בכל הנוגע ליסודותיו של סעיף 300(א)(4) לחוק, נותר, איפוא, לידון בטענת המערער לפיה אין מיתקיים בעיניינו הרכיב הנסיבתי של "עבירה אחרת". זאת, היות ולטענתו, העבירה של "נשיאת נשק שלא כדין" אינה יכולה להוות "עבירה אחרת" לצורך סעיף זה, ממספר סיבות: ראשית, לטענתו, העבירה של נשיאת הנשק שלא כדין אינה העבירה העיקרית אלא רק עבירה נלווית בנסיבות העניין; שנית, היות ולטענתו, על "העבירה האחרת" לצורך סעיף זה לבוא לידי ביטוי במעשה נפרד, אשר בא על סיומו בטרם בוצע מעשה גרם המוות, ואילו העבירה של נשיאת הנשק שלא כדין הנה עבירה מתמשכת, אשר לא באה לכדי סיום בטרם בוצע מעשה גרם המוות ולפי הטענה היא נבלעת בו ואינה עומדת בפני עצמה כעבירה עצמאית; ושלישית, היות והעבירה של נשיאת נשק שלא כדין אינה מסוג העבירות בעלות החומרה המיוחדת – הקיימת בעבירות כגון הצתה, שוד ואינוס – המצדיקה את החמרת האחריות הפלילית בגין גרם המוות מהריגה לרצח ואת החמרת הענישה מעונש מאקסימום של עשרים שנות מאסר, בכפוף לשיקול דעת שפוטי, לעונש חובה של מאסר עולם.
על-פי ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בע"פ 97/57 כדורי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יב 1345, נקבע כי:
"בדיני סיכון כפול רואים שתי עבירות כזהות אף כשעבירה אחת רק מלווה תוצאות נוספות, שלא היו קיימות בעבירה האחרת, ואם בדיני סיכון כפול כך, מתקבל על הדעת לפרש פירוש דומה גם את הסעיף 214(ג) [אשר הוחלף על-ידי סעיף 300(א)(3) והזהה לו – ד. ב.], המביא להחמרת העונש עקב היצטברותם של גרם-מוות ובצוע עבירה אחרת." (בעמ' 1354לפסק-הדין).
באשר לעונש אשר נגזר על המערער, לאחר שאישרנו את הרשעתו בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(4) לחוק, אין ניתן לשנות את העונש של מאסר עולם אשר נגזר עליו ואשר מתחייב מהרשעה בעבירה זו. נוכח זיכויו של המערער מהעבירה של ניסיון לרצח, מתבטל עונש המאסר בן 5 השנים אשר הוטל עליו בחופף בגין עבירה זו.
ה נ ש י א ה
השופט י' עדיאל:
אני מסכים לפסק דינה של חברתי הנשיאה ד' ביניש.
...
היסוד העובדתי הנדרש לשם הרשעה בעבירה זו הינו כי המעשה שבוצע על-ידי הנאשם ייצא מגדר פעולת הכנה בלבד ויהווה חוליה בשרשרת המעשים שאמורה להביא בסופו של דבר לביצועה של עבירת הרצח המושלמת.
כשם שלא ראינו להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי לעניין ההרשעה ברצח, כך גם לא מצאנו עילה לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט ביחס להרשעת המערער בעבירה של ניסיון לרצח.
סוף דבר
נוכח האמור לעיל, אנו מותירים על כנה את הרשעת המערער בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(4) לחוק, ועל כן איננו נדרשים להכריע במגוון השאלות המתעוררות נוכח הרשעתו בבית המשפט המחוזי גם לפי סעיף 300(א)(3) לחוק.