הקמת ישות משפטית לצמצום אחריות אישית

היותם של נתבעים 3-4 בעלי מניות בנתבעות 1 ו- 2, אינה מקימה לתובע זכות אוטומאטית לחייבם בחוב לו, אלא נהפוך הוא, המחוקק ופסיקת בתי הדין בעקבותיו, שבו והדגישו כי כלל יסוד בדיני החברות היא כי:" חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר וענין". מכאן, שלא כל אי תשלום זכויות סוציאליות ו/או שכר עבודה (כאשר במקרה דנן ספק רב אם גם אלו מתקיימים) יצדיק שימוש באמצעי החריג של הרמת מסך.

לענין הרמת המסך - הלכה היא כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי הנפרד של החברה ובית הדין יכבד את ההפרדה שבין הישות המשפטית של בעלי המניות והישות המשפטית של החברה.

זאת, כל עוד לא היתקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות הרמת מסך ההיתאגדות מעליה, על פי סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן:"חוק החברות") או לחלופין הטלת אחריות אישית על נושאי משרה מכוח עילה נזיקית, חוזית או בשל הפרת החובה הכללית לנהוג בתום לב (רע"א 5438/95 רוזנווסר בע"מ נ.Lloyds underwriters through Willis Faber Ltd.

וכן ידוע כי על בעל דין המבקש להיתעלם מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה להטיל אחריות על בעל מניות ו/או על נושא משרה, להצביע על עילה ספציפית לכך ולהניח תשתית ראייתית מספקת לקיומה, עוד ידוע כי התיקון לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005), שינה באופן מהותי את העילות להרמת המסך ומכוחו צומצמה האפשרות להרמת מסך לרשימת מקרים סגורה, וכן צומצמה תחולת העילות.

...

התגובה להלן טענות ב"כ התובע כפי שמצאו ביטוי בתגובה: דינה של הבקשה אשר גורמת לבזבוז זמנו היקר של בית הדין כמו גם לבזבוז זמנו של התובע ומי מטעמו, להידחות.

זאת, אל מול טענות כלליות בשלב זה אשר הועלו בכתב ההגנה בנושאים אלו ובעיקר כי התביעה חסרה תשתית ראייתית מספקת להקמת עילה של הרמת מסך - טענה שכאמור איננו מקבלים.

אשר על כן והואיל ולא מצאנו כי ניתן לקבוע, כבר כעת, שהצדק עם נתבעים 3-4 וכן הואיל ולא מצאנו כי מקרה זה הינו אחד המקרים החריגים בהם יורה ביה"ד על סילוק תביעה על הסף החלטנו כי בעניין שלפנינו ומאחר וטענות הצדדים מערבות שאלות של עובדה ומשפט אשר יש לדון ולהכריע בהן, אין לסלק את התביעה כנגד נתבעים 3-4 על הסף אלא יש להמתין על לאחר שלב ההוכחות ולהכריע בסוגיה במסגרת פסק דין שיינתן בסיום ההליך.

סוף דבר לנוכח האמור לעיל הרינו מורים על דחיית הבקשה.

ב"כ הנתבעות הפנה להלכה הפסוקה לפיה הטלת אחריות אישית על אורגן בתאגיד בגין מעשה מחייבת הוכחה של כל יסודות הרמת המסך ועל מנת להרים את מסך ההיתנגדות נטל ההוכחה רובץ על התובעת להראות נסיבות ברורות ומיוחדות המצדיקות זאת על בסיס תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה.

הנחת היסוד בדיני חברות היא כי חברה היא ישות משפטית נפרדת מזו של בעלי מניותיה (ת"א (חי') 928/98 ת"א (חי') 928-98 סאפד דיבילופמנטס (ג'רסי) לימיטד נ' יפתח סוכנויות דלקים בע"מ (13.10.2013)).

התיקון לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005), שינה באופן מהותי את העילות להרמת המסך ומכוחו צומצמה האפשרות להרמת מסך לרשימת מקרים סגורה, וכן צומצמה תחולת העילות.

יש לזכור כי תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובע כי על כתב התביעה להכיל את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה". אין בכתב התביעה שלפניי תאור העובדות העיקריות אשר מקימות עילת תביעה נגד הנתבעת 2.

עיון בכתב התביעה מגלה כי טענה להרמת מסך כלל לא נטענה ואין כל נימוק עובדתי או משפטי שיש בו כדי לקיים את תנאי סעיף 6 לחוק החברות או חבות אישית כלשהיא.

...

הנתבעות הכחישו את טענות התובעת בכתב התביעה וטענו, בין היתר, כי התובעת סיפקה סחורה פגומה ועל כן יש לדחות את התביעה.

בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661 (1994) נפסק כדלקמן" "עקרון האחריות האישית, לפיו כל אדם יישא בחטאו, הוא עקרון יסוד במשפטנו האזרחי. אורגן ותאגיד עשויים לחוב שניהם בגין מעשה נזיקין של האורגן. האורגן אחראי אישית למעשיו הוא והתאגיד אחראי אישית למעשה האורגן. היותו של פלוני, בין השאר, אורגן של תאגיד אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, אפילו אם הוא מבצע עוולה ל למען עצמו אלא כאורגן של התאגיד. אין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של החברה, מקום שנקבע כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו. אחריות התאגיד אינה מותנית באחריות האורגן ואינה שוללת את אחריות האורגן ... ההאחריות האישית הכפולה של האורגן ושל התאגיד אינה נמצאת בסתירה לעקרון היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. פירעון החבות הנזיקית של התאגיד ייעשה אך ורק ממקורות התאגיד. אין להיפרע מהאורגן את חבותו הנזיקית של התאגיד. הוא הדין באשר לחבות האורגן. חבותו היא אישית". לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובחנתי טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה נגד הנתבעת 2 להימחק ולא להידחות.

אשר לבקשת הנתבעת 2 לדחיית התביעה נגדה ובשים לב לאמור לעיל, מסקנתי היא כי התוצאה המתאימה שיש למחוק את התביעה ולא לדחותה.

סופו של דבר - כתב התביעה בנוסחו הנוכחי אינו מגלה עילה כלפי הנתבעת 2 ואינו מצביע על עילה להרמת מסך ההתאגדות או להטלת אחריות אישית על הנתבעת 2 כאורגן ובעלת מניות בחברה.

בכתב ההגנה, וביחס לתביעה הנוגעת לזכויות התובע מכוח תוכניות התגמולים, טענו הנתבעים כי החברה הוקמה בשנת 1996 ע"י הנתבע 2, בשיתוף עם חברת פרסטו האמריקאית.

 דיון והכרעה בבקשה לסילוק התביעה על הסף נגד הנתבע 3 הנחת היסוד בדיני חברות היא כי חברה היא ישות משפטית נפרדת מזו של בעלי מניותיה.

התיקון לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005), שינה באופן מהותי את העילות להרמת המסך ומכוחו צומצמה האפשרות להרמת מסך לרשימת מקרים סגורה, וכן צומצמה תחולת העילות.

בשונה מהדוקטרינה של הרמת מסך, נקבעו בענפי משפט אחדים הוראות המטילות אחריות אישית על מנהל כאורגן של החברה, תוך חריגה מעקרון ההפרדה בין האישיות המשפטית של החברה מזו של המנהל בשל חבות נזיקית או חוזית המוטלת עליו (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ. אורן, פ"ד לה(4) 253; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 661; ע"א 4612/95 מתתיהו נ. שטיל, מיום 27.10.97; ע"א 10385/02 מכנס נ. ריג'נט השקעות בע"מ פ"ד נח(2),53; ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2), 36; ע"א 2792/03 יצהרי נ. אימפורט, מיום 14.12.06).

...

בניגוד לנטען על ידי התובע, מצאנו כי הנתבעים הציגו גרסה עובדתית ברורה ומפורטת באשר לעילת התביעה הנוגעת לתוכניות התגמול (ראה סעיפים 25, 28, 29 וסעיף 60 לכתב ההגנה של הנתבעים) ואין מדובר בהכחשה גורפת וסתמית אשר יש בה להצדיק דחיית המועד לעיון בראיות.

לפיכך, אין במקרה שלפנינו הצדקה לחרוג מסדר הבאת הראיות הרגיל, ובקשת התובע לדחות את מועד הצגת הראיות נדחית.

בקשת התובע לדחיית מועד הצגת הראיות נדחית.

יתרה מכך, הוא סרב ליטול על עצמו אחריות אישית בגין החוב הנטען, והוא מעולם לא טען בפניה כי ישלם מכיסו עבור חוב זה. עוד טען, כי הזמין הסחורה מהתובעת עבור הנתבעת כאשר מצבה הכספי של הנתבעת היה מאוזן ויציב וכאשר היה ברור כי היא בעלת יכולת כספית לשלם עבור התחייבויותיה.

בע"א 11122-06-21 באבאדז'נוב רושל בע"מ ואח' נ' מירזייב ואח' וע"א 42313-11-21 מירזייב ואח' נ' באבאדז'נוב רושל בע"מ (להלן: "באבאדז'נוב") (פורסם בנבו), ביהמ"ש המחוזי נידרש לטענה להרמת מסך וקבע כלהלן: "בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן – "חוק החברות"): "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השמוש באישיות המשפטית נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה. . . ". דוקטרינת הרמת המסך והנסיבות המצדיקות את החלתה נדונו בפסיקתו של בית המשפט העליון פעמים רבות, גם לאחר תיקון מס' 3 לחוק החברות משנת 2005, שנועד לצמצם את השמוש בהרמת מסך לשם חיוב בעל מניות בחובות החברה ( ד"ר יחיאל בהט, חברות – החוק החדש והדין, כרך א', עמ' 148).

תוצאה מרחיקת לכת זו תתקיים, למשל, אם יתברר עובדתית, כי הישות המשפטית הנפרדת של התאגיד היא מלאכותית, וכל כולה לא באה לעולם אלא כדי לפרוץ דרך מפלט לבעלי מניות שפגעו בדרך לא חוקית בזולת ולחלצם מהחשש שייתבעו אישית לדין.

יישומו בדין של עיקרון זה הוא בכך שאין לחייב בעל חברה שנקלעה לחדלות פרעון עקב חוסר הצלחה כלכלי, או עקב רשלנות שאינה מקימה עוולה אישית כלפיו.

...

מספיק להציג את העובדות אשר מביאות למסקנה שיש להשיב את הכספים שהועברו לחשבון המערערת ויוצרות את העילה ואין חובה לציין במדויק את הבסיס המשפטי שעליו מבוסס הסעד המתבקש.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעים לשלם לתובעת כלהלן: הסך של 709,487 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

בעיניין חיסרון הכיס של החברה, פרט התובע כי מדובר בחברה "מפרת חוק" שלא הגישה דוחות שנתיים ולא שילמה אגרה לרשם החברות מאז שנת 2016; בתאריך 13.6.2018, חודשים ספורים לאחר הגשת התביעה, הקים הנתבע ביחד עם בא כוחו הקודם, עו"ד ח'לאילה, חברה אחרת עם ח.פ. אחר, והעביר את פעילות אתר פינוי הפסולת על שמה של החברה החדשה.

הרמת המסך תתבצע אך ורק " במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים". יש לזכור, כי הרמת מסך, הינה החריג לכלל, אשר בו לחברה ישות משפטית נפרדת מבעלי המניות בה. כלל זה אומנם חזק, אך אינו כלל ברזל.

בית המשפט סקר את הפסיקה הרלבנטית (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן (1981); ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ (1994)) ונקבע כי: "היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו" ובהמשך: "אין אפוא מניעה להטיל אחריות נזיקית על אורגן בתאגיד, בגין מעשי עוולה שביצע בשמו של התאגיד. בעניינינו, משנקבע כי המערער, במו פיו, הוא שנתן למשיב את ההוראה להרים לבדו את השק, ממילא מתבקשת המסקנה כי הוא אישית הפר את חובת הזהירות כלפי המשיב ולכן הוא חב בנזקיו. ודוק: אין המדובר בהטלת אחריות מכח הרמת מסך, אלא בהטלת אחריות נזיקית ישירה על מי שיבצע בעצמו את מעשה העוולה הנזיקית" (שם, ס' 16) כאשר הנתבע הורה לתובע, ללא כל אביזר הגנה כלשהוא, ללא הדרכה מוקדמת כלשהיא, מבלי שיש לתובע את הידע הנידרש לטפול במכונה מסוג זה ומבלי לוודא שהמשטח עליו עומד התובע מגודר באופן שימנע מהתובע ליפול ממנו, לעלות ולתקן את המכונה, נושא הוא באחריות אישית לכל הנזק שניגרם לתובע כתוצאה מהניסיון לפרק את המכונה לשם תקונה.

בפסיקה נקבע כי בדרך כלל לא יוטל על עובד אשם תורם, ר' למשל ע"א 7096/19 פלוני נ' יצחק שטרן ושות' בע"מ (29.12.2021) "המדובר בעניינינו בעובד שניפגע בתאונה במהלך עבודתו. במקרים כאלה, מגמה מושרשת בפסיקה היא לדקדק עם המעסיק בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולעומת זאת להכיר במצב העובד ובתנאיו במקום העבודה בכל הנוגע לייחוס אשר תורם. ההצדקה לכך נטועה ביחסי הכוחות בין העובד למעסיק, אשר ככלל נוטים לטובת האחרון. המעסיק הוא ברגיל בעל היכולת המיטבית למנוע או למזער את הסיכון בעבודה, על ידי התוית נהלי בטיחות ומתן הדרכה לעובד. חוג ראייתו מקיף והוא יכול לתכנן את שיטות העבודה ואמצעי הזהירות באמצעות מומחים לדבר. העובד מנגד פועל במסגרת הגבולות שהציב לו המעסיק, ויכולתו לחרוג מהם מוגבלת. נקודת המבט שלו מצומצמת יותר, והתנאים בהם הוא מצוי מקשים עליו לשקול, ביישוב הדעת, את הסיכונים שבעבודה לעומת הצורך לבצעה. אין זה אומר כי העובד פטור מדאגה עצמית לבטחונו. כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו. עם זאת לא בנקל יוטל אשם תורם על עובד, אלא רק כשאשמו לקרות התאונה בולט וברור" (ההדגשה שלי, ב"י ור' האסמכתאות שם).

...

שכרו של התובע במועד התאונה, צמוד להיום עומד על כ- 6,250 ₪ ולכן אני קובעת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 382,500 ₪, ובצירוף הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות בסך של 48,000 ₪ (במעוגל).

לסיכום, כלל נזקי התובע מוערכים, במעוגל, בסך של 800,500 ₪ ניכויי מל"ל הנתבע הגיש חוות דעת אקטוארית, בה שוערכו תגמולי המל"ל אותם קיבל ויקבל התובע בסך כולל של 474,907 אותם יש לנכות מסכום הפיצוי לו זכאי התובע.

לסיכום: הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 325,593 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% והוצאות משפט בסך 15,000 ₪ (הסכום מגלם את כל ההוצאות, לרבות שכ"ט שני המומחים הרפואיים ואגרות בית משפט).