הקפאת הליכים בכביש ארצי לישראל

על פי סעיף 30 לחוק הפיקוח "שר העבודה, ובהיעדרו - מי שנתמנה לכך על ידיו – יהיה יושב ראש המועצה". נוסף על כך, בהתאם לסעיפים 28 ו-32 לחוק הפיקוח השר מוסמך למנות את חברי המועצה וחלק מחברי המינהלה של המוס"ל. כאמור לעיל על פי הודעת המדינה, נכון לעכשיו שר הכלכלה והתעשייה בוחן מחדש את המינויים למועצה ולמינהלה ועקב כך הוקפא גם המיכרז מושא ההליך דנן.

"כלל נקוט בידינו הוא כי אין להזקק לבירור סוגיה שהנה בבחינת 'תורה לשמה', ומשהופך העניין הקונקרטי נשוא ההיתדיינות לאקדמי בין בערכאה הדיונית ובין בערכאת העירעור, לא יידרש לו בית המשפט למעט במקרים חריגים...". זאת למשל, כאשר העתירה מגלה על פניה שאלה עקרונית כללית הדורשת הכרעה המנותקת מסכסוך קונקריטי והמצדיקה חריגה מגבולותיה של ההכרעה בעצם הסיכסוך (עע"מ 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, אגף רכש והתקשרויות (3.8.2006), בפיסקה 10 לפסק דינה של השופטת חיות); בעמ 3686/13 פלונית נ' פלוני (25.7.2013), סעיף יא' לפסק הדין; ע"ע (ארצי) 19676-11-10 מדינת ישראל, הממונה על תשלום הגימלאות נ' רונית אורה חיות (21.10.2013), סעיף 21 לפסק הדין; עס"ק 15/08 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' עריית ירושלים ואח' (13.11.2011), סעיף 14 לפסק הדין; ע"ע (ארצי) 205/08 שירותי בריאות כללית נ' אילן טיירו ז"ל (9.11.2009), סעיף 3 לפסק הדין).

...

משכך, דין הטענה להידחות.

משכך, הגענו לכלל מסקנה כי אין לסלק את התביעה מחמת היעדר סמכות עניינית או מחמת היעדר עילה או היעדר יריבות.

אולם הואיל והגענו למסקנה כי אין טעם או אפשרות מעשית לקיים דיון משפטי שהוא תיאורטי - אקדמי, יש לראות בהצהרות המדינה והמוס"ל בדבר הקפאת המכרז שפורסם ביום 26.5.2020 שמשמעותה כי ההליך מבוטל וכן ההצהרה כי "לאחר סיום תהליכי הבחינה של המינויים למועצה ולמינהלה, תינתן החלטה חדשה בעניין ההליך למינוי מנכ"ל על ידי המינהלה החדשה במוס"ל, כך שיהיה מדובר בנסיבות חדשות ובעילת תביעה חדשה; ולא יהיה בכך כדי לגרוע מזכותו של התובע לפנות לערכאה המוסמכת בעניין זה, ככל שיידרש" - משום מיצוי ההליך, וניתן להצהרות אלו תוקף של פסק דין (ראו לעניין זה פסק דינה של כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, כתוארה דאז ביושבה בבית הדין האזורי לעבודה, בס"ק (ת"א) 346/05 ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בר אילן נ' אוניברסיטת בר אילן (19.6.2006)).

העובדת הוסיפה, תוך שהיא מפנה ומצטטת בהרחבה את הנפסק בע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי - ישראל שיינפלד (16.2.12; להלן: עניין העמותה לקידום הספורט) לפיו הדוקטרינה בדבר הרמת מסך אומצה ויושמה בפסיקה גם לגבי עמותות, ולפי פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 823/90 סיעת בת-ים 1 נ' מבקר המדינה, פ"ד מד(2) 692 (1990; להלן: עניין סיעת בת ים) - עמותה אינה חסינה מהליך של הרמת מסך.

הפסיקה הרלוואנטית מתייחסת ל"חברי עמותה" (עניין סיעת בת ים; עניין מורים בונים; עניין העמותה לקידום הספורט; ע"א 4395/06 עמותת ז.פ נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ (6.5.09)), וניתן להניח כי היישום בפועל, תוך היקש מסעיף 6 לחוק החברות, אמור להעשות כלפי אותם חברי עמותה אשר היו מודעים - בכוח או בפועל - לשימוש הפסול שנעשה באישיותה המשפטית הנפרדת של העמותה.

אלא שלאחר שההנהלה החלה בהפעלת המכללה, נתברר לה כי למכללה חובות בסדר גודל של למעלה מ - 15,000,000 ₪ וכי בכל שנה נוצר גרעון נוסף של 6,000,000 ₪" (הציטוט הוא מסעיף 3 להחלטת השופט דוד מינץ מיום 10.7.14 בתיק הקפאת ההליכים - שאמנם בוטלה בהסכמה כחלק מהסדר פשרה שהושג במסגרת הליכי העירעור באותו הליך (ע"א 5345/14 מיום 19.8.14), אך פירוט הדברים מופיע גם בסעיפים 9-11 לתצהיר מר אפשטיין, שלא נסתרו).

...

לאחר מכן מצא בית הדין שהעובדת פוטרה, בניגוד לטענת הנתבעים כי התפטרה.

עם זאת נציין מעבר לצורך כי לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לגבי כך שהעובדת פוטרה ולא התפטרה, וכן בדבר הקשר בין פיטוריה לבין התארגנות העובדים.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל הערעורים מתקבלים בחלקם.

עם זאת ערעורו נדחה ביחס להוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה מיום 30.10.16.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 1.2.2016, פירסמה מדינת ישראל – משרד הבריאות (להלן: המשיבה או משרד הבריאות) מיכרז כלל ארצי פומבי שמספרו 55/2016, לרכישת שירותי אישפוז גראטריים (להלן: המיכרז).

הבקשה למתן סעד זמני לתקופת העירעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הוגש ערעור על-ידי המבקשות, ובמקביל, הוגשה הבקשה המונחת לפניי, שעניינה מתן סעד זמני לתקופת העירעור, שעניינו הקפאת הליכי המיכרז, ודחיית המועד האחרון להגשת ההצעות למכרז, וזאת עד להכרעה בעירעור.

יחסי הגומלין בין השיקול הנוגע לסכויי הצלחת העירעור, לבין השיקול בדבר מאזן הנוחות, מוכרים בפסיקה כמבחן משולב, המכונה "מקבילית הכוחות". לפי מבחן זה, ככל שסכויי העירעור גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (עע"מ 4013/14 שירז תעשיות פלסטיק בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר (13.8.2014); עע"מ 4886/14 הנתיב המהיר בע"מ נ' כביש חוצה ישראל בע"מ (11.8.2014)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור להתקבל.

בנסיבות אלו, סבורני, כי בשלב זה ועד להכרעה בערעור, יש להותיר את המצב על כנו.

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור מתקבלת בזאת.

לסיכום הטיעון בהקשר זה, טענת המשיבים הנה כי תמ"ל 1030 לא מבטלת את תכנית ענ/424, אינה גורעת ממנה ולא פוגמת בתוקפה וביכולת לבצע עבודות מכוחה, והחשוב הוא – כי שטח הכביש אינו כלול במתחמי האיחוד והחלוקה שנדונים במסגרת תמ"ל 1030, ולכן אין חשיבות לכך שההליכים לגבי תמ"ל 1030 טרם הסתיימו והיא עדיין בסטאטוס של דיון בהפקדה וטרם אושרה ואין חשיבות לכך שטרם הושלמו הליכי האיחוד והחלוקה מכוח תמ"ל 1030.

יכול מאוד להיות שלאחר שהם יושלמו – העבודות ימשכו, ואז המשמעות הנה רק עיכוב העבודות - וראו לעניין פרשנות ויישום הכלל בדבר "מעשה עשוי" את עע"מ 7344/16 הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים נ' ועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז ירושלים (28.8.2017), לאמור: "הכלל בדבר "המעשה העשוי" קובע, כי במקרים מסוימים, בהם מדובר במעשה שביצועו ניגמר בשלמותו או בחלקו המכריע, אין מנוס אלא לדחות השגה ערעורית אף אם לכאורה יש בה ממש לגופה (עע"ם 8354/04 האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבניה (25.1.2006); וראו גם רע"א 8129/02 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ נ' הנאמן על חברת דן רולידר בע"מ (בהקפאת הליכים), פ"ד נז(5) 481, 489 (2003); בג"ץ 292/61 בית אריזה רחובות בע"מ נ' שר החקלאות, פ"ד טז(1) 20, 31 (1962)).

...

הפגישה התקיימה לבסוף רק בספטמבר 2019 – כשבועיים לפני הגשת העתירה (ולגבי נתון זה אין מחלוקת), כך שיתכן שיש למנות את פרק הזמן אשר לגביו תבחן טענת השיהוי ממועד הפגישה (בה הובהר לעותרים כי כל הטענות שלהם נדחות) לבין מועד הגשת העתירה.

משכך, אני סבורה כי אף אם מתקיימים יסודות השיהוי בענייננו במובן חלקי, אין בהם כדי להביא לסילוק העתירה נוכח עוצמת הפגמים בהתנהלות המשיבים.

סיכום – אשר על כן, דין העתירה להתקבל באופן חלקי, כך שעל המשיבים לחדול מהמשך ביצוע העבודות עד ביצוע הליכי ההפקעה המתחייבים על פי חוק.

  "כאשר מדובר במעשה עשוי, 'אין מנוס אלא לדחות את ההשגה הערעורית אף אם לכאורה יש בה ממש לגופה' (רע"א 8129/02 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ נ' הנאמן על חברת דן רולידר בע"מ (בהקפאת הליכים), פ"ד נז(5) 481, 489). שהרי 'באופן הרגיל לא יצווה בית-המשפט ... על עשיית דבר שביצועו ניגמר בשלמותו או בחלקו המכריע' (בג"ץ 292/61 בית אריזה רחובות בע"מ נ' שר החקלאות, פ"ד טז(1) 20, 31). וראה גם: בג"ץ 5023/91 פורז נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מו(2) 793, 804-805)". (עע"ם 8354/04 האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבניה [פורסם בנבו] (25.1.2006) וראו גם: פרשת ירסקי, בפס' 3 לפסק-הדין).

בעיניין זה נאמר בעע"מ 8354/04 האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' המועצה הארצית לתיכנון ובנייה ועדת המשנה לערעורים (פורסם בנבו 25.1.06): "אשר לצורך להפקיד את התכנית מחדש עקב השינויים שהוכנסו בה, ההלכה היא שהפקדה כזו נידרשת, רק במקום שבו "מרוב שינויים לא יכירו עוד את התכנית המקורית שהועדה נתבקשה לאשר".   אשר לטענת העותרים לפיה לא היה מקום לדחות את הבקשה למתן רשות ערר – בעיניין זה קבעה הועדה: "אין מקום לכרוך את עניינם הפרטני עם נושא הסדרת התיישבות האוכלוסייה הבדואית כסוגיה עקרונית. מדובר בנסיבות ספציפיות, של תיכנון כביש משמעותי לעיר דימונה, כאשר, על אף שמדובר במבנים לא חוקיים שאין כרגע תיכנון להסדרתם במקום, המתכננים והועדה עשו מאמצים להמנע, ככל שהדבר מתאפשר תכנונית, מהתוויית הכביש על מבנים קיימים. כפי שעולה מהמסמכים שהמבקשים הגישו, מתקיימת גם בדיקה ברשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, ביחס לאפשרויות הסדרה של חלק מההתיישבות באיזור, אך על פני הדברים גם ביחס לבדיקה זו, מהמסמכים שהוצגו ומדברי נציגי רשות הבדואים, בדיקה זו אינה מתייחסת לבנייה באיזור הכביש או בסמיכות לתשתיות אחרות. יצוין כי המבקשים הגישו קטע מתוך פרוטוקול דיון בבית המשפט, מבלי להעביר את הפרוטוקול המלא, אשר עסק בהליכי אכיפה נגד בניה בשטח רחב משטחה של תוכנית זו. בכל מקרה, הועדה, כמוסד תיכנון, אינה כפופה לנכונות רשות הבדואים להסדיר בניה בלתי חוקית, בודאי במקום בו הדבר מתנגש עם אינטרסים תיכנוניים משמעותיים, כמו בתוכנית דנן... בעניינינו טענות המבקשים בנוגע לסוגיה הרוחבית של "האוכלוסיה הבדואית" עולה בעיקר בבקשת רשות הערר, בעוד שההיתנגדות שהוגשה מיתמקדת בעיניינם הפרטני של המבקשים.

...

ר' בעניין זה עע"מ 3974/14 שחף נהריה (שותפות שאינה רשומה) נ' נייר חדרה בע"מ (פורסם בנבו 14.06.15): "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הערעור שבפנינו הפך תיאורטי ומשכך התייתר הדיון בו. המערערת לא ביקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא ובעוד הערעור מתנהל פעלו ועדות התכנון על פי האמור בו, דנו פעם נוספת בתכנית ואישורו אותה ואת נספח הבינוי המעודכן. בנסיבות אלו, מופנה הערעור נגד מעשה עשוי". בעניין שחף נהריה שלעיל, הוגש הערעור קודם שהתוכנית אושרה אך לא התבקש ע"י המערערת עיכוב ביצוע פסק הדין קמא וועדות התכנון פעלו, בעוד הערעור מתנהל, לאישור התוכנית באופן שהיא הפכה למעשה עשוי.

סיכומו של דבר, כי ענייננו בתכנית המסדירה אזור תעשיה, אזור שעוגן בתכנית מתאר מחוזית לפני שנים רבות, והחלטת הוועדה אינה מצדיקה מתן רשות ערר.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה הן על הסף והן לגופה.