הקפאת הליכים בתביעה הייצוגית של קבוצת לב אופיר

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ס"ע 44599-05-12 05 ינואר 2016 לפני: כב' השופטת איריס רש נציג ציבור (עובדים) מר מוחמד שוגרי נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב קב ונקי התובע ולדימיר פרידמן ת.ז. 312981962 ע"י ב"כ: עו"ד איגור גלידר הנתבעים 1. אלעד אחזקות בע"מ ח.פ. 513121442 (בפרוק) ע"י המפרק עו"ד רמי קוגן 2. משה אוחיון ת.ז. 058214255 ע"י ב"כ: עו"ד אופיר ש. כהן ואח' פסק דין

עם זאת, למעלה מהדרוש נציין כי עדותו של הנתבע בדבר הקף העסקת העובדים בתחומי הניקיון והשמירה לא נסתרה[footnoteRef:2] וחיזוק לעדותו מצאנו בהסכם קבוצי מיוחד שנחתם בין הנתבעת לבין ההסתדרות הכללית במרחב חיפה מיום 21.10.2001 ובוטל ביום 15.10.2010[footnoteRef:3] שכותרתו הסכם קבוצי בענף הניקיון והוא מתייחס לעיסוק הנתבעת בתחום הניקיון ולהסכם ההיתקשרות בינה לבין חברת החשמל בתחום הניקיון בהליך שהתנהל כנגד הנתבעת בבקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית[footnoteRef:4].

הנתבע מוסיף וטוען כי עידכן את העובדים אודות מצבה הכלכלי הקשה של החברה בחודש 3/2012 ולא הטעיה או נהג בעובדים בחוסר הגינות או בחוסר תום לב. ההיפך הוא הנכון - הנתבע פעל ללא לאות לגביית כספים מלקוחות החברה שבפרוק במטרה לאפשר את הבראתה הכלכלית של החברה ואף הגיש בקשה להקפאת הליכים במטרה להמשיך ולהפעיל את החברה.

...

] אשר על כן, התביעה לתשלום פיצויי הלנה –נדחית.

בנסיבות אלו, איננו מוצאים הצדקה לפסיקת פיצוי לא ממוני והתביעה ברכיב זה – נדחית.

[22: דב"ע נג/99-3 מדינת ישראל נ' מצגר, פד"ע כו563, 583; דב"ע נד/11-2 גורדון נ' משרד העבודה והרווחה (לא פורסם); ע"ע 360/99 כהן נ' מדינת ישראל, פד"ע לח 1 (24.6.2002) וההפניות שם. ] סוף דבר הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה בסך של - 2,734 ₪.

לאור האמור הרי שבנסיבות העניין לא היתקיימו התנאים לאישור תובענה ייצוגית, הן משום שנסיבות העניין אינן מקימות עילת תביעה נגד סנפרוסט, והן משום שאין הוכחה לייצוג הולם ותום לב מצד המבקשים ובא-כוחם.

על פי האמור בהסכם הפשרה הצדדים הגיעו לכדי הסכמה כי הגדרת הקבוצה המיוצגת לצורך הסכם הפשרה תיכלול: "כל אדם בישראל אשר רכש את המוצר פול ירוק מוקפא באריזת 800 גרם מתוצרת המשיבה, שפורסם לגביו בתאריך 22.3.2017 כי יש חשש לנגיעות חרקים זעירים בחלק מן הגרעינים שבו". עוד צוין כי במסגרת המשא ומתן שנוהל בין באי כוח הצדדים הגיעו הצדדים להסכמות הבאות: הצד השלישי (הלוא הוא היבואן) ישלם לקרן תובענות ייצוגיות שהוקמה לפי סעיף 27א לחוק, סכום של 200,000 ₪ (מאתיים אלף ₪ בלבד) וזאת בתוך 30 ימים ממועד אישור הסכם הפשרה בפסק דין חלוט, וכל זאת כדי לסיים את ההיתחשבנות בין הצדדים בעניינים הנדונים בהליך זה. נהלי הבדיקות המדגמיות של הפולים המשמשים בייצור המוצר חודדו, כך שהן כוללות עתה גם בדיקה בתוך הפולים, והצד השלישי מתחייב להמשיך לנהוג כך גם בעתיד.

דיון והכרעה מינוי בודק בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות נקבע כהאי לישנא: "(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נידרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר". בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק תובענות ייצוגיות: "מטרת סעיף זה [הכוונה לסעיף 18 - מ' נ'] וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסיכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה". (עוד על השיקולים שבמינוי בודק ר': פסק דינה של כב' השופטת א. חיות- רע"א 1644/15אייל גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ,(פורסם בנבו, 27.05.2015), פסקה 9; פסקי הדין של כב' השופט ח. כבוב במסגרת ת"צ 1714/08 עינב קפלן בשארי נ' בנק לאומי לישראל (פורסם בנבו, 31.05.2015) ובמסגרת תנ"ג (ת"א) 815-09-13‏ ‏ בארי לנואל נ' גליה מאור, (פורסם בנבו, 14.09.2016), פסקות )83-86) .

על היתרונות והחסרונות שבמינוי בודק, כמו גם על הביקורות החיוביות והשליליות על כך ר': אלון קלמנט פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית משפטים מא 5, 44-49 (תשע"א); אלעד אופיר תובענות ייצוגיות בישראל 207-212 (2017).

...

בכל הנוגע לדרך חישוב שכר הטרחה שיש לפסוק, נקבע בעניין שמש כי כעקרון, יש לבכר את שיטת האחוזים: "סיכומם של דברים עד כה הוא, כי אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן". יוער, כי בפסיקה מאוחרת יותר- עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (פורסם בנבו, 2015), הבהיר בית המשפט העליון, כי על אף ששיטת האחוזים הינה השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר הטרחה, הרי שאין בית המשפט מחויב לה, אלא בנסיבות מסויימות: "נקודת המוצא היא אם כן, כי השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר טרחה וגמול בתובענות ייצוגיות היא שיטת האחוזים, החלה כאשר נפסק סעד כספי לטובת חברי הקבוצה המיוצגת. אמנם, אין משמעות הדבר כי בית המשפט חייב לפסוק בשיטה זו, אלא כי אם יבקש לנקוט בשיטת חישוב מסוימת, מעבר לשיקולים הכלליים המנויים בסעיפים 23-22 לחוק, שעניינם גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא-כוחו, יש לעשות זאת בדרך של שיטת האחוזים" כאמור בעניינו המלצת הצדדים היא כי הגמול למבקשים יעמוד על סך של 30,000 ₪ ואילו שכר טרחה ב"כ המייצג יעמוד על סך של 70,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסכם הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

מכאן, שגם לא קיימות בעניינינו שאלות משותפות לכלל הקבוצה, וממילא גם לא קיימת אפשרות סבירה כי אלו יוכרעו לטובת הקבוצה; תובענה ייצוגית אינה דרך אפשרית, וממילא אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בעיניינם של חברי הקבוצה, שכן לצורך קביעת חברי הקבוצה יש לערוך בדיקה פרטנית לכל נישום; התנאים באשר לייצוג בדרך הולמת ובתום לב אינם מתקיימים, וזאת בין היתר בשים לב לכך שהמבקשים לא פנו בפנייה מוקדמת למשיבה עובר להגשת בקשת האישור והסתפקו בפנייה אקראית לעובדת המשיבה.

מסגרת הדיון: על התנאים לאישור תובענה כייצוגית ועל השאלה שבמחלוקת ההליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא הליך מקדמי אשר בית משפט נידרש לו על מנת להכריע בשאלה, האם יש מקום לידון בתובענה שהוגשה במסגרת ההליך של תובענה ייצוגית.

המגמה היא, אם כן, לבירור מעמיק, בודאי כך כאשר מדובר בשאלות משפטיות בעיקרן (ראו עוד: עע"מ 980/08 עופר מנירב נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, פסקה 13 (2011); רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, פסקה 1 (2010); רע"א 8268/96 דן רייכרט נ' משה שמש, פ"ד נה (5) 276, 291 (2001); ד"ר אלעד אופיר תובענות ייצוגיות בישראל, עמ' 70-73 (התשע"ז- 2017)).

מערך דינים זה ידוע גם בשם "דיני ההקפאה", והוא כוון להגביל את שיקול הדעת של הרשויות המקומיות ולמנוע הטלת ארנונה גבוהה מדי מחד גיסא, ומתן "הנחות" ו"פטורים" ללא אמות מידה ברורות, מאידך גיסא (להרחבה ראו: עע"ם 2503/13 אליהו זהר נ' עריית ירושלים, פסקה 14 (2015); עניין אי.בי.סי, פסקות 10-12 והאסמכתאות שם; עע"ם 1242/05 אולמי מצפור נוף האגם בע"מ נ' עריית טבריה, פסקות 7-11 ו-14 (2008); עע"מ 9530/05 רבוע כחול ישראל נ' עריית עפולה ואח' 2008)).

...

אשר על כן ובסיכומו של דבר, אני קובעת כי לא קיימת אפשרות סבירה להכרעה בשאלות המשותפות לטובת הקבוצה במקרה זה. מסקנה זו מייתרת את הדיון ביתר התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר לאור כל האמור, בקשת האישור נדחית.

כיוון שלא ניתן להגיש תובענה מנהלית בעילה זו, אני מורה גם על מחיקתה של התובענה.

שתי בקשות לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המבקשים, נווה אופיר חברה לבנין ופיתוח בע"מ ומר אהרון חזן (להלן: "המבקשת 1", "המבקש 2" ויחד: "המבקשים") - הן הבקשות נשוא ההחלטה.

המסגרת הנורמאטיבית לדיון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית סילוק על הסף של תובענה נעשה במקרים חריגים, הדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר בסילוק על הסף של תובענה ייצוגית, שכן, הכלל בשיטה המשפטית הנוהגת הוא כי אין לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ובבקשה לסילוקה על הסף זאת לאור אופיה של בקשת האישור כהליך מקדמי בלבד, על כן אין זה רצוי לנהל דיון מפוצל שעלול להוביל לסירבול ההליכים (רע"א 8268/96‏ רייכרט נ' שמש, פ''ד נה(5) 276 (2001)).

בעיניין מגן וקשת קבע בית המשפט העליון את הכלל ולפיו כאשר הנזק הנטען של בעל המניות הוא ירידת ערך מניותיו כתוצאה מירידת ערך החברה ובעלי המניות נזוקו באותה מידה, הרי שהנזק של בעלי המניות הוא נזק משני לנזק של החברה ועל כן מדובר בעילה של החברה להבדיל מעילה אישית של בעל המניות, כך בלשון פסק הדין: "הכלל הוא, בעקרון, כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק שאותו סובלת החברה, קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שניגרם לחברה. אולם אם הנזק נגרם לבעל מניות עקב ירידת ערך החברה ושווי מניותיה, וכל בעלי המניות ניזוקים באותה מידה, לא קמה – בדרך כלל – לבעל מניות עילת תביעה אישית. זהו נזק משני המשקף את ניזקי החברה." בצד זה קבע בית המשפט העליון חריגים לכלל האמור וככל שאחד מהם מיתקיים תנתן לבעל המניות זכות תביעה אישית נגד הגורם שהזיק לחברה, כדלהלן: "לכלל הנ"ל חריגים מכמה סוגים, וביניהם, נזק שניגרם כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה או נזק שניגרם לבעל מניות או לקבוצת בעלי מניות השונה מהנזק שניגרם לבעלי מניות אחרים, או נזק שניגרם עקב קפוח המיעוט. מקרים הנופלים לגדר החריג הם למשל, כאשר לאחר מיזוג מוקפא מיעוט בעלי המניות על-ידי בעלי מניות רוב בתנאים בלתי הוגנים, או כאשר הרוב בחברה-אם, מרוקן מתוכן חברה-בת בטרנזאקציות בלתי הוגנות בין החברות האם והבת". בעיניין דרין נקבע חריג נוסף ולפיו במקרים בהם האמצעים הקיימים לפיקוח ובקרה על יוצרי סיכונים כלפי חברה אינם מהוים הרתעה מספקת או אינם יוצרים את התמריץ הראוי להגשת תביעה נגזרת, יש לאפשר לבעל מניות להגיש תביעה ישירה.

המשיבים 5, 7 ו-8 בתיק העקרי לא הגישו בקשה לסילוק על הסף כפי שעשו המשיבים האחרים, אך לאור הכרעתי בהחלטה זו, ובעיקר בשים לב למשמעות דברי בית המשפט העליון בעיניין הבנק הבנלאומי הראשון הנ"ל שהתייחס ל"טענת היתיישנות הרלוואנטית לכל הקבוצה התובעת" הגם שלא נטענה על ידי כל המבקשים סילוק שם, אני מורה למבקשים להודיע תוך 20 ימים האם הם עומדים על המשך ניהול ההליך נגד המשיבים 5, 7 ו-8.

...

לא מצאתי צורך לדון בטענות אלו במסגרת בקשה לסילוק על הסף של התובענה שכן אין מדובר בטענות סף אלא בטענות המצריכות בירור עובדתי בגוף התובענה (לדוגמה הטענה להיעדר יריבות), או שמדובר בטענות לכשלים בהגשת בקשה לאישור כשלים שניתן אולי לתקן במסגרת תיקון כתב טענות, והגם שלא מקובל עלי להגיש תובענה ייצוגית כלאחר-יד לאור גודל האחריות של התובע המייצג, הרי שלאור החלטתי שלעיל כי דין התובענה דחייה מחמת התיישנות – לא ראיתי להתייחס לכך.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות הצדדים, אני מורה על סילוק בקשת האישור על הסף מחמת התיישנות נגד המשיבים 4-1 והמשיבים הנוספים.

המשיבים 5, 7 ו-8 בתיק העיקרי לא הגישו בקשה לסילוק על הסף כפי שעשו המשיבים האחרים, אך לאור הכרעתי בהחלטה זו, ובעיקר בשים לב למשמעות דברי בית המשפט העליון בעניין הבנק הבינלאומי הראשון הנ"ל שהתייחס ל"טענת התיישנות הרלוונטית לכל הקבוצה התובעת" הגם שלא נטענה על ידי כל המבקשים סילוק שם, אני מורה למבקשים להודיע תוך 20 ימים האם הם עומדים על המשך ניהול ההליך נגד המשיבים 5, 7 ו-8.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 57346-07-14 ריטבלט נ' א. דורי בניה בע"מ ואח' לפני כבוד השופט אריאל צימרמן המבקשים 1.שמעון ריטבלט 2.עזרא מורד ע"י ב"כ עו"ד רון דרור, עו"ד אופיר מנצ'ל, עו"ד אילן ורדינקוב, עו"ד רונן להב, עו"ד ישראל וולנרמן משיבים 1. א. דורי בניה בע"מ (בעיכוב הליכים – חידלות פירעון) 2. קבוצת א. דורי בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אהרון מיכאלי ואח' 3. גזית-גלוב ישראל (פיתוח) בע"מ 4. גזית גלוב בע"מ משיבים 4-3 ע"י ב"כ עו"ד ישראל לשם ואח' 5. רונן אשכנזי ע"י ב"כ עו"ד שמשון (שוני) אלבק 6. עוזי ורדי-זר 7. שמואל סלבין 8. נחמה דואק 9. איריס ציבולסקי חביליו 10. יחזקאל ברקוביץ' משיבים 10-6 ע"י ב"כ עו"ד מאיה צברי 11. איתמר אלדר ע"י ב"כ עו"ד שרון קלינמן ואח' 12. אריאל וילנסקי ע"י ב"כ עו"ד יואב נרי 13. אריה מינטקביץ 14. דוד יוסף סגל 15. יעקב אלינב 16. שרון זוזובסקי 17. מתי דב 18. עמוס ספיר 19. רינת רמלר 20. יחזקאל צאיג משיבים 20-13 ע"י ב"כ עו"ד אהרון מיכאלי ואח' 21. קוסט פורר גבאי את קסירר, משרד רואי חשבון ע"י ב"כ עו"ד ירון קוסטליץ 22. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד משה עבאדי ועו"ד עדי מרגלית בשם עו"ד עופר שפירא, בתפקידו כנאמן חברת א. דורי בניה בע"מ: עו"ד עופר שפירא, עו"ד יואל פרייליך, עו"ד אורן שהרבני בשם הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים: עו"ד ליאב וינבאום פסק דין

כהוראתה, חמש בקשות לאישור תביעות כייצוגיות (ת"צ 18998-07-14, ת"צ 55750-07-14, ת"צ 56158-07-14, ת"צ 57346-07-14, ת"צ 58065-07-14) אוחדו בגדרי ההליך הנוכחי, משקבעה כי קבוצת המבקשים, "הכוללת מספר עורכי-דין מנוסים וותיקים שכל אחד מהם הגיש בקשת אישור רצינית ויסודית" היא שתייצג את בעלי המניות (החלטתה מיום 9.11.2014).

בנוסף, משנכנסה דורי בניה להליכי חידלות פרעון, נטען, קמה יריבות ישירה ובלעדית בין חברה הקבוצה לבין המבטחת בכל הנוגע לטענות חברי הקבוצה כנגד דורי בניה, זאת בשים לב להוראת סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי במצב זה "לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו אלא יעברו לצד השלישי והוא יהיה רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה". המשיבים 21-2 לא היתנגדו לצרוף חברת הביטוח כמשיבה.

חברת הביטוח הגישה אף היא תגובתה, וביארה מדוע בשים לב לטיב פוליסת הביטוח של דורי, אין כל מניעה להתקדם בהליך הייצוגי ולאשר את החלק המיוחס לנושאי המשרה בדורי, כאשר החלק המיוחס לדורי בניה ממילא יוקפא עד החלטה אחרת של בית המשפט.

משתם הדיון בהתנגדות הנאמן וכאשר אנו שבים להיתמקד "בעיניינם של חברי הקבוצה" כמצוות המחוקק, הרי שדל הוא החשש שמא הצדדים יציגו הסדר שאינו משרת דוקא את עניינם של הקבוצה: כאמור, המדובר בהסדר פשרה שיסודו במתוה שהציעה כב' השופטת רונן עת היה ההליך בטיפולה, וכמי שליוותה את ההליך מהורתו בשנת 2014, שלפניה היתקיימו חקירות מקיפות של המומחה ומצהירים מטעם הצדדים בבקשת האישור.

...

המסקנה הנגזרת מכך אם כן, היא כי מקום בו טרם הגיש הנאמן את תביעתו, ככלל, לא תעמוד לו כל זכות לעכב או להגביל את השימוש בפוליסת ביטוח נושאי משרה ודירקטורים במערכת היחסים עם צד ג' 'נפגע' אחר שהקדים אותו וכבר הגיש תביעה.

מסקנה זו, צוין, נכונה הייתה באותו מקרה, שבו נוהל ההליך הייצוגי משך כשש שנים בעוד שטרם הוגשה תביעת נאמן, אולם הובהר כי הייתה נכונה אפילו היה הנאמן כבר מגיש תביעתו (שם).

המסקנה המתחייבת אפוא הייתה כי אין לנאמן בעניינו כל מעמד למנוע את השימוש בתגמולי פוליסת הביטוח של החברה במסגרת הפשרה שבנדון.