ציבור ותעודות בירור פרטים על נוסע (ת/22(1)-(10)), טופס הטלת קנס מינהלי על חברת א.שמשון (ת/23), יומן חקירות (ת/24), טופס הזמנת עבודה מיום 12.1.04 (ת/25).

לטענתה, התמונה שעולה מהעדויות שהובאו בפני בית הדין מראה כי ביום 10.2.04 בוצעו באתר עבודות בנייה שונות על ידי שני קבלנים ראשיים חברת א.שמשון בבעלותו וניהולו של מר אליאספור שעסקה בבצוע עבודת הבנייה, וחברת שחק מערכות 2000 בבעלותו של אלי אוזן שעסקה בבצוע עבודת המערכות.

...

מכאן, המסקנה היא כי החשבון שהגישה הנאשמת לחברת א.שמשון בעבור עבודת עובדים בחודש ינואר 2004, אינו כולל את עבודת חמשת העובדים כמפורט בכתב האישום.

למעלה מן הצריך אוסיף, כי גם אם הייתי מגיעה למסקנה שהנאשמת היא מעסיקתם של העובדים 6-7, הרי שבשל העובדה שתפיסת העובדים היתה בין שתי תקופות שבהן היתה להם אשרה כדין ובשל העובדה שהליך הארכת תוקף של אשרות באותן השנים ארך זמן ניכר כאשר בסופו של יום תוקף האשרות הוארך, מצאתי כי מטעם זה, היה מקום לזכות את הנאשמת ולו מחמת הספק, מעבירה של העסקה שלא כדין.

משכך, החלטתי לזכות את הנאשמת מכל העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

הנאשם הוא קבלן, אשר במועדים הרלבאנטיים לכתבי האישום עסק בבצוע עבודות בניה.

על מנת לעמוד בנטל זה על המאשימה לשלול את כל שלוש האפשרויות לשהייה חוקית בישראל: היתר מטעם משר הפנים; היתר מטעם מפקד האיזור, מי מטעמו או ממנהלת התאום והקישור; או צו בית משפט האוסר על הרחקתו מישראל.

לטענתה, הילכת טורשאן כלל אינה רלבאנטית לעניינו של הנאשם, הן מאחר שהנאשם מואשם מכוח חוק העסקת עובדים זרים בעוד הילכת טורשאן עוסקת בחוק הכניסה לישראל, והן כיוון שהילכת טורשאן דנה בעיניין צר וספציפי הנוגע לשהיית תושב האיזור שלא כדין בישראל.

כך למשל, בע"פ 1101/08 מדובר בשני עובדים אזרחי סין; בע"פ 1033/09 מדובר בעובד אזרח תורכיה; בע"פ 1774/08 מדובר בשלושה עובדים תושבי השטחים; ובע"פ 1715/08 מדובר בשלושה עובדים אחרים תושבי השטחים.

...

המאשימה טענה מנגד כי יש לדחות את הבקשה.

המאשימה טענה כי יש לדחות את הטענה, שכן יישום של המבחנים שנקבעו לעניין זה בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' אד"ר איתמר בורוביץ, פ"ד נט(6), 776 (להלן: "הלכת בורוביץ") מובילים למסקנה כי אין הצדקה לבטל את כתב האישום במקרה זה. הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי "עצם קיומם של מחדלי חקירה אין בהם, כשלעצמם, כדי להביא לזיכויו של נאשם. על בית המשפט ליתן דעתו לשאלה, האם חרף קיומם של מחדלי החקירה, הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות שיוחסו לו, ועד כמה נפגעה יכולתו של הנאשם להתגונן מפני האשמה המיוחסת לו..." "אשר לטענת ההגנה מן הצדק, נזכיר, כי זו נקלטה למשפט הישראלי והתפתחה כטענת הגנה פסיקתית, עד להפיכתה לטענה מקדמית בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. ההלכה המקובלת הינה כי הפיכת ההגנה הפסיקתית לטענה מקדמית חקוקה אינה משנה את ההלכה, כפי שנקבעה בפסיקה, בדבר היותה טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד... המבחן להחלתה של ההגנה מן הצדק, הינו תלת שלבי, כפי שנקבע בעניין בורוביץ':

באשר ליתר הנסיבות, ובמיוחד השאלה האם העובדים הועסקו באמצעות חוזה העסקה בכתב, והאם היה להם ביטוח, הרי למחדלי החקירה להם טוען הנאשם כלל לא היתה השפעה על הגנתו בעניין זה. ממילא אין מדובר על "פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות". לאור כל האמור, לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על זיכוי הנאשם בשל מחדלי חקירה או לאור טענת הגנה מן הצדק.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בכתב האישום נשוא הכרעת דין זו נטען, כי ביום 30.1.03 בבקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת באתר בבניה, תחנת דלק "סונול" בכניסה הדרומית לקריית גת (להלן: "האתר"), נימצאו שני עובדים (להלן: "העובדים") אשר פרטיהם מצוינים בכתב האישום.

אוסיף עוד: העובדים נשוא האישום נילקחו למשמורת בתום הבקורת, והורחקו מהארץ בסוף מרץ 2003 (ראה: תעודת בירור פרטים לנוסע המצורף לתעודת עובד הציבור של הגב' זהבה קדוש).

לפיכך ומשאין מחלוקת כי הנאשם אכן ביצע עבודות ריצוף וחפוי באתר, הסכם ההיתקשרות שהציג מר צורי והחשבוניות אינן שוללות את טענת הנאשם כי לצד עבודות חפוי וריצוף שנעשו על ידו, בוצעו עבודות כאמור על ידי חברת סילבר סטון עצמה ו/או קבלנים מטעמה; ומכאן שלא ניתן לייחס לו את העסקתם של העובדים נשוא האישום, בטענה כי ניצפו בפועל עוסקים בעבודות חפוי במועד הבקורת.

בהקשר זה מבקש אני להפנות להודעת הנאשם המסומנת מ/1 כדלקמן: "כן. אני הייתי הקבלן היחידי באותה תקופה שדיברנו קודם, אני חושב שקבלנים נוספים התחילו עבודתם בסוף ינואר תחילת פברואר" ובהמשך: "באתר אני עבדתי עם פועל ישראלי שעבד איתי, בנוסף החברה (סילבר סטון, הוספה שלי-ט.מ.) סיפקה לי עובד נוסף, בדוואי, שיעזור לי בעבודות הריצוף והשיש. באותו יום של הבקורת הפועלים שלי סיפרו לי שנערכה ביקורת של מפקחים ונתפסו שני עובדים זרים מסין. לאחר הבקורת הזו התחיל לעבוד קבלן אחר בכיסוי שיש והתחלתי לעבוד בריצוף, זה לפי מיטב זכרוני". בשעה שעדות הנאשם נגבתה באוגוסט 2005, למעלה משנתיים ממועד האירועים נשוא כתב האישום ולאור האמור באותה עדות המספרת, כי גורמים אחרים פעלו באתר בעבודות חפוי בסוף ינואר תחילת פברואר – לא ניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי, כי הנאשם הוא היחיד שעבד בעבודות חפוי במועד הבקורת, ה-30.1.03.

...

המסמכים שהציג עד הנתבעת, מר אביבי צורי, אינם מחייבים את המסקנה כי הנאשם הוא המעסיק של העובדים נשוא האישום ואסביר.

שהרי אין בחוזה ההתקשרות כל תניה האומרת כי כל עבודות החיפוי והריצוף באתר יבוצעו על ידי הנאשם ועל ידו בלבד; ואין בידי לקבוע על סמך החשבוניות כי כך אכן נעשה בפועל – דהיינו כי עבודות החיפוי והריצוף באתר בוצעו באופן בלעדי על ידי הנאשם.

סוף דבר וכאמור ברישא להכרעת הדין, הריני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו. ניתנה היום, כ' סיון תשע"ג, (29 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

הוכחה השפעתו של אברג'יל על קבלת ההחלטות בגן-רווה, והוכחה הזרמה של כספים וטובות הנאה מגן-רווה לאברג'יל. עוד קבעתי, כי למרות שהזרמת הכספים וטובות ההנאה מגן-רווה לאברג'יל בוצעה בדרך עקיפה, למשל באמצעות חשבון החו"ז של פינס בגן-רווה, מדובר בטקטיקת הסתרה של בלולו, אשר נועדה להרחיק עצמו מהעשייה הפלילית.

היטל עובדים זרים בבניית המיזמים העסיקה גן-רווה עובדים זרים ברובם ממוצא סיני (להלן: "הפועלים הסינים" או "הסינים").

היתרה שולמה לפועלים הסינים באמצעות ראש הקבוצה, אדם ממוצא סיני בשם הו. היות והו אינו עוסק מורשה ואין בידיו חשבוניות, סוכם עם פרץ וא.א.נ. חשמל, שיופקו חשבוניות של א.א.נ. חשמל עבור עבודת הסינים (לאחר קזוז התשלום לחברת כוח-האדם), ופרץ יקבל עבור השרות הזה 5% - 7% מסכום החשבונית.

...

איני מקבלת טענה זו. המחדל להימנע מלחקור את הו הסיני, חיזק טענות מסוימות של ההגנה, כפי שפירטתי לעיל.

אשר על כן, אני מרשיעה את נאשמים 1 ו-4, ניסים פינס וגן-רווה בע"מ, בעבירות לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה, בכך שהרשו לנפתלי פרץ להוציא את חשבוניות העסקת הסינים, בכוונה לאפשר לגן-רווה להתחמק ממס.

הנאשם הודה בביצוע עבירה זו. על כן אני מרשיעה את נאשם 2, שמעון בלולו, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים.

הנתבעת, כך טענה התובעת, שיכנה במושכר עובדים סיניים שלה ולא כיבדה את השיקים מבלי שטרחה ליצור קשר עם התובעת ו/או מנהלה, מר יוסף פרי, עמו היתקשרה בהסכם השכירות.

בד בבד עם התלונה במישטרה הגיש יוסף פרי גם בקשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת כאשר בסופו הוצא צו הרחקה הדדי.

האחת עבודות הבנייה בנגוד להוראות הסכם השכירות האוסרות ביצוע עבודות בנייה והשנייה שכירות משנה של המושכר לעובדים זרים ללא הסכמה אף זאת בנגוד להוראות הסכם השכירות.

כל יתר סעיפי החוק בפרק ב' העוסק בבטול חוזה בשל פגם בכריתתו, קובעים את הדרכים שבהם ניתן היתר לביטול חוזה כאשר בררת המחדל היא קיומו של החוזה.

...

סוף דבר הוא כי התביעה מתקבלת במלואה והנני מורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת בתיק הוצאה לפועל 501859-12-21 בגין יתרת השקים המפורטים בבקשת הביצוע שטרם נפרעו, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי הנתבעת ובהעדר תשלום.

הנתבעת תשלם בנוסף לתובעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ אשר יצטרפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל. ניתן היום, ז' ניסן תשפ"ג, 29 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.