הקצאות תקציביות ציבוריות סוגיית השוויון

כן מדגישה הרשות את היעדרה של 'קבוצת שויון' בטיעוני התובע בסוגיית ההפליה.

תקן דורש הקצאת משאבים תקציביים וארגוניים.

בעיניין ברדוגו, אליו הצטרף הממונה על השכר, נטען על ידו כי הוראות התקשי"ר חלות על רשות השידור מכוח הוראות חוק יסודות התקציב בהיותה "גוף מתוקצב". סוגיית תקן המשרדים נקבעה בפרק 04.1 לתקשי"ר. הוראות הפרק מאמצות את הוראות חוק המינויים, על פיו כל תקן של משרד על יחידותיו, טעון אישור של נציב שירות המדינה על פי הצעת תקן המוגשת לו. על פי האמור בנסמן 04.112 לתקשי"ר נציב שירות המדינה רשאי לאשר הצעת תקן שהוגשה אליו, במלואה או בחלקה, או לא לאשרה כלל.

טרם חתימה בימים אלה דחה בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק עתירה שהגישו חלק מעובדי רשות השידור כנגד אופן חקיקתו וחוקתיותו של חוק השידור הצבורי, התשע"ד-2014 המסדיר את פירוק רשות השידור והקמת תאגיד שידור צבורי חדש (בג"ץ 6113/14 גורביץ – כנסות ישראל (26.3.2015)).

...

התלבטתי מבחינה מקצועית אם להמליץ על הענקת דרגה אישית, ובסופו של יום החלטתי להמליץ לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העסקת מר שבו.

משעיקרים אלה מנחים אותנו הרינו קובעים כי לנוכח כל האמור עד כה, איננו סוברים כי הנסיבות של הליך זה מתאימות לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה ובמובן זה שאנו מצהירים כי התובע היה זכאי לקבלת דרגה 43 מיום 1.1.2008.

חלוקת כספי תמיכות – הרקע הנורמאטיבי נקודת המוצא היא כי "אין למוסדות ציבור זכות קנויה לקבלת תמיכה, וכי למדינה שיקול דעת רחב בכל הנוגע להענקת כספי תמיכות על פי סדרי עדיפויות שהיא קבעה לעצמה" (בג"ץ 2023/19 תאטרון האינקובטור נ' שרת התרבות והספורט, בפס' 9 וההפניות שם (8.8.2019); בג"ץ 3871/15 המרכז הרפורמי לדת ומדינה של התנועה ליהדות מיתקדמת (רפורמית) בישראל נ' ממשלת ישראל, בפס' 11 לפסק דינו של השופט מ' מזוז (‏27.12.2016) (להלן: עניין המרכז הרפורמי) ("על הרשות המינהלית להקצות את תקציב התמיכות לתכליות שיש אינטרס צבורי לתמוך בהן, ולחלק את הסכום שהוקצה לתכליות אלה לפי תבחינים עינייניים, ברורים ושקופים, הנגזרים מן העניין ולא מן המעוניין. זאת על מנת להבטיח חלוקה שויונית של תקציב התמיכה המבוססת על הערכה אובייקטיבית של המועמדים לקבלה").

השוו: בג"ץ 5480/14 ועד ארגון הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים נ' המועצה להשכלה גבוהה, בפס' 74 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (‏10.11.2016) (באותו עניין, ההסדר מושא העתירה היה מיושם מזה זמן רב והייתה קיימת תשתית עובדתית לשם הכרעה בסוגיה)).

...

בעתירה הקודמת שהגיש העותר (בג"ץ 7204/16 לורך נ' משרד החינוך (3.1.2019) (להלן: העתירה הקודמת)), טען העותר כי התמיכה בפעילות ההכנה לשירות צבאי מוגבלת לבנים ובכך מפלה את תלמידות החינוך הממלכתי-דתי הבוחרות לשרת בצה"ל. לאחר שהותקן מבחן התמיכה השני, נקבע בפסק הדין בעתירה הקודמת כך: "אשר להפליית תלמידות החינוך הממלכתי-דתי – מקובלת עלי עמדת המדינה כי עם התקנת המבחנים החדשים העתירה מיצתה את עצמה בהיבט זה, שכן שערי התמיכה בפעילות ההכנה לשירות הצבאי פתוחים כעת בפני כלל תלמידי החינוך הממלכתי-דתי, ללא הבדל מגדר" (שם, בפס' 5).

תמצית עמדת המשיב המשיב טוען בתגובתו המקדמית, כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שצורף, הגעתי למסקנה שיש לדחות את העתירה, מהטעמים שיפורטו להלן.

העתירה נדחית.

עינינו הרואות: בשלושה מישורים – השויון בבחירות, השויון המגדרי והשוויון בהקצאת תקציבים – ניתן לעקרון השויון מעמד מיוחד, חוקתי או מעין-חוקתי, אשר יש לראותו לכל הפחות כהנחיה לרשות המחוקקת, לחוקק חוקיה באופן שוויוני.

מבלי למצות, מפאת אורכה של הרשימה, אפנה לחוקים הבאים: חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988; חוק איסור הפליית אנשים עם עוורון המלווים בכלבי נחייה, התשנ"ג-1993; חוק קופת-חולים (איסורי הגבלות ואפליה), התשנ"ג-1993; חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996; חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998; חוק הרשות לקידום מעמד האישה, התשנ"ח-1998; וחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, התשס"א-2000.

טרם שאדרש לעניין הסעד, אני מבקשת להתייחס לסוגיית הסמכת פקיד הביטוח הלאומי לקבוע כי העבירות המנויות בסעיף 325(ב) לחוק בוצעו "מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טירור". העותרים טוענים כי העידר קביעה ברורה באשר לגורם המוסמך להחליט כי עבירה בוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טירור מובילה לכך שההסדר אינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה, שכן הפגיעה בזכות לשויון הנגרמת כתוצאה ממנו אינה מעוגנת בהסמכה מפורשת.

...

כשלעצמי, סבורני כי עיון מדוקדק בלשון התיקון מאפשר להעניק מענה פשוט יחסית לקשיים אלה – ולקבוע כי המחוקק מעולם לא העניק לפקידי המוסד לביטוח לאומי שיקול דעת כלשהו בנוגע לקביעת המניע לביצוע העבירה, או זיקתה לפעילות טרור.

לו תישמע דעתי, נדחה, אפוא, את העתירה – בכפוף להבהרה האמורה לגבי הצורך בהכרעה שיפוטית, ושיפוטית בלבד, בשאלות המניע והזיקה.

זאת, כנגד דעתם החולקת של השופט נ' הנדל, השופט י' עמית, השופט נ' סולברג והשופט ד' מינץ, שלדעתם דינה של העתירה – להידחות.

לגישת התובעת, בבחינת סוגיה זו יש לתת משקל משמעותי להתנהגותה של הנתבעת אשר הנה רשות ציבורית.

תשלום מעבר להוראות החוזה מהוה פגיעה בשויון כלפי מציעים פוטנציאלים אחרים וברשות עצמה, תוך הסתמכותה על החוזה שנכרת בין הצדדים והקצאת תקציב לשם כך. לשיטת הנתבעת, היתעלמות משיקולים אלה מהוה פגיעה מהותית ברשות ובמנגנון המיכרז הצבורי.

...

לשם קבלת סעד זה יש להוכיח כי קמה עילת תביעה בשל כך. לאחר שמצאתי כי לא הוכח לפניי, שהתובעת שימשה בפועל כקבלן ראשי, ממילא נדחית גם בקשתה למתן חשבונות.

נוכח האמור, אני דוחה את דרישת הפיצוי שהעלתה התובעת בגין חילוט הערבות.

ואולם, במילותיו של כב' השופט א' ריבלין בעניין אילן אמיר, "הנזק הממוני שקבעתי שיש לפצות בגינו, יביא מזור גם לעוגמת הנפש שספגה החברה". לפיכך, אני דוחה את רכיב זה. סוף דבר על יסוד האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

מדיניות משרד החינוך בסוגיית תוספת התקציב אינה חורגת מעיקרון השויון, ואין היא נוגדת את האיסור על הפלייה.

בעיני, חשוב לא פחות הצורך לחזק את ידיה של הרשות הציבורית בהקפדתה על יישום שוויוני אמיתי של עקרונות שיטת התקצוב החדשה, ומתן הכרה בצורך לשמור מפני פריצת מערכת הכללים השוויונית להקצאת הכספים, ומפני חזרה לשיטת התיקצוב של הפעילויות הייחודיות, היא שיטת ה"סלים".

...

יוצא, אפוא, כי בעוד התנאי הראשון לתוספת התקציב מדבר בקיומה של תפילה בפועל בבית הספר, התנאי השני והמצטבר לו הוא כי התפילה בבית הספר מתקיימת על פי תכנית הלמודים המחייבת.

לסיכום הדברים התכלית העומדת ביסוד הנחיית משרד החינוך בדבר תוספת התקציב מתיישבת, איפוא, עם נוסחה המילולי של אותה הנחייה.

סוף דבר אילו נשמעה דעתי, היינו מאמצים את מדיניות משרד החינוך, ונמנעים מלהתערב בה. אודה, כי מקנן בלבי חשש כבד כי תוצאתה של עתירה זו עלולה לכרסם בשלמותה של מדיניות התקציב שהונהגה על ידי הרשות המוסמכת מכח המלצות ועדת שושני וביעד שהיא חתרה להגשימו, קרי: להניח שיטת תקציב חדשה שתהייה בנויה על אמות מידה גלויות ושוויוניות.