בהקשר זה יודגש כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שעל הקבוץ חלו מיגבלות ביכולתו להשכיר לצדדי ג' מקרקעין שהוקצו לו על ידי מנהל מקרקעי ישראל זה (כתוארו אז- כיום רשות מקרקעי ישראל – להלן: "המנהל") זאת לאור הוראת הסכם החכירה לבין הקבוץ למנהל והוראות הדין ובכלל זה חוק ההתיישבות החקלאית [סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים] תשכ"ז – 1967 (להלן-"חוק ההתיישבות"), ולטענת רפת בערבה כל מבנה הסכם 2004 נועד אך ורק בכדי להעלים מהמנהל את עובדת השכרת המקרקעין ע"י הקבוץ לרפת בערבה , ולעומת זאת טען הקבוץ כי מדובר בהסכם שירותים של ממש.
...
לאור תוצאת פסק הדין,אני מורה על קיזוז הסכום המגיע לרפת בערבה בהתאם לסעיף 405.1 לעיל מסכום החיוב שעל רפת בערבה לשלם לקיבוץ.
בשים לב להיקף ההליכים שהתנהלו בתיק זה ודחיית חלקה המכריע של תביעת רפת בערבה,ומאידך לחלק היחסי המשמעותי בתביעות הקיבוץ שנדחו באופן מלא או חלקי, אני מחייב את רפת בערבה לשלם לקיבוץ שכר טרחת עו"ד בשיעור של 10% (כולל מע"מ) מסכום החיוב שיהיה על רפת בערבה לשלם לקיבוץ לאחר קיזוז הסכום המגיע לרפת בערבה בהתאם לסעיף 405.1 לעיל.
בנוסף , אני מורה לקיבוץ , בהתאם להוראות תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 להגיש עד ליום 15.2.2020 בקשה לקביעת הוצאות משפט, וביחד עימה יגיש הקיבוץ גם תחשיב מפורט לצורך מתן פסיקתא של סכומי החיוב בהתאם לפסק הדין , וכן סכום היתרה לתשלום לאחר קיזוז החיוב שנקבע לטובת רפת בערבה, והפחתת סכום הפיקדון.