הקפאת הליכים והסדרים בקבוצת חברות מסתיימים

הערייה טוענת שסברה כי פעלה בהתאם להוראות הדין לאורך השנים ובעת ניהול ההליך המשפטי, לאור העובדה שסוגיית החריגה מדיני ההקפאה הנה סוגיה משפטית מורכבת שבתי המשפט נדרשים לה חדשות לבקרים ומפרשים פערים שונים בין צוי הארנונה מוקפאים משנת 1985 לבין שינויים עתידיים.

(ראו גם ע"א 9134/05 אליעזר לויט, עו"ד נ' קו-אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ פסקות 12-14 (נבו 07.02.08, להלן: עניין לויט); ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי (נבו 04.12.11); רע"א 2362/08 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול, פיסקה 7 (נבו 14.12.11); ע"א 7615/11 מיכל גילבוע נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ פסקות 3 ו-8 (נבו 16.12.12); רע"א 4467/10 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' גיא אלוני (נבו 17.4.13); אלון קלמנט, "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית", משפטים מ"א(1) 5, 84 (2011) (להלן: קלמנט, פשרה והסתלקות)).

על כך חזר בית המשפט העליון גם בעע"מ 9237/12 עריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ פסקה 5 (נבו 18.05.14): "הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טירחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט [פורסם בנבו] (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטירחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך היתחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובילבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטירחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטירחה והגמול". (ראו גם עניין מי הגליל, פסקה נ"א; עע"ם 6993/15 עריית תל אביב-יפו נ' אספיאדה בע"מ, פסקה 11 (נבו 16.08.16)).

...

אני סבורה כי באיזון מכלול השיקולים במקרה זה, מרכיב ההרתעה גובר על צמצום הנזק לקופה הציבורית.

לסיכום, עניין רייכרט קובע אכן את מדרגת התשלום הסטנדרטית בשיעור של 25% מהפשרה, אך הן הסכום, הן השיקולים בקביעתו אינם מהווים רשימה סגורה, אלא יש לבית המשפט הדן בו שיקול דעת ועליו להביא בחשבון את נסיבות התיק הספציפי.

במסגרת זו, לאחר שנתתי דעתי לשיקולים השונים המשתקפים מסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות כמפורט לעיל; לכך שהתובע הקדים פניה לעירייה בטרם הגיש התובענה ונדחה; להשבה המהווה את הסעד הניתן לכימות במקרה זה שהוסכמה לבסוף לאחר מינוי מומחית והתערבות היועמ"ש; לתרומת התובענה לקבוצה ולציבור לעתיד, הן זו הניתנת לכימות לשנתיים הבאות הרלוונטית להתחשבות לאור התנהלות העירייה שהתעקשה להמשיך כדרכה, הן להסדרה העתידית שאינה ניתנת לכימות מדויק; וכן הבאתי בחשבון כי הגמול ושכר הטרחה ישולמו מתוך הקופה הציבורית, אני מורה על תשלום גמול לתובע המייצג בסך 350,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסך 1,124,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום הקבוע לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

בעקבות חקירות שביצע המשיב ומסקנותיו, הוחלט לנתק את חברת טריניטי ממערכת המייצגים, ראשי קבוצת חברת טריניטי עתרו לבית המשפט המחוזי, בבקשה למתן צו המורה לחבר אותם בחזרה למערכת המייצגים, אולם בקשה זו נדחתה, כמו גם העירעור שהוגש על ידי אותם גורמים (רע"א 6709/17 חברת עורכי דין **** ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו], מיום 14.9.17).

למעלה מן הדרוש נציין, כי שמורה למשיב הפררגטיבה להחליט האם במקרה מסויים יש מקום להורות, לבקשת צד, על עיכוב הליכי גבייה ואין ללמוד גזירה שווה מן המקרים שהציגה המבקשת בהם הוסכם בין הצדדים על הקפאת הליכי הגביה כי זהו הדין אותו יש להחיל אף בעיניינה.

...

בשים לב לכך, לא מצאנו מקום להתייחס בשלב זה לתצהירו של מר אלקובי.

סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, ובכלל זה חוסר תום ליבה של המבקשת (ובפרט חברת טריניטי העומדת מאחורי הליך זה), מאזן הנוחות הנוטה לטובת המשיב והספק בדבר קיומה של זכות לכאורה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקשת.

נציין בשולי הדברים, כי לא מצאנו שהמבקשת הוכיחה ולו לכאורה אכיפה בררנית מצידו של המשיב.

יצוין כי בקשת האישור הוגשה לכתחילה אף נגד מגה קמעונות בע"מ – העוסקת בשיווק מוצרי מזון (להלן: מגה); ואולם לאחר הגשת הבקשה נקלעה מגה להליכי פירוק, וביום 6.9.2015 עוכבו ההליכים בבקשת האישור נגדה בהתאם לצוו הקפאת הליכים שניתן לחברה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט א' שילה) (פר"ק 61098-06-15).

לגישת המערערים, הכלל הוא שתובע מייצג ובא כוח מייצג זכאים לגמול ושכר טירחה גם כאשר ההליך הייצוגי מסתיים בהסתלקותם מבקשת האישור; ובעת פסיקת סכומים אלה שומה על בית משפט לתת דעתו לשיקולים המנויים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

עשויות להיות מיגוון סיבות לכך: עילת התביעה אינה בין העילות המנויות בתוספת השנייה לחוק; התובע המייצג אינו נימנה עם אלה שרשאים לנהל הליך ייצוגי (סעיף 4 לחוק); קיימת שונות רבה מדי בין חברי הקבוצה ("תנאי ההומוגניות" שבסעיף 8(א) לחוק); עצם ניהול ההליך צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו (סעיף 8(ב) לחוק); וכיוצב', כמו גם שקולי מדיניות אחרים שבגינם סבור בית משפט כי ניהול התובענה כייצוגית לא ישיג את מטרות החוק.

...

משכך אציע לחבריי כי נקבל את הערעור בתיק זה, נעתר למבוקש בהסדר ההסתלקות המתוגמלת ונפסוק למערער ולבא כוחו את הסכומים שעליהם המליצו הצדדים – בהיותם סבירים ביחס לתועלת שצמחה מן ההליך (גמול בסך 17,200 ש"ח ושכר טרחה בסך 25,800 ש"ח בצירוף מע"מ).

סוף דבר אם תישמע דעתי, נורה על קבלת הערעור בתיק שלמה תחבורה כמפורט בסעיף 36, ונדחה את הערעורים בתיק סונול, בתיק ספורט ורטהיימר ובתיק פרי גליל.

בשולי דבריה, אציין אך זאת: בפסקה 29 לחוות דעתה מציינת חברתי, כי "משהגיעה הערכאה הדיונית לכלל מסקנה כי יש מקום בנסיבות המקרה הקונקרטי לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת של הסתלקות, יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות". אני מסכים לדברים הללו, גם לדברי חברתי שאין זו "'רשימת מכולת' מחייבת", אך זאת בתוספת אחת: סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, שעניינו, כזכור, בהסתלקות מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית – מציין שני שיקולים שעל פיהם יכריע בית המשפט בבקשת תובע מייצג או בא כוח מייצג, אם לאשר קבלת טובת הנאה מנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו מבקשה לאישור, או מתובענה ייצוגית, קרי – 'הסתלקות מתוגמלת': (א) קיומה של עילת תביעה לכאורה; (ב) תועלת לחברי הקבוצה.

הנאמנים טענו, כי עריכת הליך המיכרז וההתקשרות עם המפעיל החדש של בית האבות סוכת שלום צפת (מוריה סיעוד) היה רצוף אי סדרים קשים.

בנוסף, טענו הנאמנים כי אין לקבל את טענת מוריה סיעוד לפיה נוסח הסכם ההפעלה עולה בנסיבות העניין כדי סוד מסחרי כהגדרת מונח זה בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") שכן בחינה מעמיקה של הדברים מעלה כי תנאי ההיתקשרות של "קבוצת מוריה" עליה נמנית מוריה סיעוד נחשפו בעבר בפני צדדים שונים, לרבות ביוזמתה של מוריה סיעוד, בין היתר במסגרת הליכי גילוי המסמכים שהתקיימו בת.א 37411-04-17; וכן במסגרת תיק פר"ק 16641-03-15, תיק פר"ק 53065-02-15 ותיק פר"ק 5256-03-15, בהם נחשפו הסדרי הפעלה ותנאי הפעלה בהם נקשרו בעבר חברות מקבוצת מוריה.

זאת ועוד, אין גם בסיס לחשש שהנאמנים או מי מהם יעשו שימוש במידע המצוי בהסכם לצורך הפעלת מי מהחברות המצויות בהליך הקפאת ההליכים, שעה שהנכסים ופעילותן העסקית של החברות נמכרה לידי צדדים שלישיים עוד עובר להגשת התביעה.

...

בתשובה לתגובת מוריה סיעוד, טענו המשיבים כי דין התגובה להידחות על הסף, משזו לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות שעמדו בבסיסה.

השתלשלות ההליכים שפורטה יש בה כדי להצביע על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה, ואולם, על מנת לגבש עמדה סופית בעניין, מקובלת עלי עמדתם של הנאמנים כי חיוני כי הם יעיינו בהסכם ההפעלה, שיוכל ללמד על מהות ההתקשרות בין המשיבים, ואשר יסייע בידי הנאמנים להשלים את מסד הנתונים הדרוש להם על מנת לגבש עמדה סופית אם יש מקום להמשיך עם הליך התביעה ואם לאו.

באיזון בין הצורך בהגנה על הסודות המסחריים שעשויים להימצא בהסכם ההפעלה, לבין זכות הנאמנים לעיין בהסכם לצורך גיבוש עמדה באשר להמשך הליכי התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א. 37411-04-17), סבורני כי יש להעדיף חשיפת המסמך בפני הנאמנים על פני אי חשיפתו, זאת בכפוף להתחייבות הנאמנים לשמירת סודיותו של המסמך.

סוף דבר סיכומו של דבר, דין בקשת הנאמנים להתקבל, בכפוף להמצאת התחייבות מטעם הנאמנים לשמירת סודיות המסמך.

אם כן, את טענות המבקש ניתן לחלק לשתי קבוצות: האחת, טענות התוקפות החלטות שניתנו שלא במסגרת ההחלטות נשוא בקשת העירעור (ההחלטות מיום 24.10.2022 ומיום 7.11.2022); והשנייה, טענות התוקפות את ההחלטות נשוא בקשת העירעור.

אין גם מקום לידון במסגרת ההחלטה דנן בבקשת המבקש להקפיא את הרישיון הקבלני של החברה, שכן החלטה זו ניתנה על-ידי רשם הקבלנים לאור צו הפרוק (עליו המבקש לא ערער כאמור).

מעבר לחוסר הוודאות ביחס לסכומים שהיו נפסקים לטובת החברה, אם בכלל, הרי שקיימת גם אי-וודאות ביחס למועד בו היו מסתיימים ההליכים.

...

לכל הפחות, ההחלטה כאמור אינה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות בה. מסקנה זו מתחזקת אף מעמדותיהם של הנושים, הממונה והנאמנת לנכסי המבקש.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין הצדקה להתערב בשיקול הדעת של הנאמנים, ואין להתערב בהחלטות נושא בקשה בהן הותר לנאמנים להתקשר בהסכם הפשרה עם סוכנויות ואשל.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.