הקפאת חוב בהוצאה לפועל בהיעדר הסבר לגופו של עניין

בבקשה האמורה טענה המערערת שעל הנאמן לשלם לה לאלתר סך העולה על 6 מיליון ₪ וזאת על יסוד פסקי דין ותיקי הוצאה לפועל שניפתחו בעבר נגד הערייה בגין אי תשלום המגיע למערערת ולחברת האחרות לטענתה עבור מתן שירותי פינוי אשפה לעירייה.

בהקשר זה אפנה לפש"ר (ת"א) 111/95 יער דגני חברה להובלות בע"מ נ' עו"ד אבי ניסן-כהן (2.11.04): "המבקשת הנה בעלת 50% ממניות חברה שבפירוק, ובקשתה זו מהוה, למעשה, ערעור על הכרעת המפרק בתביעת החוב שהוגשה על ידה. הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ומטעם זה בלבד ראוי היה לדחותה על הסף." (ההדגשה אינה במקור – א.א.) כן ראה בש"א 12577/99 וופא טורס בע"מ נ' עו"ד אבנר כהן: "טעם נוסף המשפיע בהכרח על העירעור הנו העובדה שהערעור הוגש ללא הודעת המערער כנדרש, קרי, תצהיר ערוך כדין. בנסיבות אלה, לא מוצגת כלל המסכת העובדתית אשר יש בה כדי להצדיק קבלת העירעור ואישור תביעת החוב". אוסיף שהמערערת בחרה שלא לתקן את ערעורה ולתמוך אותו בתצהיר גם לאחר שהטענה בדבר העידר תצהיר הועלתה במפורש בתגובת הנאמן, והיא הגישה בקשה להתיר לה לעשות כן רק לאחר הדיון מיום 26.4.15.

המערערת לא נתנה לבית המשפט הסבר גם למחדלה זה. בנוסף, המערערת אף היתעלמה מהאמור בהקשר זה בסעיף 33 לתגובת הנאמן ששב והצביע לפניה על חובתה להגיש תביעת חוב אחת וכמתחייב מהחלטה.

משכך, קבלת בקשת המערערת תחייב הגשת תביעת חוב מחדש דבר שיגרום לדחייה ניכרת בהבאת תיק הקפאת ההליכים לידי סיום שכן יהיה צורך לתת למערערת פרק זמן סביר להגיש את תביעת החוב; לאחר מכן יהיה מקום לאפשר לנאמן לבדוק את תביעת החוב לאור המסמכים הרבים החדשים שהוגשו, ולא ניתן לשלול שהנאמן יידרש למנות מומחה מטעמו לאור חוו"ד המומחה של המערערת.

למעלה מן הדרוש; בחנתי את תביעות החוב והכרעת הנאמן לגופן, ולא מצאתי פגם היורד לשורשו של עניין בהחלטת הנאמן הדוחה את תביעות החוב.

...

לאחר שבחנתי את הכרעת הנאמן ואת טענות המערערת באשר לה לא מצאתי מסד לטעות קיצונית שמצדיקה התערבות בשיקול דעת הנאמן.

מחדל זה מצטרף לשורה ארוכה של מחדלי המערערת שעליה עמדתי לעיל, ומשכך סבורני שדין הערעור שלפניי דחייה גם לגופו.

לפיכך דין הערעור להדחות.

המבקשת טענה, כי בגין החוב האמור נקטה היא בהליכי הוצל"פ כנגד חברת שחאדה וכי רק לאחרונה, לאחר שעו"ד ריבנוביץ, ציין בפניה, כי הוא רכש את מניותיה של חברת שחאדה בנאמנות בעבור חברות אחרות, נודע לה, כי חברת שחאדה מצויה בהליכי הקפאת הליכים וכי ביום 07/09/15 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת המאשרת את הסדר הנושים שהוגש בעיניינה של חברת שחאדה ביום 28/06/15.

הרוכשת טענה, כי גם לפני ההחלטה בדבר אישור הסדר הנושים ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, ביום 06/09/15 החלטה המורה על סגירת כל תיקי ההוצאה לפועל שניפתחו כנגד חברת שחאדה, זאת מאחר שחברת שחאדה נמכרה כאמור תחילה לחברת קפיטל פרופיט כשהיא נקייה מכל חוב ו/או שיעבוד.

לגופו של עניין טענה הרוכשת, כי מבקשת המבקשת עולה, כי החוב של חברת שחאדה כלפי המבקשת מקורו בשני שיקים שמועדי הפרעון שלהם היה בחודש פברואר 2013, קרי בטרם הליך ההקפאה.

כך למשל נטען, כי הרוכשת טענה בתגובתה, תחילה כי רכשה את מניות חברת שחאדה בסך של 2 מיליון ₪ ואילו בהמשך תגובתה טענה כי היא רכשה את המניות בסכום של 660,000 ₪, ללא כל הסבר וללא כל אסמכתא לפשר הפער בין המחירים שצוינו.

המבקשת טענה, כי סימני השאלה שעולים מתגובת הרוכשת וכן העידר היתייחסות של המנהלים המיוחדים לטענת המבקשת, כי לא בוצע פירסום ולא ניתנה לה הודעה אישית אודות הליך ההקפאה בהיותה נושה מהותית, מעידים על תהליך לא תקין שנעשה במחטף כדי לנשל את הנושים מזכויותיהם.

...

בהתאם לכך, סבורה הרוכשת, כי יש לדחות את הבקשה על הסף באופן מלא, הן כלפי הרוכשת והן כלפי המנהלים המיוחדים.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

אשר לשיערוך החיובים ציינה כי אין בידה להסביר את החישובים שהובילו לכך שחיוב בסך 10,328 ₪ (יתרת החיוב בגין ההסכם, משנת 2011) צבר הפרישי הצמדה וריבית של כ-12,600 ₪ בתוך שש שנים, או כיצד חיוב בסך 17,160 ₪ (סכום הסדר החוב משנת 2013, בתוספת ה"קנס" המוסכם), צבר הפרישי הצמדה וריבית של 10,860 ₪ עד הינה.

ובעניינינו, לפי הנטען: שיחת טלפון למקום העבודה כשנתיים לאחר חתימת ההסכם, דרישת היתקשרות מיידית בהסדר חוב, משלוח בפקס של "הסדר תשלום בהוצאה לפועל" שעליו נידרש חיימוב לחתום ללא שהוי וללא להתייעץ באיש פן יבולע לו, ועל כל אלה: ציון יתרת חוב בסך 15,600 ₪ (לצרכי "הסדר") הגבוהה למעשה בכ-50% מסכום החוב המאקסימאלי שבהסכם (ובכך עוד ידובר) – כל אלה קיימת האפשרות שיימצא שדי בהם לביסוס הכפייה הכלכלית.

חיוב של 497 ₪ לחודש, או כ-6,000 ₪ בהתחייבות לשנה (שחיימוב טוען כי "הוקפא" בהסכמה), הפך בזכות ה"מחירון הנקוב" לחיוב של מעל 10,000 ₪, ובזכות אותה שגגה בעיניין הריבית הבלתי נהירה הפך להסדר חוב של מעל 15,000 ₪, ומשם לתביעה של מעל 28,000 ₪.

במכלול השיקולים, הדיוניים ולגופו של עניין, תשא איפוא התובעת בהוצאות הנתבע בקשר עם בירור הבקשות המקדמיות, בסכום כולל של 5,000 ₪, שכר טירחת עורך דינו, ו-1,000 ₪ הוצאותיו המשפטיות.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ח, 23 נובמבר 2017, בהיעדר הצדדים.

...

לעניין הכותרת ציין כי הוספת העמלות בסך 1,062 ₪, שאין להן זכר בהסכם, ודאי אינן כשירות להתבע בסדר דין מקוצר, ומכאן שדין התביעה כולה להתברר בסדר דין רגיל.

דין הבקשות להתקבל.

סוף דבר: הכותרת נמחקת, וממילא היה מקום למתן הרשות להתגונן.

לטענת הנאמן, בכל הנוגע המסמכים אשר צורפו להודעת העירעור דנן בדבר שינוי שם הזוכה בתיקי ההוצאה לפועל והמחאת זכות החברה, הרי שמסמכים אלו לא הועברו מעולם לעיון הנאמן קודם לכן, ומשאלו לא עמדו בפני הנאמן בשעת ההכרעה בתביעת החוב, הרי שאין לקבלם כיום בדיעבד, שעה שעסקינן בהליך ערעורי.

נוכח הדברים האלה, נקבע בעיניין שושני, כי ההתערבות השיפוטית בהכרעותיו של הנאמן בקשר לתביעות חוב "תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור הקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעיניין זה" (שם, בפיסקה 16).

באותו המקרה הוגשו תביעות חוב לנאמן בהקפאת הליכים, ללא תצהיר ומסמכים מאמתים, ולאחר שנדחו תביעות החוב, הומצאו מסמכים שונים לתמיכה בתביעות החוב.

שנית, בהיעדר אסמכתות כדבעי, הרי שאין באפשרותו של בעל תפקיד למלא את תפקידו אליו הוסמך בדין נאמנה ואין באפשרותו להכריע בתביעות החוב המוגשות לפניו לגופו של עניין.

...

לבקשת המערער ומר עמי עופרי, מיום 02.11.2015 ומיום 24.11.2015, החלטתי בתביעת החוב שלפני ניתנה לאחר שעיינתי גם בתביעת החוב ובכל התגובות שהוגשו בעקבותיה במסגרת תביעת החוב המקבילה בעש"א 27825-05-15, כאשר לבקשת הצדדים, ההכרעה ניתנת ללא קיום דיון.

יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך יובהר כי לגופם של דברים הרי שדין הערעור להידחות.

טרם אניח עטי אעיר, כי נוכח המסקנה אליה הגעתי לא מצאתי להוסיף ולדון בתצהירה של החייבת ובמשמעויות העולות ממנו, אולם אין ספק כי מקום בו ויתר המערער על קיום דיון חרף האמור בתצהירה של החייבת, כאשר התצהיר הובא לידיעת המערער (ר' למשל תגובת המערער בתיק מיום 24.11.2015), הרי שיש בתצהיר כדי לתמוך בטענה כי אין לחברה כל זכות בשיקים מושא הבקשה.

נוכח כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

המבקשים אינם מכחישים כי קיבלו את כתב התביעה במועדים הרלבנטים, אולם טוענים כי לאור טענתם בדבר העידר חבות מצדם פנו טלפונית לב"כ המשיבה, הסבירו לו עמדתם ולנוכח הבטחתו כי ההליך יוקפא לפי המצב כפי שהוסבר, לא הגישו כתב הגנה.

המבקשים טוענים כי חרף ההסכמות ניפתח כנגדם תיק הוצאה לפועל.

לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי שורבבו לתובענה על לא עוול בכפם.

אפנה בעיניין זה לאמור בהחלטת כב' השופטת דורנר, ברע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, (ניתנה ביום 5.12.00, לא פורסמה): "טענת המבקש היתה כי מצבו האישי הקשה והיותו טרוד בעיסקו ובהחזר חובות מנעו ממנו את האפשרות להגיש במועד את בקשת היתנגדות לבצוע השיק...

...

בנקודה זו, ואף כי המחדל שבאי הגשת כתב הגנה רובץ לפתחם של המבקשים, הרי שלנוכח מכלול נסיבות העניין, לרבות המסקנה כי אין המדובר בזניחת ההליך או זלזול בו, ולנוכח פרק הזמן הקצר יחסית שחלף ממועד מתן פסק הדין שאינו מצמיח לפיכך אינטרס הסתמכות, לא מצאתי כי יהא זה נכון וצודק בנקודה זו לדקדק עם המבקש תוך היצמדות חסרת פשרות לכללי הפרוצדורה.

" לאור כל האמור, ובהינתן הטענה כי הפרגולה אושרה כל העת לסגירת חורף (הטענה נטענה גם ע"י בעליו של הנכס), לא מצאתי הצדקה לחסום דרכם של המבקשים מהוכחת טענתם להעדר אינדיקציה ברורה לקיומה של בעיה קונקרטית, להעדר פעולה מצד המשיבה שהיה בה אולי כדי לייתר הליך זה, ולמול הגורם המתאים – בעלי הנכס, ולהעדר פניה ודרישה בזמן אמת הן בדבר הפינוי הנתבע והן בדבר החיוב הכספי הצפוי.

לאור כל האמור, ובאיזון הנכון, מצאתי כי הותרת פסק הדין שניתן כנגד המבקשים בהעדר הגנה, אך בשל מחדלם, אינו מידתי, וכי מאידך ביטולו יביא לבירור הטענות לגופן, ואשר אינן ניתנות לשלילה על הסף.